משהו השתבש. בהרבה מובנים ובהרבה תחומים, שכדאי לצאת בגללם לרחובות, אבל בואו נדבר רגע על פייסבוק. כי בטח שמתם לב שהפיד שלכם לא מראה לכם יותר שהחברה הכי טובה שלכם פוטרה מהעבודה ושהכלב האהוב של חברכם האהוב מת במפתיע. הו לא. במקום כל אלה זכיתם בעדכונים האחרונים של קבוצת "פשפשוק", כי עשיתם לה לייק לפני חמש שנים כשחיפשתם מקרר.
אני למשל ממש חיפשתי את הכפתור ששיבש לי את הפיד. בטח לחצתי עליו בטעות, סברתי לתומי. הרי לא באמת יכול להיות שכל מה שאני רואה זה מה חדש בקבוצת "ישראלים שגרים בפורטוגל" - הצטרפתי כי יש לי פנטזיות; "מעוז אביב - נדלן" – הצטרפתי כי היו לי פנטזיות; "הקבוצה הקוסמית של נשות התוכן והדיגיטל בישראל" - עניתי על כל הקטגוריות בקבוצה, אז נראה לי הולם להתעדכן; ו"החברות של וינטג'ולי" - כי לפני שלוש שנים רציתי למכור שולחן מכונת תפירה עתיק (עדיין למכירה, אגב).
אבל זה כן יכול להיות. עובדה. וכל מי שנתקלתי בו בימים האחרונים התלונן על זה. מישהי אחת אפילו סיפרה שחברה שלה שהצטרפה לפייסבוק לא מזמן היתה קצת בהלם שהאתר הזה תפס בכלל. "כל כך לא ידידותי למשתמש – איך נהיה כזה באזז?" היו המילים המדויקות.
לכו תסבירו לה שזה ענה על הצרכים הבסיסיים לדעת מה קורה עם החברים שלך, הקרובים והרחוקים. להתעדכן, לרכל, לקטר, להתרברב, לשתף, להרים, להוריד וללבות. זה התפתח לכל מיני כיוונים פחות צפויים, ובכיף, אבל המהפך הקבוצתי הזה כבר מוגזם ממש.
על כל שינוי בפיד אומרים האנשים של צוקרברג שהם רוצים להראות לנו יותר דברים "שמעניינים אותנו" – אבל למה לכל הרוחות שמישהו יחשוב שחברי "ציוד טיולים יד שנייה" יותר מעניינים אותנו מאשר החברים האמיתיים שלנו? מהקולגות שלנו, מהמשפחה שלנו, מזאת שעצבנה אותנו בתיכון ועכשיו כיף לנו לראות עד כמה היא עדיין מעצבנת? צפוף לכם מדי ברשת החברתית הזו שאתם רוצים אותנו בחוץ?
אין לי תשובות. אין לי גם שום מוטיבציה לשתף משהו בפייסבוק – כי אף אחד ממילא לא יראה אותו. אם עץ נופל ביער וגו'. רק שהעץ לא נעלב כשאף אחד לא מגיב לו, ואני כן. אולי אנסה שוב למכור את השולחן הזה במקום.
כך תעיפו את הקבוצות הישנות מהפיד
לחצו על שלוש הנקודות בצד ימין של הפוסט.
לאחר מכן באחת מהאפשרויות הבאות:
Snooze - ישתיק את הקבוצה ל-30 יום.
Unfollow - ישתיק את הקבוצה לנצח, בלי שתצטרכו לצאת ממנה.