מאז הבחירות האחרונות, הפוליטיקאים עברו לתקשר עם ציבור הבוחרים רק בפייסבוק. ראיונות בטלוויזיה? תשכחו מזה. הודעות דוברות מסודרות לעיתונות? אין סיכוי. תגובה מסודרת לטענה? רק בפייסבוק. בדקנו בסקר מיוחד שנערך עבור mako על ידי מכון המחקר "פאנלס", על גבי פאנל המשיבים האינטרנטי panel4all, מה הציבור הישראלי חושב על זה.
בתחילה בדקנו עד כמה הישראלים נמצאים בפייסבוק, והמסקנות יכולות לעודד את הפוליטיקאים, שיכולים להיות בטוחים שהמסרים שלהם מגיעים לציבור. 69.3% מהישראלים גולשים בפייסבוק כל יום או כמעט כל יום. רק 11.7% מהישראלים לא פעילים בכלל ברשת החברתית.
פוליטיקאים מתקשרים בפייסבוק: "שירות טוב לאזרח"?
אז אחרי שהם קראו את המסרים, בדקנו מה הישראלים באמת חושבים על המהלך החדש הזה. מסתבר שרובם מקבלים את הסטטוסים בזרועות פתוחות. רוב הנשאלים בסקר – 40.3% אמרו שמדובר בשירות טוב לאזרח, אבל לא חושבים שזה צריך להחליף את הראיונות בתקשורת. 20.3% ענו שהקשר באמצעות הפייסבוק מממש את עיקרון הדמוקרטיה ומאפשר קשר ישיר של הפוליטיקאים עם העם. עם זאת, 29% חושבים שמדובר במגמה שלילית ושהפוליטיקאים מתחמקים בדרך זו מלתת תשובות אמיתיות לבעיות.
בדקנו גם מה חושבים צעירים מול מבוגרים על השיטה החדשה. ובאופן מפתיע הצעירים, שהעבירו כבר מזמן את רוב התקשורת הבין אישית שלהם לפייסבוק תומכים בשיטה הכי פחות. רק 15.7% מבני ה-18-30 אמרו שהסטטוסים הישירים מממשים את עיקרון הדמוקרטיה. זאת לעומת 26.8% מבני ה-31 עד 40 ו-20.7% מבני ה-51 ומעלה. עם זאת, רוב גדול יותר של צעירים (48.2%) חושבים שזאת שיטה טובה, כל עוד היא מקבלת השלמה בתקשורת. זאת, לעומת 30.4% מבני ה-31-40, 40% מבני ה-41-50 ו-39.7 אחוזים מבני ה-51 ומעלה. רוב בני ה-41-50 (31.1%) חושבים שמדובר במגמה שלילית. זאת, לעומת 26.5% מהצעירים, 30.4 אחוזים מבני ה-31-40 ו-29.3% מבני ה-51 ומעלה.
עוד עולה מהסקר שרוב הישראלים לא משתתפים בדיונים על קירות הפוליטיקאים (58% מהנשאלים). רק 14.1% מהנשאלים אמרו שהם משתתפים לעיתים קרובות או מדי פעם בדיונים. ומי הפוליטיקאי המועדף? זה שהצליח להשיג 19 מנדטים בזכות הפייסבוק שלו – יאיר לפיד, אחריו עוקבים 37.1% מהנשאלים. נפתלי בנט שני עם 18.9%, נתניהו עם 18.6%, למרות שיש לו הכי הרבה לייקים בעמוד ויחימוביץ במקום הרביעי עם 12.1% מהנשאלים שעוקבים אחריה. 47.3% מהנשאלים לא עוקבים אחרי עמודי פייסבוק של פוליטיקאים.
