מחיי הנישואין הבורגניים להרפתקה חדשה

סדרות משחקים טובות אף פעם לא מתות, הן רק ממשיכות. תעשיית המשחקים כל כך מאוהבת במותגים הגדולים שלה, שבכיריה בחיים לא יודו שאולי הגיע הזמן להגיד 'להתראות' למותג מצליח ולעבור הלאה. זו כנראה הסיבה ש-Uncharted 4, משחק ההרפתקאות החדש של סוני לפלייסטיישן 4 שלה, נולד.

למרות שהסדרה הזו הגיעה כבר לסוף מספק במשחק הקודם בסדרה, ולמרות שיוצריה באולפן המשחקים Naughty Dog התקדמו כבר כשיצרו לפני כמה שנים את המשחק The Last of Us, מישהו בסוני התעקש שלסדרה המצליחה מגיע עוד משחק. 

Uncharted, למי שלא מכיר, היא סדרת משחקים שעוקבת אחר קורותיו של נייתן דרייק, גנב עתיקות חתיך ושרמנט. במשחקיו השונים הוא מטפס על צוקים, חוקר ערים אבודות ונלחם בצבאות של אויבים שמתחרים בו בדרך לאוצר האבוד הבא שברצונו להשיג. אינדיאנה ג'ונס פוגש את לארה קרופט. בסוף המשחק השלישי בסדרה החליט דרייק לנטוש את הקריירה המפוארת והמסוכנת שלה, ולהתברגן. הוא התחתן עם אהובת לבו, עבר לעיר מנומנמת בפרברים והשאיר את העתיקות בעבר.

במשחק החדש דרייק יוצא ל"עוד הרפתקה אחת ודי", ולמרות החששות הראשוניים שמדובר במשחק אחד יותר מדי ושמה כבר אפשר לחדש בסדרה הזו, בדיעבד צריך להגיד למי שהתעקש להפיק את המשחק הזה כל הכבוד. Uncharted 4 הוא המשחק הטוב ביותר בסדרה, והסיבה הכי טובה להשיג לעצמכם פלייסטיישן 4. כן, עד כדי כך.

אם אין אחי לי, מי לי

הסיפור הפעם מתמקד בסם דרייק, אחיו הגדול של נייתן. סם מופיע בתחילת המשחק ונכנס בסערה לחייו של אחיו הקטן, אחרי שזה האמין שהוא נהרג לפני 15 שנים. מסתבר שלא נפטר ולא נעליים, אלא סתם נרקב בתא כלא בסוף העולם. עכשיו הוא שוב כאן, בעזרת ברון סמים שעזר לו לברוח מהכלא אך הציב בפניו תנאי אחד: בתמורה לשחרור המוקדם מהשבי, סם חייב עכשיו לאתר את האוצר האבוד של הנרי אייברי, אחד הפיראטים האכזריים והיעודים בהסטוריה. לשם כך, חייב סם את עזרתו של נייתן, שמסכים לעזוב את חייו הבורגניים (ועל הדרך לשקר לאישתו. אף פעם לא רעיון טוב) ולחזור לחיי האקשן.

התירוץ העלילתי הזה מרגיש קצת מאולץ, במיוחד כי במשך שלושת המשחקים הקודמים לא שמענו לרגע שיש לנייתן אח קטן, אבל ניחא. אחרי שהשלבים הראשונים עוברים והסיפור נכנס להילוך גבוה, זה כבר מפסיק להפריע: הדמויות, כולל זו של סם, כתובות מצויין והסיפור מתקדם בקצב מטורף, עם פיתולי עלילה רבים ואפילו כמה רגעים שקטים ומהורהרים בין שלבי האקשן, שמקנים למשחק הזה אווירה בוגרת יותר משהייתה בקודמים בסדרה. רואים שיצרו אותו אותם אנשים שעמדו מאחורי The Last of Us.

מבחינת משחקיות אין חדש תחת השמש. מי ששיחק במשחקים הקודמים יודע מה הוא ימצא כאן: קטעי אקשן מגוף שלישי עם המון יריות, מתובלים בקטעי פלטפורמה ופה ושם חידות סביבתיות (שרובן מצריכות מכם למצוא תיבה עליה תוכלו לטפס כדי להתגבר על מכשול).

