תמיד אמרו לי שהעולם הוא מקום קטן. לאט לאט שמתי לב שמאז מהפכת הפייסבוק העולם שלי הפך למאוד קטן - יותר מדי קטן. אני מתחיל לזהות ברחוב אנשים שהיו עד לא מזמן זרים גמורים בשבילי: היי, הנה ההוא שבדיוק חזר מטיול בתאילנד והעלה תמונות, הנה ההיא שהיה לה פנצ'ר באופניים וצעקה הצילו, והנה ההוא שזה עתה נמצא על ארגזים במעבר לדירה חדשה.
מה קרה כאן? אולי יש לי יותר מדי 'חברים' בפייסבוק ואני צריך לעשות דילול אוכלוסין. אבל איך עושים את זה? אין איזה רשימת נהלים שהמוסד פרסם בדבר מדיניות חיסולים שאפשר לאמץ? בצעד אמיץ וחמוש באצבע קלה על ההדק, נכנסתי לעמוד הבית שלי בפייסבוק במטרה לחפש לי בנק מטרות ולעשות כמה deletim.
הראשונים להימחק: בעלי האינטרסים
הדבר הראשון שעלה לי על כוונת החיסולים הייתה איזו יחצנית שבטעות מישהו הביא לה את המייל שלי ומאז אנחנו 'חברים'. אין יום שהיא לא שולחת לי איזה הזמנה ל-ה-מ-ס-י-ב-ה שעומדת להתקיים בכל יום בין א- ש ומלאה באנשים טובים. היא הראשונה שאני מחסל. עליה אני לוחץ remove מבלי למצמץ, ובחיי שההרגשה טובה. זה העלה לי כלל יסוד אחד ברשימת החיסולים: יחצנים ובעלי אינטרסים אחרים שאני לא מכיר - החוצה.
הצעד הבא: למחוק אנשים שלא הצליח לכם איתם
הלאה עובר על רשימת חברים שלי, את מי עוד אפשר להוריד? מסתובבות שם יותר מדי בנות שלא רצו להביא לי את הנייד שלהן והביאו לי את הפייסבוק במקום. למי שלא מכיר את זירת ההיכרויות של היום, היא קצת השתנתה. השלב האבולוציוני החל בזה שבחור היה מתחיל עם בחורה ורושם את הטלפון שלה על מפית, אחרי זה המודרניזציה הביאה את הרישום על מסך הסלולר והיום בחורה רק אומרת את השם שלה בפייסבוק ואתם מיד נהיים 'חברים'. בכל מקרה יש לי יותר מדי 'חברות' כאלו ברשימה. כאלו שהתכתבנו קצת בצ'אט אבל שום דבר לא זז מאז.
הגיע הזמן לעשות מעשה: מאזן את הכוונות, לוחץ על remove ומייסד כלל שני במחיקת אנשים מפייסבוק: שלום ולהתראות לבנות שמביאות לך את הפייסבוק שלהם וזה לא ממריא.
למתקדמים: מחיקת חברים מהיסודי שנמצאים שם סתם בשביל הקטע
אני מתחיל לקבל את ההרגשה שאני בדרך הנכונה ואפילו עליתי על משהו. מצטיירת פה דוקטרינה של ממש בנושא דילול החברים. הלאה, מי הבא בתור. בנות שהשם שלי מתחיל באות D? לא, בוא נמשיך עם זה בצורה מסודרת. מה אני עושה עם אנשים שלא סבלתי בילדות ועדיין רוצים להיות חברים שלי? איך לעזאזל אני מוריד אותם מרשימת החברים שלי מבלי להעלות לאף אחד את הסעיף? אין ברירה, חייבים להיות חזקים. כי בסופו של יום אין שום קשר ביני ובין הילד שביסודי היה הבריון של השכונה ועכשיו פתאום הפך להיות החבר שלי בפייסבוק - ואז מה אם יש לנו 30 חברים משותפים. אני לא נופל קורבן, מעיף אותו מהרשימה ולוקח נשימה עמוקה.
כלל שלישי אם כך: אפשר למחוק חברים שלא סבלת מיסודי, במיוחד כאלו שזרעו אימה אבל עכשיו הם רק רוצים לעדכן אותך בסטטוס. לגבי חברים מהתיכון זה קצת יותר בעייתי - אין עדיין חוק התיישנות.
אם המצב נואש: תיפטרו מכל מי שיש לו יותר מ-700 חברים
טוב, סיכום קצר: הורדתי יחצנים ובעלי אינטרסים, חברים מיסודי הורדתי. נוסיף לרשימה גם בנות שלא נתנו לי את הנייד שלהם. מה עוד? מי שממש בוער לו יכול להוריד את כל האנשים שיש להם מעל 700 חברים בפייסבוק – הם אף פעם לא שמים לב מי כן ומי לא חבר שלהם. מה לגבי משפחה? נושא בעייתי, בכל זאת אני לא יכול למחוק את הפייסבוק של אמא שלי כי אחרי זה היא לא תיפתח לי את הדלת שאני אבוא לאכול. ככה גם לגבי הדודים והדודות מקרבה חמישית שלכולם כבר יש פייסבוק. כלל אצבע נוסף לדוקטרינה – בשום תכלית לא למחוק או לחסום בני משפחה, אם עשית זאת – צפה לפעולת תגמול בארוחה המשפחתית הבאה.
>> חברים אמיתיים בעידן פייסבוק, יש דבר כזה?
>> לכל הכתבות במדור