נסו לדמיין "האקר". סביר להניח שאתם מדמיינים אחד משני דברים: הראשון - דמות של בחור גמלוני, חנון, אולי אפילו איפהשהו על הרצף האוטיסטי, שמבלה את כל שעות היום אל מול מסך מחשב מרצד, מריץ אלפי שורות קוד ופורץ לכל מיני מערכות מידע מאובטחות כי זה הריגוש היחיד שיש לו בחייו.
השני - דמות של גברתן מפחיד, אפל, עם זיפים דוקרים, שכנראה עובד בשביל ממשלה זרה (איראן, אבל גם רוסיה הולך) ופורץ למחשבים של אזרחים תמימים כדי להשפיע לרעה על העולם. שניהם בטח לובשים קפוצ'ון ירוק, יושבים בחושך ורכונים מול המסך.
הדימויים השליליים (ובואו נודה על האמת - הקלישאתיים) האלה להאקרים אינם באשמתכם, וגם אינם באשמת ההאקרים. ככה הם מוצגים בתקשורת ובמדיה כבר שנים רבות. מהאנלייזר בסוף שנות ה-90 ועד להאקרים הרוסיים שהשפיעו (לכאורה!) על מערכת הבחירות האחרונה בארצות הברית, ההאקרים האלה הם טיפוסים מסוכנים ועדיף להתרחק מהם.
ב-Watch Dogs 2, משחק הוידאו החדש של יוביסופט, מציגים האקרים מזן קצת שונה: חבר'ה נחמדים, מצחיקים, כאלה שהייתם שמחים להיות חברים שלהם. והאמת? אחרי כמה שעות בעולמם הצבעוני של חברי קבוצת ההאקרים DeadSec (כמו אנונימוס, כולל סרטוני הוידאו היומרניים, רק קצת יותר נחמדים) - גם לי בא קצת להפוך לכזה.
הרבה יותר טוב מהקודם
בואו נתחיל מהפרטים היבשים: Watch Dogs 2 הוא משחק המשך ל-Watch Dogs. המשחק הראשון יצא לפני שנתיים, והיה אמור להיות חוד החנית של משחקי עולם פתוח מודרני. דמיינו GTA רק עם האקרים שמסוגלים לשלוט על כל מיני אמצעים טכנולוגיים בעולם המשחק, גרפיקה מדהימה ועלילה ביקורתית על החיים בעולם המודרני, וקיבלתם, לפחות בתאוריה, את Watch Dogs.
רק מה, המשחק הראשון לא באמת הצליח לקיים את כל מה שהבטיח. זה היה משחק עולם פתוח בינוני, עם עיר משעממת, גרפיקה חביבה (אבל רחוק ממדהימה), משימות רפטטיביות, סיפור לעוס ודמויות עם מנעד רגשי של סלוטייפ. אמנם היו בו כמה רגעים מהנים, אבל החבילה הכוללת לא היתה טובה מספיק. אצל גיימרים רבים הוא עדיין צרוב כאחת האכזבות הגדולות ביותר של השנים האחרונות.
החדשות הטובות, אם כך, הן ש-Watch Dogs 2 טוב בהרבה מקודמו. המשחקיות הבסיסית נשארה פחות או יותר אותו דבר. הפעם אתם נכנסים לנעליו של מרקוס הולווי, האקר צעיר ומלא חיים, ש"מסומן" על ידי המערכת כפורע חוק פוטנציאלי רק בגלל צבע עורו. כדי לנקום במערכת מרקוס מצטרף לקבוצת DeadSec ולנסיונות שלהם להפוך את העולם למקום טוב יותר על ידי חשיפת מנגנוני הכח הקיימים בטכנולוגיות שלנו.
איך בדיוק עושים את זה? ובכן, מתגנבים לכל מיני מקומות בעיר (שמבוססת בצורה כמעט מדוייקת, למעט כמה קיצורי דרך, על סאן פרנסיסקו), מביסים שומרים, פורצים לשרתים ומביכים הרבה מאוד חברות טכנולוגיות גדולות, שהן מגבילות ישירות לאפל, פייסבוק, גוגל ואפילו הכנסייה הסינתולוגית.
