כן, זה כונן USB שבולט מקיר בחיפה, והוא לא נקבר שם בטעות. מישהוא ממש טרח לטמון אותו בתוך הקיר, עם התקע חשוף לכל מי שעובר במקום, כדי לפתות אתכם להתחבר אליו ולהוריד וירוסים - סליחה, קבצים.
הכונן הזה הוא חלק מפרויקט שנקרא Dead Drops, שהחל בניו-יורק לפני חמש שנים. האמן הגרמני ארם בארטהול יזם את הפרויקט, אותו הוא מגדיר: "רשת שיתוף קבצים מאדם לאדם (P2P) אנונימית ובלתי-מקוונת במרחבים ציבוריים". הכוונה היא להציב במקומות ציבוריים כונני USB אליהם יוכלו להתחבר העוברים והשבים ולהעביר ביניהם קבצים.
הפרויקט התחיל ב-2010, כאשר קבר בארטהול 5 כוננים בקירות ברחבי ניו-יורק והעלה תמונות שלהם לאתר שיתוף התמונות פליקר. מאוחר יותר הוא יצר אתר בו ניתן לשתף מיקומים של כוננים, לקרוא הוראות להטמנת כוננים נוספים ולדווח על כוננים שיצאו משימוש מסיבה כלשהי, החל מנזקי גשם ועד גניבה.
תחילה, שימש השירות בעיקר מוסיקאים ששיתפו את יצירותיהם, אך עם הזמן הוא התפתח להכיל את כל סוגי הקבצים - בדיוק כמו אתרי שיתוף קבצים ברשת. כיום נמצאים במאגר המידע של השירות כ-1,400 כוננים, בנפח כולל של קרוב ל-9 טרה-בייט (כ-9,000 גיגה-בייט), הטמונים בכל רחבי העולם - החל מכוננים בנפח מזערי של 64 מגה-בייט ועד כונן בנפח עצום של 120 גיגה-בייט, שטמן סטודנט סיני בעיר סידני.
בארץ הוטמנו עד כה 4 כוננים בנפח כולל של 32 גיגה-בייט - אחד בחיפה, אחד בחדרה ושניים בתל אביב. עם זאת, בשבועיים האחרונים דווח במאגר כי שני הכוננים המוטמנים בתל אביב התקלקלו או נגנבו. ברשות הפלסטינית מוטמן כונן אחד בנפח 2 גיגה-בייט, ברמאללה.
למרות הרעיון המוזר מעט, ציין בארטהול במספר ראיונות ב-4 השנים האחרונות כי הפרויקט בסך הכל ממחיש כיצד עובדות רשתות שיתוף קבצים ועושה זאת בצורה נחמדה, המשלבת אלמנטים ממשחק ה-GeoCaching (משחק רשת במסגרתו משאירים אנשים "מטמונים" במקומות ציבוריים, מעלים את מיקומם ומזמינים גולשים אחרים להגיע למקום, לקחת את המתנה ולשים במקומה מתנה אחרת לגולש הבא, וכן הלאה). כך, לדוגמה, חששם של אנשים להתחבר לכוננים "מזוהמים" מווירוסים שעברו אליהם ממשתמשים קודמים שהתחברו אליהם, ממחיש למשתמשים עד כמה מסוכנת גם הורדת קבצים ממשתמשים בלתי מוכרים באינטרנט.