המשחקיות אף פעם לא היתה הצד הכי חזק של הסדרה הזו, ולמרבה הצער כך זה גם הפעם: מערכת היריות לוקה בחסר, מרגישה מאוד לא מדוייקת ומוסיבה קושי מלאכותי, בעיקר בקרבות האחרונים והקשים. מערכת הטיפוס והפלטפורמה מאוד ליניארית, ולא מאפשרת חופש אמיתי במעבר ממקום למקום. או שתקפצו ממקום למקום בדיוק כמו שהמפתחים התכוונו, או שתיפלו למותכם. החידות הסביבתיות גם הן רפטטיביות למדי ופחות מוצלחות מאלה שאפשר למצוא ב-Rise of the Tomb Raider שיצא לאחרונה.

זה לא שלא ניסו לעשות כאן שינויים. הקרבות פתוחים יותר מבמשחקים הקודמים, ומאפשרים שימוש רב יותר בטקטיקות התגנבות ומעבר ממחסה למחסה. גם קטעי הטיפוס מנסים להיות מרגשים יותר עם תוספת של חבל שמאפשר לנייתן להתנדנד בין צוקים א-לה טרזן. יש גם מצב מולטיפלייר חביב, אבל הוא מרגיש כמו פילר לא מאוד משמעותי. בסופו של דבר אלה תוספות קטנות מדי ולא מרגשות מספיק.

הסרט הכי טוב בעיר

אז למה בכל זאת הכל עובד? בזכות האריזה ההפקתית, שאין שנייה לה בתעשיית המשחקים נכון להיום.
Uncharted תמיד היתה סדרה שהיא ספקטקל, משחקים שווי ערך להפקות ההוליוודיות הכי מרשימות. הגרפיקה תמיד היתה הכי טובה שאפשר, וכל משחק כלל כמה קטעי אקשן מטורפים ותזזיתיים, כמו הרגע בו נייתן מטפס על רכבת שעומדת ליפול מתהום בתחילת המשחק השני, או נמלט מספינת פאר שוקעת בשלישי.
הקטעים האלה נוכחים גם במשחק החדש, והם לא פחות מוצלחים מבעבר. והגרפיקה, הו הגרפיקה. אין אף משחק אחר לפלייסטיישן 4 שמתקרב לרמה הגרפית של המשחק הזה: הג'ונגלים והאיים במשחק נראים כמעט פוטוריאליסטיים, הדמויות זזות בצורה משכנעת, והכל חד וחלק.

חובבי הטכנולוגיה נוטים להתייחס לפלייסטיישן 4 כקונסולה עם חומרה לא מספיק חזקה, שנופלת גם ממחשבי אמצע הדרך של יימינו. Uncharted 4 מוכיח להם שלמרות שיש כרטיסי מסך ומעבדים חזקים יותר בשוק - אפשר ליצור משחקים מהממים גרפית גם על הפלייסטיישן. וזה לא עניין של מה בכך.

גם הסיפור, למרות ההתחלה החלשה שלו, הוא מוצלח בסך הכל, והוא משתלב נהדר עם הדיבוב המצויין, שמכניס לו הרבה אופי לאורך כל הדרך. וכך, גם אם המשחקיות קצת משעממת ואפילו מתסכלת לעיתים, וגם אם באופן כללי בסוף המשחק הרגשתי כבר תשישות מסויימת (לקח לי בערך 17 שעות לסיים את העלילה, שזה מאוד מכובד, אבל בדיעבד הייתי מעדיף שאלה היו 15 שעות מהודקות יותר) - המשחק הזה הוא סרט הפעולה-הרפתקה הכי טוב בעיר ותענוג לשחק בו.

הסוף של המשחק מסמן (שוב) שזו ההרפתקה האחרונה של נייתן דרייק. למרות ההנאה הגדולה שהפקתי מהמשחק הזה, אני מקווה שהפעם בסוני יתנו לסדרה הזו למות. תנו לדרייק לפרוש בשיא, ושחררו את היוצרים המוכשרים ליצור עולמות חדשים ודמויות בלתי נשכחות שעדיין לא הכרנו. כולנו רק נרוויח מכך.