"מדובר ברעה חולה, זה כלי מניפולטיבי ובעייתי"
אבל למרות שהציבור מקבל את התופעה בצורה שוות נפש, יש כאלה שחושבים אחרת. אביב בושינסקי, לשעבר יועץ התקשורת של בנימין נתניהו, הוא אחד מהם: "בעיני מדובר ברעה חולה, כלי מניפולטיבי ובעייתי, ולצערי זה דבר בלתי נמנע בעידן הדיגיטל. אני זוכר שתקופות בהן אני הייתי כתב מדיני, כשהעיתונאים כעסו על ראש הממשלה שאינו מתראיין בגלל שיקולים פוליטיים, או שיקולים אחרים שנראים כלא הגיוניים, היה להם את המקום לומר: 'סליחה אדוני, אנחנו לא מסקרים אותך'. היום העיתונאים בתחום הופכים לפעמים ללא רלוונטיים. הבעיה בכך, היא שבעוד שבעבר העיתונאים היו איזשהו מסנן מקצועי, שידע להעריך מה ראוי לפרסום ומה לא.
"ככל שתפקיד העיתונאי הולך ונעשה פחות רלוונטי אנחנו מאבדים את הסיכוי לסיקור אוביקטיבי. נכון, יש שטוענים שהסיקור לעולם לא יהיה אובייקטיבי, אבל פלורליזם קיים ויוצר זוויות שונות של סיקור ומעלה שאלות. ב'פרשת ריקי כהן' למשל לא היה ברור לאף אחד אם לפי לפיד היא מרוויחה 20 אלף ברוטו או נטו. אם היה עומד מולו עיתונאי שמסקר את התחום הוא היה שואל את זה באותו הרגע".
בושינסקי מדגיש את החיסרון בתקשורת הישירה של הפוליטיקאים עם הציבור. "עידן הרשת החברתית מאפשר לפוליטיקאים 'לעבוד על הציבור': לבחור תמונות מטעם ולבחור היטב את הציוצים שלהם. אני הרי לא יודע אם יועצי התקשורת הם שמשחררים את ההודעות לפייסבוק או שנתניהו באמת יושב מול המחשב וברגע שזה קורה, עידן הניו מדיה הופך מעידן חדשני לכזה שדווקא מאפיין משטרים אפלים מהעבר".
הוא מציע גם פיתרון. "כמו שבארה"ב המתמודדים מחוייבים להתייצב לעימותים טלוויזיוניים, גם בארץ צריך לדעתי לקבוע סטנדרטים שיחייבו את המתמודד לענות על שאלות חשובות. רק בצורה הזאת נמנע ממצב של 'מתמודד וירטואלי'".
יו"ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ' שהגתה את ה"היי, זאת שלי" המפורסם, הרבה לפני שיאיר לפיד חשב על משרד האוצר, מסכימה גם היא שחייב להיות תמהיל נכון, "אני מייחסת חשיבות גבוהה לרשתות החברתיות. לא רק העמוד שלי בפייסבוק, גם האתר שליהם מקום בו מדסקסים תכנים משמעותיים, ומגבשים דרכי פעולה תוך אינטראקציה עם ציבור מאוד גדול. ברור שלמדיום יש חסרונות אבל הם מתקזזים אם מקפידים מאוד לא להשאיר אותו מדיום יחיד שדרכו מתקשרים עם הציבור. אנחנו חולשים על הרבה מאוד דרכי תקשורת עם הציבור. החל ממסעות ומפגשים רבים שלי עם קהלים שונים בכל רחבי הארץ, שם נשאלות השאלות הכי קשות וישירות, דרך ראיונות בתקשורת, ערוץ יוטיוב, ניוזלטר שבועי, מערך מתנדבים שמשיב על פניות ציבור, בימת הכנסת ועדותיה ועוד ועוד. תמהיל נכון מייצר קשר מדויק ומיטבי עם קהלים שונים".
גם שר הכלכלה, נפתלי בנט, מבין שצריך שילוב בין הדברים. מלשכתו נמסר "כמו כל דבר בחיים, הפתרון טמון בשילוב. רשתות חברתיות, סיורי שטח וראיונות בכלי התקשורת הם השילוב הנכון כדי לתקשר עם הציבור. המינון תלוי בדרך כלל בתקופה ובמסר עצמו".
