"אין קנס. אין הוצאות משפט. אין כלום. השבח לאל. וואו. תודה, ישו" - זה הסטטוס הראשון והאחרון שכתב לסטר פקינגהאם בפייסבוק, והוביל למעצרו ולאחד הדיונים המשפטיים הסבוכים בתולדות ארה"ב, שנידון בימים אלה בבית המשפט העליון בארה"ב.
מה כל כך מסובך בפוסט הזה, תשאלו? ובכן, העובדה שלפקינגהאם, תושב צפון קרוליינה שהורשע בעבירת מין, אסור לכתוב אותו. או בכלל להשתמש בפייסבוק.
חמש מדינות בארה"ב אוסרות על מי שהורשעו בעבירות מין להשתמש ברשתות חברתיות ואתרים אחרים שעלולים לשמש כדרך להשיג מידע על קטינים. פקינגהאם בן ה-36, שהורשע לפני 15 שנה בהתנהגות לא הולמת עם קטינה בת 13, לא אמור היה לפתוח חשבון בפייסבוק. ולכן, לאחר שהעלה את הסטטוס שהעיר את תשומת לב הרשויות לכך שהוא רשום לאתר - הם עצרו אותו מייד.
פקינגהם ערער נגד המעצר, וטען כי המדינה לא יכולה לאסור עליו שימוש בפייסבוק, מאחר שזה פוגע בחופש הביטוי שלו ובכך מפר את התיקון הראשון לחוקת ארה"ב. ב-2013 התקבל ערעורו בבית משפט לערעורים. השופטים שקיבלו את הערעור כתבו כי החוק "אינו מותאם, עמום ונכשל במסגור העוולה שהוא בא לתקן. במקום זאת, הוא מגביל באופן שרירותי את כל עברייני המין על ידי מניעת טווח רחב של תקשורת ופעילות הבעה עצמית שאינן קשורות להשגת מטרתו". המדינה ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון בצפון קרוליינה, שהפך ב-2015 את פסיקת בית המשפט לערעורים ברוב של 4 שופטים לעומת 2.
השבוע הגיע המקרה לערכאה הגבוהה ביותר - בית המשפט העליון, ועורר דיון מרתק בין השופטים ועורכי הדין, שישפיע לא רק על פקינגהאם, אלא על השאלה האם פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות נחשבות למוגנות תחת התיקון הראשון לחוקה.
השופטת אלנה קגן ציינה בדיוק כי לכל פוליטיקאי יש היום טוויטר שבו הוא מתקשר עם הבוחרים, "אז זה הפך לערוץ חשוב במיוחד לתקשורת פוליטית, ואדם (כלומר עבריין מין לפי החוק בצפון קרוליינה) לא יכול לגלוש לאתרים האלה ולברר מה חושבים או אומרים או עושים חברי הממשלה שלנו".
השופט אנת'וני קנדי הוסיף כי "האתרים שהשופטת קגן תיארה והשימוש בהם ותחום הכיסוי שלהם גדולים יותר מהקשרים שיכולים היו להיות לך אי פעם, אפילו בפרדיגמת כיכר העיר". במילים אחרות: רשתות חברתיות הן רשות הרבים, ואסור להגביל אף אחד מלעשות בהן שום דבר שלא מזיק או פוגע בסביבתו.
השופטת סוניה סוטומאיור דווקא חושבת שיש היגיון מסוים בחוק. "קחו לדוגמה את לינקדאין, שאנשים רבים מאוד בחברה שלנו היום מחפשים שם עבודה, אבל (גם) תלמידי תיכון מורשים לחפש עבודה באתר הזה ולהעלות אליו את המידע האישי שלהם".
השופטת רות באדר גינסבורג גם היא לא מבינה למה חוק שאוסר על עברייני מין שימוש ברשתות חברתיות אינו חוקתי. היא ציינה שבמדינות מסוימות אסור לעברייני מין אפילו להצביע, והוסיפה כי גם זכויות חוקתיות אחרות מלבד חופש הביטוי נשללות במדינות מסוימות, ולא רק מעבריינים - למשל, הזכות לשאת נשק, שמדינות רבות ביטלו אותה לחלוטין למרות היותה זכות חוקתית.
מצד שני, הודתה השופטת באדר גינסבורג, "האנשים האלה מנותקים מחלק גדול מאוד משוק הרעיונות, והתיקון הראשון כולל לא רק את חופש הדיבור, אלא גם את חופש קבלת המידע". התובע הדגיש שזכות הביטוי לא נשללת מהאנסים לחלוטין, אלא רק מוגבלת. הוא ציין, לדוגמה, שהם יכולים עדיין לכתוב ולקרוא בלוגים ולהאזין ולשדר פודקאסטים.
השופטת קגן הגיבה להצהרה הזו בביקורת על כך שבמסגרת הדברים שמוצאים מהכלל בחוק נכללים כמה מהשירותים ה"מועדים" ביותר לפעילות של עברייני מין, כמו סנאפצ'ט.
לפי הדיווח על הדיון בניו-יורק טיימס, נראה שהשופטים מבקרים את כל הצדדים, אך נוטים לכיוון ההנחה שפייסבוק ורשתות חברתיות אחרות הן פשוט צורך בסיסי שאי אפשר לחיות היום בלעדיו. הדיונים צפויים להימשך עוד חודשים רבים.