סדרת משחקי דאוס אקס אף פעם לא הייתה מהמפורסמות או המצליחות בעולם משחקי המחשב. אמנם כמעט כל אחד מהמשחקים בה זכה לציונים נהדרים ממבקרי המשחקים, והמשחק הראשון נחשב על ידי שחקנים רבים לאחד המשחקים החשובים והמשפיעים ביותר בהסטוריה, אבל אם תשאלו את הגיימר הממוצע ברחוב, זה שיזהה בלי בעיה את מריו או את GTA, יש סיכוי לא רע שלא יהיה לו מושג במה מדובר.
חבל. Deus Ex: Mankind Divided, המשחק החדש בסדרה שיצא לפני כשבועיים, מוכיח שכוחה של הסדרה הזו עדיין במותניה.
כמו במשחקים הקודמים, גם המשחק הזה מתרחש בעולם עתידני, בו אנשים משתילים בגופם שלל עזרים טכנולוגיים כדי להפוך עצמם ל"משופרים" (augmented בלעז). אדם ג'נסן הוא סוכן אינטרפול משופר, שמוצא עצמו במרכז קונספירציה חובקת עולם. כדי לפתור אותה ג'נסן יצטרף להתגנב לאיזורים מסוכנים, לחסל אויבים קטלניים, לפרוץ למחשבים מאובטחים ועוד.
כמו במשחקים הקודמים, Mankind Divided משלב אלמנטים של משחקי יריות מגוף ראשון, משחקי התגנבות ומשחקי תפקידים. כשתתחילו לשחק תוכלו לבחור את סגנון המשחק המתאים לכם ולהתמקצע בו: בא לכם לפתור כל קונפליקט ביריות ופיצוצים? אין בעיה. רוצים לפעול כמו רוח רפאים ולחוס על חייהם של כל האויבים? גם הולך. ומה אם אתם בכלל בקטע של שיחות ארוכות אל תוך הלילה? גם זה אפשרי - כמעט כל קונפליקט במשחק אפשר לפתור גם בדיאלוג לא אלים.
המשודרגים נשלחים לגטאות
אפליה וגזענות הם לא נושאים לצחוק עליהם. אלה בעיות עמוקות שהעולם הגלובלי-מודרני מנסה להתמודד איתם כבר שנים רבות, ויהיו שיגידו שבהצלחה לא ממש גדולה.
Mankind Divided שם את הנושאים הקשים האלה במרכז. הוא מספר סיפור על עולם עתידני בו המשודרגים נשלחים לגטאות וסובלים מאלימות משטרתית רק בגלל היותם משודרגים. מסע הפרסום של המשחק טבע את הסיסמאות "אפרטהייד מכני" ו-Aug Lives Matter. כשמסתובבים בפראג הוירטואלית נתקלים בכתובות גרפיטי גזעניות בכל פינה.
טיפול רגיש ועמוק בנושאים האלה היה יכול ליצור משחק מעניין, עם אמירה משמעותית. חבל ש-Deus Ex החדש הוא לא כזה. לאורך כל הדרך, הטיפול באפליה וגזענות נעשה בצורה מגושמת, והמסר היחיד שאפשר לחלץ מהסיפור הוא "יואו אפליה זה רע! שיואו גזענות זה לא כיף!". וואלה, בשביל להבין את זה לא הייתי צריך לשחק 30 שעות במשחק מד"ב שמתייימר להאיר את הנושאים הכבדים האלה באור חדש.
ומילא, אם הטיפול המגושם הזה היה עטוף בסיפור מעניין, זה היה יכול להיות סביר, אבל גם סיפור המסגרת של המשחק הזה לא כל כך מעניין. אדם ג'נסן חוקר פיגוע טרור קטלני במרכז פראג, בזמן שארגון צללים כל-יכול שמכנה את עצמו "האילומינטי" (צוות הכותבים של המשחק הזה בהחלט לא חסך בקלישאות) פועל מאחורי הקלעים ושם לג'נסן מקלות בגלגלי השיניים שלו. לעלילה הזו יש פוטנציאל להיות מעניינת, אבל בפועל היא נמרחת, מטופשת ולא הולכת לשום מקום מעניין.
