כח הכבידה השתגע. סופות גרביטציה משתוללות שם בחוץ, ואם לא תזהרו תוכלו להישאב אל תוך חור שחור. אם זה לא מספיק גרוע, יש גם מפלצות מפחידות שנוהגות להופיע מדי פעם ולצוד בני אדם חסרי ישע. כדי להתמודד עם המצב המוזר הזה אליו נקלע העולם, האנושות עברה להתגורר באיים מעופפים קטנטנים, ולהתנייד באמצעות ספינות אוויר. בדרך כלל זה עובר לא רע – לפחות כל עוד לא נפער איזה חור שחור חדש בדיוק במקום שהבית שלך עמד בו עד לפני חמש דקות.
העולם הלא ממש סימפטי הזה הוא הבסיס למשחק הפעולה החדש Gravity Rush 2, ולמרות התיאור העגום מדובר במקום מאוד מאוד מגניב, ואפילו די סימפטי.
ליפול עם סטייל
גיבורת המשחק היא קאט, בחורה צעירה ואופטימית עם כוחות על שמאפשרים לה לשלוט בכח המשיכה. כשהיא עושה זאת היא לא ממש עפה, אלא יותר - אם ננסח את זה כמו וודי מ"צעצוע של סיפור" - נופלת עם סטייל.
בכל שלב שתרצו תוכלו ללחוץ על כפתור שיגרום לקאט לרחף כמה סנטימטרים מעל פני הקרקע. בשלב זה תוכלו לכוון את מרכז המסך לכל כיוון שרק תרצו, וללחוץ על כפתור נוסף שיהפוך את אותו כיוון למרכז כח הכבידה החדש שלה.
מסובך מדי? נסו לדמיין את זה ככה: בא לכם שקאט "תיפול" לתקרה? לחצו על הכפתור הראשון, כוונו לתקרה, לחצו על הכפתור שוב - והופה, היא תיפול למעלה.
באמצעות המניפולציה הזו אפשר לגרום לקאט לרחף בכיף בין האיים המעופפים ולהגיע לאן שהיא רק רוצה. וזה כיף לאללה, ברוב המקרים. העולם של Gravity Rush 2 נראה ומרגיש מצויין, וזה תענוג לרחף בו, לחקור אזורים חדשים, להכיר את דמויות המשנה שמסתובבות בו וכו'. הכל נותן הרגשה של סדרת אנימציה יפנית מגניבה במיוחד, כזו שאתם יכולים לחיות בתוכה ולא פחות חשוב - לעוף בה.
ויש גם מפלצות
אבל רגע, מה עושים במשחק עצמו?
ובכן, חוץ מליפול בסטייל ממקום למקום, יש שלל משימות והרפתקאות, שכוללות בדרך כלל אתגרי תעופה ("נסה להגיע מנקודה X לנקודה Y בזמן מינימלי), איסוף של כל מיני חפצים (כולל כל מיני ציפורים שהלכו לאיבוד. כן כן) וכמובן לחימה מול מפלצות - כי בכל זאת אנחנו עוסקים במשחק פעולה.
הלחימה, כמו גם קטעי אקשן מהירים אחרים (כמו מירוצים שמופיעים מדי פעם), הם למרבה הצער החלק החלש ביותר של המשחק. הסיבה לכך היא דיסאוריאנטציה. הרעיון הזה, של שינוי כח המשיכה ו"נפילה בסטייל" עובד מצוין רק כשיש זמן להתעסק איתו יחסית לאט, אחרת קל מאוד להפסיק להבין איפה הרצפה ואיפה השמיים ולא להצליח לשלוט כמו שצריך בנפילות האלה.
עוד משהו שהורס קצת את העניינים היא מערכת השליטה: המשחק המקורי בסדרה, Gravity Rush הראשון, יצא לקונסולה הניידת של סוני, פלייסטיישן ויטה, והשתמש ביכולות זיהוי התנועה שלה. סוני נזכרו שגם לבקר השליטה של הפלייסטיישן יש יכולות זיהוי תנועה כאלה, וניסו להעביר את העסק גם לכאן. התוצאה די צולעת, יוצרת כפילות מעצבנת בין הג'ויסטיקים לג'יירוסקופים, ויצרה אצלי מצבים רבים בהם הרגשתי שמפרק כף היד שלי הולך להתפרק, אבל לא יכלתי לשנות תנוחה כי זה היה גורם לי להפסיד בקרב.
מעולה במנות קטנות
עולם מצויין? צ'ק. מערכת תעופה מעניינת ומגניבה? צ'ק. יש אפילו סיפור לא רע בכלל, עם מטאפורה מעניינת ומקורית על הבדלי מעמדות בעולם. ובכלל, מי שמגיע ל-Gravity Rush 2 מהמשחק הראשון ימצא פתרונות לכל התעלומות שלא נפתרו במקור ויסגור יפה את המעגל.
מצד שני, כשמשחק פעולה נופל דווקא בחלק של האקשן, איפה זה שם אותו בסופו של דבר? ובכן, מצאתי ש-Gravity Rush 2 מעולה במנות קטנות. כאשר שיחקתי בו כחצי שעה בכל פעם הצלחתי ליהנות מכל היתרונות שלו, והחסרונות לא תסכלו אותי יותר מדי. אם אתם מוכנים לשחק בו ככה, או אם יש לכם סבלנות גבוהה משלי למערכות קרב לא כל כך מוצלחות - שווה מאוד לשחק בו.