לינק מתעורר
בתחילת המשחק, גיבור הסדרה לינק מתעורר באי מסתורי ומוזר, בלי זיכרון כיצד הגיע אליו. כדי לברוח מהאי ולשוב אל ביתו שבממלכת היירול לינק צריך לאסוף מספר כלי נגינה קסומים ולהעיר בעזרתם את דג הרוח, שמנמנם בפסגתו של ההר הכי גבוה באי כבר שנים רבות.
כדי לעשות זאת הוא יצטרך לחקור את האי לאורכו ולרוחבו, לצלוח מבוכים עמוסים באויבים ופאזלים ולנצח בוסים אימתניים. מדובר ב"זלדה" דו-ממדי קלאסי, ומי ששיחק ב-A Link to the Past או A Link Between Worlds ירגיש בבית. חובבי נינטנדו ישמחו למצוא בו גם קריצות למשחקים אחרים של הסדרה: אויבים וחברים שאנחנו רגילים למצוא בסדרות משחקים אחרות קופצים כאן לביקור ומספקים כמה מהרגעים המצחיקים והמוזרים בתולדות הסדרה הזו.
החידוש העיקרי בגירסה החדשה היא הגרפיקה. את הציורים המטושטשים והשחורים-לבנים של גירסת הגיים-בוי מחליפה גרפיקה מרהיבה, שנותנת לכל העולם הרגשה כאילו הוא עשוי חרסינה. זה אפקט יפהפה, שלא נמאס לאורך כל ההרפתקה. למרבה הצער, האפקטים הגרפיים הרבים בשילוב עם הדרך בה המשחק הזה טוען את המסכים שלו גורמת לקצת בעיות ביצועים, במיוחד בעת מעבר ממסך למסך. זה לא משהו ששובר את המשחק, אבל זה בהחלט מבאס.
צריך לציין גם לטובה את הפסקול. המנגינות מהמשחק המקורי זוכות כאן לביצועים תזמורתיים מלאי חיים, קצב וקסם. מסוג פסי הקול שאפשר להאזין להם בכיף גם בעבודה, ולא רק בתוך המשחק עצמו.
עוד בגיזרת החידושים ניתן למצוא מצב "הרכב לך מבוך", שיאפשר לכם לעצב מבוכים חדשים ואז לשחק בהם כדי להרוויח קצת מטבעות. הבעיה היא שהמצב הזה נשמע אולי טוב על הנייר, אבל לא מאוד מהנה לשחק בו. אפשרויות העיצוב מוגבלות מאוד, והמבוכים הנוצרים מרגישים כמו מיש-מאש לא ברור ולא מהודק של המבוכים הקיימים במשחק. היה ניתן לוותר על המצב הזה מבלי לגרוע כלום מהחוויה הכללית של המשחק.
ישן? חדש?
הבעיה העיקרית עם Link's Awakening היא שבכל הקשור לעיצוב חווית המשחק, החידוש לא מצליח להסתיר את העובדה שמדובר במקור במשחק גיים-בוי מ-1993. כל מכניקות המשחק פשוטות מאוד, וגם הפאזלים לא מגיעים לרמת התחכום של המשחקים החדשים יותר בסדרה.
גם עלילת המשחק מרגישה פשטנית למדי, אפילו יחסית לסדרת Zelda שאף פעם לא הצטיינה בסיפורים מורכבים במיוחד. גם כאן הסיבה היא חומר הגלם המקורי: המשחק המקורי יצא לקונסולת הגיים-בוי הניידת עם המסך הקטנטן, בו קשה מאוד לדחוס יותר ממילים ספורות על המסך באותו זמן, מה שמשפיע מאוד על סוג הסיפור שאפשר לספר.
העיצוב המיושן משפיע גם על המסע של השחקן, שהופך לעיתים ללא ממש ברור. ברגעים רבים המשחק לא ממש מספר לכם מה שאיזור הבא במפה אליו אתם צריכים להגיע, ולפעמים תמצאו את עצמכם מטיילים במשך כחצי שעה בין כל המסכים בתקווה למצוא את הכניסה למבוך הבא. העניין הזה בולט במיוחד ברבע האחרון של המשחק, שם מצאתי את עצמי מבלה זמן רב יותר מנסיונות למצוא לאן ללכת משאר במשחק עצמו. זה קצת מתסכל, והנחמה היחידה לעניין הזה היא שניתן תמיד למצוא את הצעד הבא בעזרת גוגל.
משחק קטן גדול
למרות המגרעות האלה, Link's Awakening הוא משחק נהדר. הקסם של נינטנדו בהחלט עובד ככה, וגם אם המשחק מרגיש קצת מיושן מדי פעם, ההזדקנות עדיין נאה לו ולא מורידה מהחן שלו.
אמנם לא מדובר במשחק מרשים כמו משחק ה"זלדה" הקודם לסוויץ', Breath of the Wild (למעשה: לעיתים מרגיש שמדובר במשחק מז'אנר אחר לגמרי), והוא יקרוץ יותר לחובבי הנוסטלגיה מאשר לגיימרים שמחפשים ריגושים חדשניים - אבל הוא עדיין לגמרי שווה את הזמן שלכם, ומהווה עוד קלף מנצח לספריית המשחקים המצויינת של הסוויץ'.
עותק סקירה של המשחק סופק על ידי נינטנדו ישראל. ניתן לרכוש אותו אצל המשווקים המורשים או כאן.