"5 שעות ביום, שלב 181": למה אנחנו מכורים לקנדי קראש?
אתגרים חדשים, אינסוף שלבים, הנאה מיידית שחוזרת על עצמה הרבה פעמים ביום, קלות יחסית וקול שמשבח ומחמיא אם מצליחים - אלה רק חלק מהשיטות של קנדי קראש לגרום לנו להפסיק לתקשר עם הסביבה, ולהידבק למסך כדי לפוצץ עוד ועוד סוכריות צבעוניות
"5 שעות ביום, בפייסבוק ובטלפון. הגעתי לשלב 181 מתוך 351" | צילום:
Ricardo DeAratanha / Los Angeles Times)
נתחיל במבחן עצמי: תשוקה עזה או דחף כפייתי ליטול את החומר או לבצע את הפעילות, קושי בשליטה בהגבלת זמן הפעילות, הזנחה של הנאות ושל תחומי עניין אחרים, הקדשת הרבה זמן ומרץ, וויתור או צמצום של פעילויות חברתיות - אלה סימפטומים המעידים על התמכרות (בין היתר לסמים למשל), ואם חוויתם אותם במהלך משחק בקנדי קראש - מזל טוב! אתם מכורים.
"הייתי מכורה לקנדי קראש חודשיים", מספרת ל-NEXTER מ', מכורה לקנדי קראש ולמזלה לפחות מודעת לזה. "לא השקעתי בזה כסף, כי זה היה הגבול שהצבתי לעצמי בעקבות ניסיון קודם שהבהיר לי שזה טפשי להשקיע כסף במשחקים, אבל בשיא הייתי משחקת בו במצטבר 5 שעות ביום – גם בסמארטפון וגם בפייסבוק. הגעתי עד שלב 181 מתוך 351 שהיו קיימים במקור, ובו אני תקועה כבר איזה שבועיים".
מ' היא לא היחידה. אין כמעט יום שבנסיעה באוטובוס (למשל), לא נתקלנו בלפחות אדם אחד שהיה שקוע לו במסך, כשהוא מזיז באובססיביות סוכריות צבעוניות כדי ליצור מקבצים ולזכות בנקודות ושבחים מקול רובוטי עלום, עד שהוא כמעט פספס את תחנת הירידה. ועוד עשרות אלפים, רק בישראל, מעידים על התמכרות קשה לסוכריות הווירטואליות, אפילו יותר מלסוכריות אמיתיות.
אז מה כל כך ממכר בקנדי קראש?
"בקנדי קראש כל פרמטר שוכלל לרמת שלמות". ירון לייפנברג | צילום:
סוזי לוינזון, NEXTER
"אני חושבת שמה שממכר במשחק הוא שהם נותנים הרבה אתגרים", אומרת מ', "זה משחק מאוד מאתגר, בניגוד ל-Bejeweled (המקור למשחקי חילופי צבעים, י.מ.), שבו אין התקדמות במשחק, אין שלבים חדשים. זה שבקנדי קראש כל פעם צריך לעשות משהו חדש, כמו להתאים צבע ספציפי – זה מאוד מאתגר. דרכי המשחק השונות שמשולבות כל הזמן מקנות תחושה של חידושים אינסופיים".
הסבר נוסף לעניין מנסה לתת ירון לייפנברג, מייסד ומנכ"ל חברת המשחקים הישראלית פאנטקטיקס, שיצרה בין היתר את המשחקים לסרטים "משימה בלתי אפשרית" של אולפני פרמאונט, ו"משחקי הרעב" של ליונסגייט.
"טטריס היה המשחק הראשון שהתבסס על מודל של התאמת תבניות, אבל בקנדי קראש כל פרמטר שוכלל לרמת שלמות. העיקרון הפשוט של המשחק, בשילוב ה'משימות' המשתנות בין השלבים, העובדה שאפשר לנסות לעבור שלבים שוב ושוב ושהוא מחמיא לך כשאתה מצליח, ושיש שרשרת של הצלחות הוא נותן לך סופרלטיבים, שלמעשה אף אחד מהם לא נכון, מספקים לשחקן תחושה של תגמול מיידי ומעודדים אותו להמשיך".
"ההנאה היא מיידית וחוזרת על עצמה הרבה פעמים"
גם ד"ר אילן טל, מנהל "הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית", מגדיר את הקסם של קנדי קראש באופן דומה: "המשחק הוא פשוט יחסית, לא צריך להיות מאוד מתוחכמים בשבילו". את קנדי קראש הוא מגדיר כמשחק "שההנאה היא מיידית וחוזרת על עצמה הרבה פעמים, ויש לך הרגשה שזה בשליטתך. יש רמות ואתה נאבק נגד עצמך. הוא צבעוני, מנגן. הוא אומר לך 'בוא, תיהנה חמש דקות' ובסוף מושך אותך לשלם ולשחק יותר זמן". הוא משווה זאת למשחקי מפעל הפיס, המושכים מכורים כבדים יותר להגרלות הקטנות המתקיימות מספר פעמים ביום מאשר להגרלות הגדולות המתקיימות פעם או פעמיים בשבוע.
"עולם של המכורים מצטמצם סביב השימוש, והם נסגרים בחוגים של עצמם"
אבל הנוסחה המתוארת לא מספיקה. "למה בדיוק קנדי קראש הצליח בין אלפי האחרים שקיימים, זו שאלה טובה", אומר לייפנברג, "אף אחד לא יודע להגיד, כי אם היינו יודעים היינו יכולים כולנו ליצור הצלחות כאלה בלי הפסקה. זה תקף לגבי כל מדיום יצירתי. אם היה אפשר פשוט לשכפל את מודל ההצלחה כולם היו עושים את זה, ולא היו כאלה שמייצרים להיט אחד ואחר כך נעלמים. יש כאן איזה אקס פקטור, שלא ברור מהו".
