האם פייסבוק צריכה לאפשר לכתוב פוסטים ובהם "דמיינו מדינה לבנה בלי כושונים ובלי גנבים", "כושי מאריתריאה איננו זהה ליהודי מפולניה: לא בצבע, לא באוכל, וגם לא בכינים", ו"אין מצב שאשכנזי תרבותי שמנגן על כינור ומדבר גרמנית שוטפת יאמץ מרצונו תימני שדופק על פחים"? לפי אמיר חצרוני, שחתום על האמירות הללו, התשובה היא חד משמעית כן.
פרופסור אמיר חצרוני, כך אומרת פייסבוק מנגד, עשה שימוש עקבי ורציף בפלטפורמה שלה כדי לפרסם ולשתף דברי שנאה וגזענות, ולכן נחסם לחלוטין מהרשת. לדברי החברה, "לאורך חיי החשבון שלו, לחצרוני היו 91 תכנים שהוסרו בשל הפרה של התנאים והמדיניות בנוגע לדברי שטנה".
המספר הספציפי הזה מתפרסם בכתב הגנה מטעם הרשת החברתית, בתביעה שחצרוני מנהל מולה. חצרוני נחסם מהרשת לאחר שורה של התבטאויות פרובוקטיביות, שלטעמו מהוות סאטירה, ובכל מקרה מוגנות תחת חופש הביטוי. חצרוני דורש שיחזירו אותו לפייסבוק בשביל שיוכל לגבות את החומרים שפירסם ולהגיב לאנשים שמשמיצים אותו. עוד הוא דורש פיצוי של מיליון שקלים. בכתב ההגנה פייסבוק טוענת שהפוסטים שלו גזעניים, מסיתים ומסוכנים - וכי הוא קיבל כמה וכמה אזהרות, אך התעלם מהן.
"תמוה שארגון שאומר בגלוי כי הכחשת שואה היא דבר שהוא מוכן לפרסם - יש לו טענות על כך שאני 'גזען'. ברור לכל מי שקורא את הפוסטים המדוברים שמדובר בסאטירה לגיטימית, אז גם ארץ נהדרת וכל תוכניות הסאטירה הן גזעניות (ואכן פייסבוק העזה גם לפסול פוסט של ארץ נהדרת)", אומר חצרוני ל-NEXTER.
פייסבוק מסרבת לקבל את הטענה של חצרוני, כי מדובר בדעה או בסאטירה, ואומרת בכתב ההגנה שלה כי הדבר יוצר סביבה של הפחדה והדרה – ובמקרים מסוימים, הדבר אף עלול לקדם אלימות ממשית, "בעולם האמיתי", ולכן אלו דברים שאסור לכתוב על פי תנאי השימוש שלה. חצרוני, כך אומרת פייסבוק, קיבל אזהרות ונחסם.
"עם כל הכבוד לחברת פייסבוק", משיב על כך חצרוני, "לא הם, ממקום מושבם באירלנד, יקבעו מה היא גזענות בישראל. אם הם סבורים שאני גזען, כפי שאכן כתבו בכתב ההגנה – יתכבדו ויפנו ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שיגיש נגדי כתב אישום".
"חשוב לציין שהיו שפנו ואף הגישו ביוזמתם קובלנה פלילית פרטית נגדי בגלל פוסטים שפרסמתי בפייסבוק על הדגל, על חללי צה"ל ועל עדות המזרח. פרקליטות המדינה השתמשה בסמכותה כדי לאסור על בית המשפט לדון בתיק ועל המשטרה לחקור אותי".
אוקיי, אבל פייסבוק היא לא המדינה שבה יש חופש ביטוי. היא עסק פרטי והסכמת לתנאי שימוש שלה.
"הכללים שלה לא ברורים. שישימו רשימת מילים שאסור להשתמש בהן. שנית, פייסבוק אינה עסק פרטי, אלא חברה ציבורית, ואפילו החזקתי פעם במניות שלה. גם אילו הייתה עסק פרטי – בגלל הגודל, המעמד והסטטוס שלה, והפיכתה למונופול טוטאלי בתחום הדעות – היא לא יכול להכתיב את הכללים האלה. תחשוב על מצב שיש תחנת טלוויזיה אחת שאומרת שהיא לא מראיינת, למשל, את אבי גבאי".
זה מוגבל רק לפוסטים שלך, הסאטיריים, או שמותר לכתוב הכל?
"חופש הביטוי הוא מוחלט. אני תומך גם בתביעה של בנצי גופשטיין, שאני לא מחובביו. אין חוק בישראל שאוסר להשתמש במילים כושי, פרענק, ערבוש". חצרוני אומר עוד כי "הרשויות המוסמכות בישראל קבעו בצורה הברורה ביותר שהדברים שאני כותב בפייסבוק אינם הסתה, אינם גזענות, ואינם אסורים בפרסום".
"המצב הוא איננו שאני הולך ואת הפוסטים שלי שולח בכוונה לאנשים כדי להרגיז אותם. לי יש דף, מי שרוצה קורא, מי שלא רוצה לא קורא. לא הפצתי את הדף לאנשים שלא רוצים. לא מוצא חן בעיניך חצרוני? אל תקרא אותי. אתה כל כך לא אוהב את חצרוני? תחסום אותי. אם היו לי 65,000 עוקבים, הם כנראה רצו לקרוא אותי".
חסימות שרירותיות
יש לציין שהרשת שיוצאת נגד הסתה, וזה הוכח יותר מפעם אחת גם אצלנו וגם בכלי תקשורת אחרים סביב העולם, לא מצליחה להיות עקבית במדיניות שלה ולבצע אותה באופן מושלם – סטטוסים מסוכנים ומסיתים (ובהם תמונה של נתניהו ולידו חבל תלייה) נשארים, וסטטוסים תמימים מוסרים.
"החסימות פה לגמרי שרירותיות. הצל כתב עלי שאני תת אדם, יצור זבל וזה בסדר. הוא לא נחסם. יש לנו מספיק חקיקה בארץ. אם מישהו נפגע – יש מסלול פלילי ואזרחי. אם הם רוצים, אצהיר שאם תובעים את פייסבוק על הפוסטים שלי – אשלם את הפיצוי שיטילו על פייסבוק. אני מוכן להתחייב לשלם אותו".