הפוליטיקה החדשה: בפייסבוק
הפוליטיקאים הישראלים כמובן לא המציאו את גלגלי הפייסבוק, וצורת התקשורת הזו כבר קיימת שנים בפוליטיקה האמריקאית וכמובן המאסטר הבלתי מעורער שלה, נשיא ארה"ב ברק אובמה.
בישראל המצב הוא לא עד כדי כך שונה. כל פוליטיקאי שמכבד את עצמו למד לכתוב בפייסבוק מגילות שלמות, ולנסות לתקשר עם הקהל שלו על כל נושא שבעולם, גם אם הוא לא קשור בפוליטיקה. שלי יחימוביץ' יכולה לספר לכם שהיא וילדיה נהנים לצפות בחתולונובלה, יאיר לפיד מפרסם טור ליום העצמאות וביבי נתניהו מפרסם שירטוטים שהוא צייר על מפית בקפיטריה של בניין הממשלה. אלה הפוליטיקאים הכי משמעותיים שמשתמשים בפייסבוק כפלטפורמה לתקשר עם הקהל.
יאיר לפיד: כותב סטטוס ומסעיר את המדינה
יאיר לפיד התחיל בלנהל בעצמו את עמוד הפייסבוק שלו. הוא היה בטוח שזה רעיון חכם - הוא דמות אהודה מאוד, הוא יודע לכתוב, והוא היה בטוח שלכל שאלה תהיה לו תשובה. אחרי מקרה שבו נמאס לו לענות עוד ועוד תשובות לגולש שדרש אותן, לפיד פשוט נפרד ב-טוב, ביי, ומשם המצב רק התדרדר. מאז, לפיד מבוקר יותר על עמוד הפייסבוק שלו, כותב לעתים רחוקות יותר, אבל עדיין כותב. מבחינתו, יכולת הכתיבה שלו היא הנשק העיקרי שלו וסוד כוחו. זו הסיבה מדוע לפיד גורר אחריו המונים - כי הוא יודע לתקשר עם הקהל בצורה שאף פוליטיקאי אחר לא יודע.
כמובן שלא מדובר בדבר רע, אבל זה פתח לתקיפה חזיתית. אחרי שמונה לשר האוצר, כתב לפיד בפייסבוק אודות ריקי כהן מחדרה, שביחד עם בעלה מרוויחה 20 אלף שקל בחודש ועדיין לא יודעת כיצד היא תוכל לקנות דירה לילדיה. העובדה שלפיד בחר להתמקד במעמד הביניים הגבוה הרים לא מעט גבות. עיתונים התייחסו לפוסט של לפיד בכותרות הראשיות שלהם וכל עיתון מצא לפחות ריקי כהן אחת לראיין שתצא נגד הפוסט של לפיד. וכך, פוסט אחד שפורסם בפייסבוק הפך לדבר שהכי עניין את כל כלי התקשורת בישראל למשך כמעט שבוע. מאז לפיד הספיק לכתוב פוסט הספד לאמנון דנקנר, ואפילו פוסט מיוחד ליום העצמאות שבו הוא ניסה לנתח את המנטליות הישראלית. בין כל הפוסטים האלה, לא ברור מתי ללפיד יהיה זמן להטיל עוד מיסים על מעמד הביניים.
נפתלי בנט: רק דברים טובים
בניגוד ליאיר לפיד וה"טוב ביי" שלו, את נפתלי בנט לא תמצאו רב עם אף אחד בפייסבוק. העמוד שלו מציג גישה שונה לחלוטין - רק בטוב. בנט היה הראשון לברך את אהוד ברק עם פרישתו מהפוליטיקה בפוסט לבבי מאוד. ההרגשה בעמוד של בנט היא שבנט באמת רוצה לדבר עם הבוחרים שלו. מבחינתו, זו הדרך להציג פוליטיקה חדשה. תקשורת חיובית הפועלת לשני הצדדים. החיוביות הזאת עובדת ובדף הפייסבוק של בנט יש פחות תוקפים ויותר מחבקים, והקהל מגיב בהתאם.