ויש גם את ג'נסן עצמו. הדמות הראשית במשחק הזה. הייתם מצפים שהוא יהיה טיפוס מגניב ומעניין, אבל בפועל הוא צנון. סופר-צנון. אולטרה-צנון. הוא מתהלך בעולם באותו מבט משועמם מהדקה הראשונה במשחק ועד סופו, ולא מגיב גם כשבן שיחו מתפוצץ באמצע השיחה (סיפור אמיתי מאחת המשימות הראשיות במשחק). אפרטהייד, לא אפרטהייד, פיגועים, לא פיגועים - נראה שלאדם ג'נסן לא איכפת. ואם לגיבור שלנו לא איכפת מהסיפור של המשחק, למה שלנו יהיה?
ובכל זאת - משחק מצויין
ולמרות זאת, עד כמה שהסיפור של המשחק הזה מאכזב, עדיין מצאתי את עצמי משחק בו בהתלהבות רבה מתחילתו ועד סופו ונהנה (כמעט) מכל רגע. ככה זה שהמשחקיות כל כך מוצלחת.
רוב המשחק מתרחש במרכז פראג, עם גיחות קצרות מאוד לאיזורים אחרים פה ושם. פראג של Mankind Divided דחוסה בפעילויות ומשימות שאתם יכולים לבצע: החל מאיתור רוצח סדרתי שקוצר איברים מכאניים של "משופרים" ועד חקירת סם קטלני חדש שמציף את רחובות העיר. המשימות עצמן כיפיות, מגוונות ולעיתים אפילו מעניינות.
כל המשימות במשחק, כולל משימות משניות שבכלל לא חייבים לעשות, מעוצבות נהדר. לכל סיטואציה אפשר לגשת בהרבה מאוד דרכים, וכל אחת מהן מרגישה נהדר: בין אם תרצו לשחק אותה רמבו ולירות על כל האויבים, או בין אם תעדיפו לחפש תעלות מיזוג אוויר שיאפשרו לכם להתגנב בשקט גם לאיזורים השמורים ביותר. המשחק מציע פתרון לכל סוג של גיימר, וגם אם תרצו לגוון פה ושם (משימה אחת לעשות עם רובים שלופים ואחרת עם ה"שיפור" שמאפשר לאדם להפוך לבלתי נראה למשל) - אפשר ואפילו כדאי.
הטענה היחידה כלפי המשחקיות היא שהיא מרגישה, לעיתים, מוגבלת מדי גאוגרפית. פראג הווירטואלית היא עיר גדולה אבל בשלב מסויים הופכת למעט משעממת, ובפעם העשרים שהייתי צריך ללכת מנקודה א' לנקודה ב' דרך אותם רחובות זה התחיל להיות מעט רפטיטיבי. המשחקים הקודמים לקחו את השחקנים שלהם אל כל קצות תבל - וההתמקדות בפראג בלבד מרגישה קצת חונקת.
חוץ מזה, Mankind Divided כמעט לא כולל חידושים על פני המשחק הקודם בסדרה (מלבד שיפורים מינוריים בגרפיקה). יש כמה כוחות חדשים שאפשר להשתמש בהם, אבל חוץ מזה המשחקיות היא בדיוק אותו דבר. מצד אחד זה טוב, כי היא מצויינת כמו שהיא, ומי שאהב את הקודם וודאי יהנה מאוד גם מהנוכחי. מצד שני, מי שציפה לחידושים משמעותיים יתאכזב, ושחקנים מסויימים טוענים שהוא מרגיש להם כמו חבילת הרחבה למשחק הקודם ולא כמו משחק חדש לגמרי.
אז כן או לא?
למרות שיש למשחק הזה מגרעות די בולטות - הוא עדיין סיפק לי עשרות שעות משחק מהנות מאוד. במשך שבועיים הדיסק שלו לא יצא לי מהפלייסטיישן, וסביר להניח שאם לא הייתי צריך לתחזק תינוקת בת חצי שנההייתי מסיים אותו הרבה קודם. אם זו לא עדות למשחק מוצלח - אני לא יודע מה כן.
אז נכון, בשביל להנות מ-Deus Ex: Mankind Divided צריך לוותר מראש על הנאה מהסיפור ולא לחפש יותר מדי חידושים - אבל אם אתם מוכנים לעשות את זה אתם צפויים לפגוש במשחק סולידי, ארוך ומצויין.