זה היה אמור להיות אירוע משמח. מיקרוסופט ארגנה מסיבה נחמדה ורוויית אלכוהול כדי לחגוג את סופו של כנס מפתחי המשחקים GDC, שנערך בשבוע שעבר בסאן פרנסיסקו. הוזמנו לשם מפתחי משחקים רבים, כמו גם עיתונאים ואנשים אחרים שקשורים לתעשיית המשחקים. רבים מהם לא ממש אהבו את מה שחיכה להם שם, או ליתר דיוק את מי שחיכו להם שם. כחלק מהמסיבה שכרה מיקרוסופט כמה רקדניות בלבוש מינימלי שרקדו על במות קטנות שפוזרו במתחם האירוע.
לפני כמה שנים אירוע כזה היה עובר בלי יותר מדי פידבאק, אבל באמריקה של שנת 2016 שימוש כזה בגוף הנשי לא ממש מתקבל על הדעת. ואכן, עשרות מהמשתתפים במסיבה שלחו הודעות גינוי למיקרוסופט, ועד מהרה פיל ספנסר, הבוס הגדול של מחלקת ה-Xbox של החברה, פרסם הודעה רשמית בסגנון "זו לא דרכנו", בה הוא הבטיח שהחברה מתייחסת בכבוד לנשים ושהיא תפיק לקחים כדי שהתסריט הזה לא יחזור על עצמו בעתיד.
תעשיית המשחקים היא עדיין לא פמיניסטית
האם האירוע הזה מסמל את הפיכתה של תעשיית המשחקים לכזו שתומכת במאבק הפמיניסטי, ומזעדעזת מכל גילוי של סקסיזם? לא, ממש לא. במקסימום זו עוד אבן דרך שמוכיחה שהתעשייה עוברת שינוי בשנים האחרונות - אבל עדיין, השאלה ששואלת החברה שלי כל פעם שהיא רואה אותי משחק במשחקים מודרניים, "למה נשים תמיד שופעות במשחקי מחשב", מוכיחה שעדיין לא חסר לתעשייה הזאת לאן להתקדם בכל הקשור ליחס שלה לנשים.
קשה לדבר על היחס והיצוג של נשים בתעשייה הזו מבלי לעצבן את אלה שמכירים אותה מקרוב. זה נושא רגיש. תומכי המאבק הפמיניסטי טוענים בתוקף שמדובר בתעשייה סקסיסטית ומפלה - גם בכל הקשור לצד המקצועי שלה (על כך מעידות המספר המצומצם של נשים שתופסות עמדות מפתח בתעשייה), ובוודאי בייצוגים הנשיים שלה. החל מלארה קרופט ועד ביונטה, התעשייה הזו מלאה בייצוגים של נשים עם גוף חסר פרופורציה, ביגוד מינימלי והרגשה כללית כאילו הן נוצרו כדי לספק אך ורק קהל יעד של בני 14 חרמנים.
עם זאת, יש גם נקודת מבט אחרת, לפיה המצב לא כל כך גרוע. הייצוגים אולי בעיתיים, אבל לא מדובר בעניין ייחודי למשחקים. בעולם בו בר רפאלי קורצת אלינו בביקני בשלטי חוצות ענקיים באיילון, מי אנחנו שנלין על דמויות דיגיטליות עם חזה גדול וגופיה? החפצה של נשים היא חלק בלתי נפרד מהתרבות המערבית המודרנית כבר עשרות שנים - והרעש הגדול כלפי הסוגיה הזו בחודשים האחרונים זה רק בגלל ה"פוליטיקלי-קורקט"יזציה שעוברת ארצות הברית.
האבולוציה של לארה קרופט
האמת, כרגיל, נמצאת אי שם באמצע, בין שתי הדעות הקיצוניות. ניקח לדוגמה את לארה קרופט. אתם וודאי מכירים אותה, שכן היא אחת מדמויות הדגל של תעשיית המשחקים. אישה חזקה, לוחמת שבמקרה גם נראית מאוד מאוד טוב: חזה וירטואלי עצום, גופיות קצרות ומכנסונים שחושפים יותר ממה שה מסתירים. לתאר אותה כ"בובת מין שקמה לתחייה במשחק מחשב" לא תהיה הגזמה גדולה מדי.
אבל לפני כמה שנים לארה קרופט עברה מהפך. יוצרי המשחק החליטו שהגיע הזמן לרענון, והציגו ב-2013 את הגירסה החדשה של לארה: אנושית ופגיעה הרבה יותר, עם גוף של בן אדם אמיתי ולא של בובה. וכשהגברת הראשונה של תעשיית משחקי המחשב הופכת לצנועה ואנושית יותר - האם זה לא מוכיח שהיא הולכת לכיוון שפוי יותר?
התשובה היא "לא בהכרח". גם אם נתעלם מכך שגם לארה מודל 2016 היא אישה יפה בצורה לא שגרתית (גם אם יותר אנושית), ואפילו אם נתייחס למודלים הנשיים המגוונים והאנושיים שמופיעים במשחקים כמו Life is Strange (ראו בסרטון), מדובר רק בטיפה בים.
רוב הדמויות הנשיות בתעשיית המשחקים עדיין שופעות בצורה שתגרום גם לאורית פוקס להחוויר, במיוחד כאלה שיוצאות מתעשיית המשחקים היפנית, לשם עדיין לא הגיעה כנראה התנועה הפמיניסטית.
כדי להבהיר את ההבדל התרבותי בין יפן לארצות הברית, צריך לחזור כמה חודשים אחורה, אז נודע שמשחק כדורעף החופים Dead or Alive Extreme 3, שכמות הנשים השופעות בו גדולה כמעט כמו מידת החזייה של אותן דמויות, לא ייצא במערב. למרות שסביר להניח שהסיבה לכך היא שהמשחקים הקודמים בסדרה לא הצליחו למכור יותר מדי עותקים בארצות הברית ואירופה, לא מעט גיימרים זעמו על כך שתרבות הפוליטיקלי קורקט "צנזרה" את יציאת המשחק במערב.
מאבק תרבותי
אך אם מסתכלים לרגע על התמונה הרחבה, תשומת הלב הרבה שניתנת על כל נושא הייצוג הנשי אינה מוגבלת אך ורק לתעשיית המשחקים. מדובר בחלק ממאבק ארוך שנים על ייצוג נשים במדיה - ומשחקי וידאו הם רק חלק ממנו. גם אם מדובר בחלק קולני במיוחד (וזה בלי שהזכרנו בכלל את המונח "גיימרגייט". חפשו בגוגל) - לא מדובר בתופעה ייחודית.
ובתוך כך צריך גם להגיד שתעשיית המשחקים התקדמה לא מעט מהבחינה הזו מאז ימיה הראשונים. משחק כמו Custer's Revenge, שיצא ב-1982 ואפשר לכם לשחק קאובוי שיוצא לאנוס נשים אינדיאניות, לא מתקבל על הדעת בתעשייה של 2016. גם התפתחותה של לארה קרופט והתגובות החריפות למסיבת העיתונאים של מיקרוסופט מוכיחות שהשינוי התרבותי כבר כאן.
אז נכון, יש עוד מקום בתעשייה לדמויות נשיות חזקות שלא מסתמכות על המראה החיצוני שלהן כדי לגרות, תרתי משמע, את קהל היעד - אבל מצד שני היה יכול להיות גם הרבה יותר גרוע.