30 שעות לתוך Final Fantasy XV, רגע לפני סוף עלילת המשחק, אני מבין משהו. המשחק הזה הוא קישקוש בלגוש. רצף לא קוהרנטי של רעיונות, של סגנונות משחק, של בניית עולם בעייתית ושל עלילה שלא כל כך עובדת. ולמרות זאת, אולי אפילו בזכות זאת - המשחק הזה מלא בקסם.
כי רק בעולם פנטסטי משחק כל כך מבולגן, עם היסטוריה כל כך בעיתית עד שלהגיד עליו ש"כל הסיכויים נגדו" לא תהיה בהכרח קלישאה, יכול לצאת מוצלח. ולמרבה השמחה - Final Fantasy XV הוא פשוט פנטסטי.
עוד פנטזיה אחרונה
האגדה מספרת שלקראת סוף שנות ה-80 חברת המשחקים היפנית Squaresoft הייתה בבעיה. היא לא הצליחה לשמור על רווחיות, ונשאר לה כסף לעוד משחק אחרון ודי. "נקרא לזה Final Fantasy, כי זו הפנטזיה האחרונה של החברה שלנו", אמר המנהל. העובדים התחילו לשקוד על המשחק - והשאר היסטוריה: Final Fantasy הפך להצלחה אדירה, הכניס מזומנים רבים לכיסה של Squaresoft והוליד אינספור המשכונים.
ההמשכון האחרון, Final Fantasy XV, הוא גורלי במיוחד: המשחק הגדול האחרון בסדרה, פיינל פנטזי 13, נחשב לאחד הרעים ביותר בסדרה. הז'אנר אליה הסדרה משתייכת, סוגת משחקי התפקידים הממוחשבים היפניים (או JRPG בקיצור) כבר לא כל כך פופולרית. בקיצור - אם המשחק הזה לא יילך, יש מצב שזו באמת תהיה הפנטזיה האחרונה.
ארבעה חברים יצאו לדרך
הסיפור במשחקי Final Fantasy תמיד היה אחד החלקים הכי חזקים, ובמשחק החדש זה… אמם, לא ממה ככה. הסיפור כאן הוא בסיסי ורדוד. נוקטיס, נסיך עצלן של ממלכה קטנה, יוצא למסע יחד עם שלושה חברים נוספים. הם לוקחים את המכונית של אבא, ונוסעים לפגוש את ארוסתו הבלונדינית והצחה של הנסיך המנומנם. בדרך חלה מהפכה, אביו של נוקטיס נרצח - והנסיך שלנו מגלה שהוא בעצם מלך.
הגילוי הזה משנה קצת את התוכניות של החברים. עכשיו, במקום לנסוע אל הארוסה, הם נוסעים לקברים עתיקים של מלכי העבר וגונבים מהם כלי נשק קסומים שיעזרו להם להביס את האימפריה המרושעת שהשתלטה להם על החיים.
וזהו, בערך, מה שיש כאן מבחינת סיפור. אין עומק נוסף, או דמויות עם מניעים מורכבים. מי שממש ירצה להתעמק יוכל לעשות זאת בעזרת סרט וידאו וסדרת אנימציה שיצאו במקביל למשחק ומרחיבות קצת את עולמו, אבל בכל הקשור למה שמוצג במשחק עצמו הסיפור דל מאוד.
מה שפחות דל הן הדמויות עצמן: נוקטיס ושלושת חבריו מלאי אופי, מדברים זה עם זה במהלך המשא, חושפים לאט לאט את העבר שלהם, מתחילים עם כל מיני בחורות שהם פוגשים בדרך ומספרים בדיחות בנסיעות ארוכות ומשעממות. המשחק הזה מצליח יפה לתת לי את ההרגשה שאני נכנס לתוך האוטו יחד עם הטיפוסים האלה, ושהם אחלה חבר'ה לצאת איתם ל-Road Trip כזה. המסע הזה הוא הלב של המשחק, ואם מסכימים לקבל את זה (ועל הדרך לוותר על הסיפור) - לא יוצאים מאוכזבים.
כבישים מהירים ומפלצות
מעבר לסיפור והדמויות יש גם משחק - וגם כאן נעשו שינויים מרחיקי לכת מהמשחקים הקודמים. נראה שהמעצבים ניסו להתאים את המשחק היפני הזה לטעם של שחקנים מערביים, ובחרו לוותר על קרבות אסטרטגיים בתורות (שאפיינו את רוב משחקי הסדרה עד כה) ולהחליף אותם במערכת קרב אקשנית יותר, שמתבססת על אינסטינקטים ודורשת מהשחקן להבין מתי כדאי להתקיף ומתי כדאי לקחת צעד אחורה ולהתמקד בהגנה.
כשלא תיסעו בתוך המכונית שלכם, תעצרו כנראה לצד הדרך, שם מסתובבות מפלצות מסוכנות ומוחבאים אי אילו סודות ואוצרות. Final Fantasy XV מציג עולם פתוח גדול יחסית, שמאפשר לכם, בחצי הראשון של המשחק, לנהוג לאן שמתחשק לכם ולחקור את המפה הגדולה. יש שפע של משימות צדדיות אופציונליות בכל פינה של העולם הזה, שיאפשרו לכם למצוא תעסוקה גם בגיחות קצרות יחסית.
כשימאס לכם מהמשימות הצדדיות האלה (וזה כנראה יקרה די מהר, כי הן די רפטטיביות בסופו של דבר) תוכלו להתקדם במשימות הראשיות. הן ארוכות יותר, מאתגרות יותר ומענינות יותר מהצדדיות, וכוללות מבוכים מגניבים לגמרי שהם גולת הכותרת של המשחק. בשלב מסויים המשחק ישנה הילוך, "יסגור" את העולם הפתוח ויוליך אתכם בצורה לינאירית אל הסוף שלו, אבל גם כשזה יקרה תוכלו לחזור אחורה ולסיים את המשימות הקטנות שעדיין לא הספקתם לבצע. גם אחרי שתסיימו את הסיפור תגלו שהמשחק לא נגמר: חלק מהמבוכים הכי מאתגרים נפתחים רק אחרי שיורדות הכתוביות.
מבולבל אבל עדיין פנטסטי
Final Fantasy XV הוא נצר לאחת מסדרות המשחקים הגדולות והמוערכות ביותר בהסטוריה של התעשייה. Square Enix, חברת הפיתוח שלו, עבדה עליו כמעט עשור שלם, והעבודה הזו לא היה חלקה. הוא עבר צוותי פיתוח, החליף בימאים ועל פי עדויות של עובדים נעשו בו אינספור שינויים במהלך השנים האלה.
זו כנראה הסיבה שהוא מרגיש כל כך מבולבל: משהו בבניית העולם של המשחק הזה פשוט לא עובד עד הסוף. זה מוזר לאללה לנסוע במכונית סופר מודרנית שניה אחת, ואז להלחם בדרקון פנטסטי ברגע אחר. גם משהו בקצב של מכניקות המשחק מרגיש קצת לא במקום (זה משחק אקשן? משחק אסטרטגיה? אולי בעצם משחק התגנבות? לא ברור), כמו פסל ששופץ ושוייף כל כך הרבה פעמים עד שכבר קשה להבחין בצורתו המקורית.
ולמרות זאת, מבין הבעיות האלה צץ יופי של משחק, עם מספיק רעיונות חדשים ומעניינים ומכניקות משחק מוצלחות כדי להעביר את 30 השעות שלו (מספר שיכול לקפוץ לבערך 100 שעות אם אתם מסוג השחקנים שחייבים לחוות את כל מה שיש למשחק להציע) בנעימים.