שלי יחימוביץ': מנסה להראות שהיא אמא טובה, חושפת פדיחות של אחרים
"היי, זאת שלי" הפך לשם נרדף של שלי יחימוביץ'. יו"ר העבודה והאופוזיציה, החלה את העבודה שלה על פייסבוק הרבה לפני הבחירות. לפעמים היא תקפה נושאים פוליטיים חשובים, לפעמים דיברה על הבישולים שלה. לפעמים היא דיברה על נתניהו, לפעמים היא סיפרה על ילדיה. יחימוביץ' אמנם לא תיקשרה עם הקהל שלה כמו שהיא כתבה יומן פתוח לכולם, אבל ביומן הזה ניסתה להציג תמונה מורכבת שלה עצמה. גם אם המורכבות שלה הביאה אותה למקומות נדושים כמו הניסיון להראות שלמרות שהיא פוליטיקאית, היא גם אמא טובה (משהו שמצופה פחות מפוליטיקאי גבר). השיא של עמוד הפייסבוק של יחימוביץ' הגיע דווקא אחרי הבחירות, אז חשפה בפוסט בפייסבוק מכתב ששלח לה בטעות נתן אשל, על כוונתו לעמוד בראש צוות המשא ומתן להרכבת הקואליציה. הנושא הפך לכותרות הראשיות בכל העיתונים ביום למחרת.
ביבי נתניהו: קיר הצעקות הלאומי
מה לא נאמר על הקיר של ראש הממשלה ביבי נתניהו בפייסבוק. בין היתר שרוב המשתמשים הרשומים בו מגיעים בכלל ממלזייה (מה שמעיד על כך שהם מזוייפים). ראש הממשלה עצמו מפרסם בעמוד דברים שהם בין רשמיים לרשמיים פחות ועד למוזרים או מפתיעים. דוגמה אחת לאותם סטטוסים "מפתיעים" היתה ביום שבו הוא העלה לפייסבוק ציור שבו הוא מתאר את "משולש האתגרים" שבפניו עומדת מדינת ישראל. עוד דוגמה בולטת וזכורה היתה כאשר החליף את תמונת הקאבר בעמוד שלו לזו של דמותו ב"ארץ נהדרת", לכבוד שבוע הכפילים.
קיר הפייסבוק של נתניהו הפך בשנים האחרונות גם לקיר הצעקות הלאומי, עליו אזרחים רבים מוציאים את התסכול שלהם, מהמצב הפוליטי או בכלל מהמצב שלהם בחיים. נתניהו והלשכה שלו דווקא יודעים להשתמש באנרגיה הזאת היטב. לחלק מהגולשים הם עונים, אחרים מופנים למקומות המתאימים, ולחלק מתייחסים אפילו בהומור. מה שבטוח - על הקיר של נתניהו אף פעם לא משעמם.
דב חנין: רק פוליטיקה
אצל דב חנין אין שום חוכמות. אין חתימה אישית, או ניסיון ליצור מימים, או כל דבר מתחנף אחר. בעמוד הפייסבוק שלו, דב חנין פשוט מדבר לקהל שלו. על מה שמעניין אותם, על מה שהוא עושה בכנסת, על מה לדעתו חשוב שידעו. בסוף השבוע האחרון, חנין עקב מקרוב אחר העיסקה המתגבשת בין דנקנר לבנק לאומי, ועידכן את הגולשים שלו עד אותו הרגע שבו היא בוטלה. בפשטות וביעילות חנין כותב לקהל שלו על נושאים שמעסיקים אותו. לא תמצאו שם דברים מחייו הפרטיים, שירים שהוא אוהב או מה הוא הכין לארוחת הצהריים, תמצאו שם פוליטיקאי שעסוק בפוליטיקה ובחברה. ובעידן שבו כולם מחפשים את האדג' שלהם בפייסבוק, זה שינוי מרענן.