יכולתכם כהאקרים מתבטאת בעובדה שמרקוס יכול לפרוץ לשפע של דברים באמצעות הסמארטפון שלו. רוצים שהרמזורים בצומת יתחלפו לירוק? לחיצה אחת והופ, אפשר לעבור את הכביש. מעוניינים לפתוח דלתות נעולות? גם זה אפשרי. רוצים להציץ מעבר לגדר גבוהה באמצעות מצלמת אבטחה צמודה? אפשר גם אפשר. במהלך המשחק אפילו תצטיידו במכונית על שלט רחוק וב-Drone שיאפשרו לכם לפרוץ למקומות מבלי להיות נוכחים בהם פיזית בעצמכם.
מלבד הפריצות, Watch Dogs 2 הוא משחק "עולם פתוח" סטנדרטי לגמרי: אפשר לפרוץ למכוניות, לנהוג כמו משוגעים ממקום למקום, לירות על כל מה שזז בערך (אם אתם לא בקטע של הרג אפשר להשתמש בשוקר חשמלי שרק מרדים את הרעים), לחמוק ממרדפים משטרתיים וכו'.
הסוד הוא באווירה
אם המשחקיות כל כך דומה למשחק הראשון, אז מה הופך את הנוכחי להרבה יותר מוצלח? ובכן, במילה אחת: האווירה.
חברי קבוצת DeadSec הם חבר'ה נחמדים מאוד, כאלה שהייתם רוצים להיות חברים שלהם במציאות. אבל דמויות שנראות חד ממדיות בשעות הראשונות במשחק מתבררות כממש אחלה ככל שמתקדמים. גם האווירה הקלילה של מרקוס לחיים כהאקר הופכת את כל החוויה לנעימה ומזימה. המשחק הראשון היה אפלולי ומדכא. המשחק הנוכחי צבעוני וכיפי. מתברר שזה כל ההבדל שצריך.
קצת חבל שבתוך ה"הקללה" של המשחק הזה לא הקלו קצת בעוצמת המסרים החברתיים שהוא מנסה להעביר. חברי DeadSec אמנם מנסים לגאול את החברה האנושית מעריצות טכנולוגית, אבל זה לא אומר שכל המסרים צריכים להיות כל כך חד ממדיים וטכנופוביים. כן, טכנולוגיה עלולה לפגוע בפרטיות וכן, חברות גדולות מעונינות לדלות כמה שיותר פרטים אודותינו - אבל מהמציאות הזאת ועד למסר ה"טכנולוגיה יכולה להרוס לכם את החיים!!!!11" שהמשחק הזה מנסה לשדר המרחק גדול.
ועדיין, גם המסר הזה, בזכות הקלילות והדמויות החביבות, יורד בגרון בצורה חלקה יחסית. לפחות עד המשימות האחרונות של המשחק, שקצת מאבדות כיוון ולוקחת אותו לכיוון שמזכיר יותר את המשחק הראשון. חבל.
עוד דברים שקצת הורסים: מצב האונליין שלו מאפשר לשחקנים אחרים "לפרוץ" לכם לעולם המשחק ולנסות לגנוב מכם מידע. אם זה יקרה המשחק יבקש מכם להפסיק את מה שאתם עושים ולנסות לאתר את הפורצים ולחסל אותם. אם אתם בדיוק בדרך למשימה גדולה, או סתם אין לכם כח לאינטראקציות אונליים, זה יכול להיות מעצבן מאוד.
גם הגרפיקה והביצועים לא אידיאליים. שיחקתי במשחק בקונסולת Xbox One, ומדי פעם חוויתי לירידות פריימים מעצבנות ובתמונה קצת מטושטשת. לא שמדובר במשחק מכוער - אבל כבר ראיתי יפים יותר.
כיף חיים של משחק
Watch Dogs 2 לוקח בקלות את התואר "המשחק הכי פאן" של "עונת המשחקים הגדולים" של 2016 (העונה שמתחילה באוקטובר ומסתיימת בחג המולד, בה יוצאים כל המשחקים הגדולים של השנה). הקלילות של הדמויות פשוט מדבקת, ולטייל בעולם המשחק זה פשוט כיף. שמחתי מאוד לשחק בו מדי פעם, בין משימות "רציניות" יותר ב-Battlefield או ב-Final Fantasy XV.
אז נכון, Watch Dogs 2 אינו מופתי, אבלאם המשחק הבא בסדרה, שברור לחלוטין שיגיע אלינו תוך שנתיים שלוש, יעשה את קפיצת הדרך שהמשחק הזה עשה מקודמו - צפוי לנו מאסטרפיס. עד אז לגמרי אפשר להסתפק במשחק שהוא כיף לא מחייב.