"כמו משחקי מפעל הפיס, המושכים מכורים כבדים יותר להגרלות הקטנות, מספר פעמים ביום". ד"ר אילן טל
גם ד"ר טל לא רואה הבדל משמעותי בין קנדי קראש לאחרים: "אני לא חושב שהוא שונה באופן משמעותי ממשחקים אחרים. בשלב מסוים שכבות מסוימת של אנשים באוכלוסיה משתמשים בזה וזה קורה. אני לא בטוח שאפקט הרגרסיה תרם להתמכרות למשחק אבל אני יודע שחברות כאלה מנסות להבין איך לגרום למשתמשים לשחק יותר".
האם האלמנט החברתי הוא הגורם להתמכרות העולמית למשחק? "זו שאלת ביצה ותרנגולת" אומרת מ'. "אני הכרתי את המשחק דרך מישהו ששלח לי. זה שכולם מדברים על זה עובד. יש לי חברה שלא משחקת בזה אבל כל פעם שמדברים על זה שואלת ורוצה לנסות".
"בשלב מסוים כשמספר מסוים של אנשים באוכלוסיה משתמשים בזה, זה קורה", אומר ד"ר טל. "מצד אחד, אנשים שלא נוטים להתמכרות נרתעים מהחבורות של המכורים, אבל מצד שני, אנשים שנוטים להתמכרות, זה מעודד אותם להתמכר. אצל המכורים הכל הופך להיות המשחק. העולם שלהם מצטמצם סביב השימוש, והם נסגרים בחוגים של מכורים, מדברים על זה כל הזמן".
"המשחק הוא פשוט יחסית, לא צריך להיות מאוד מתוחכמים בשבילו"
לייפנברג עונה בספקנות לשאלה. "זו שאלת ביצה ותרנגולת. אין ספק שזה שכולם שם מוסיף שמן למדורה. יכול מאוד להיות שזה היה מצליח גם בלי זה, אבל קשה מאוד להגיד. אנגרי בירדס למשל הצליח גם לפני שהוסיפו לו את האלמנט החברתי-תחרותי. אבל זה שאתה מתחרה בחברים שלך זה בטח תורם להתמכרות".
בוחן פתע: האם אני מכור לקנדי קראש?
ד"ר טל מסביר את ההבדל בין סתם שימוש קבוע להתמכרות: "'שימוש קבוע', זו הגדרה של משהו שעושים מדי פעם בשביל ההנאה הרגעית שהוא נותן. 'התמכרות', זה כבר מצב שכל העולם שלי משתנה וכפוף למושא ההתמכרות, אני מפתח סבילות ויש תסמונת של חרדתיות או דכאונות מהפחתה".
_OBJ
הוא ממשיך: "רוב האנשים שמשתמשים בקנדי קראש הם אביוזרז (עושים שימוש לרעה, י.מ.), שלא רק רוצים כיף רגעי אלא להימלט מהדברים שמעיקים עליהם בעולם האמיתי – עבודה, ילדים ועוד. כשמתחילים טיפול, הרבה פעמים מפתיעה עוצמת הצמצום סביב נושא ההתמכרות. זה משתלט על האדם וכבר לא כיף. הרבה פעמים אנשים מגיעים לטיפול כשהם שמים לב שהם איבדו את ההנאה והפכו את זה לנטל".
"כמו לנסות להפסיק לעשן בתוך אקווריום של מעשנים"
אז מה עושים כדי לצאת מזה? לדברי מ', במקרה שלה זו לא בעיה ממשית. "אני מתמכרת נורא מהר, אבל זה גם עובר לי יחסית מהר. ברגע שנתקעתי בשלב כלשהו, התחיל להתמסמס הריגוש של לעבור שלב. אני מכירה מישהי שהחליטה להפסיק אחרי שהוציאה על זה המון כסף. אנשים אחרים פשוט קולטים שהם מבזבזים על זה שעות. כמו בכל התמכרות, יש לי מישהו בפייסבוק שעוד לפני שזה הפך לתופעה הוא הגיע לשלב 300 וכתב שהוא מפסיק, אבל כשהגיעו שלבים חדשים הוא ישר שקע בזה מחדש".
לאנשים כאלה היא מציעה ממש לחסום את עצמם ממשחקים הידועים כממכרים, "בדיוק כמו שמי שיודע שהוא נוטה להתמכרות לאלכוהול לא יתקרב גם לכוס אחת, מי שמתמכר למשחקים אסור לו להתחיל איתם".
גם לייפנברג מעיד על דפוס דומה. "הנטייה שלי היא להחליף התמכרות בהתמכרות. בסוף אני מוצא משחק אחר וזה עובר אליו, אבל זה קשה, וכל הזמן מזכירים לך את זה. זה כמו שלנסות להפסיק לעשן בתוך אקווריום של מעשנים הרבה יותר קשה מאשר במקום שאין בו מעשנים כלל. הגישה שלי היא להגיד 'תתגלגל למשהו אחר שטיפה פחות ממכר'". לדעתו, "טיבם של הרגלים האלו לחלוף. כבר ראינו דברים ממכרים מאוד וזה חולף אחרי תקופה של כמה חודשים, כשמגיע הדבר הבא". הוא מציין שיש תחומים נישתיים יותר כגון משחקי תפקידים ואסטרטגיה מתקדמים, בהם ההתמכרות נוטה להימשך שנים, כגון World of Warcraft הרץ מזה כ-8 שנים. "אבל דברים בסדר גודל כמו קנדי קראש חולפים. אולי אנשים יפסיקו כי כבר לא כל החברים שם, אולי בגלל שהם סיימו כל שלב אפשרי, אבל זה יקרה".
