דקה לסיום הקרב. הכדורים שורקים סביבי בעודי מסתער על המטרה שלי: עגלה שמחוברת למסילה, אותה צריך לדחוף עד לנקודה הסופית. אם אספיק לדחוף אותה לשם עד שריקת הסיום - הקבוצה שלי תנצח. אם לא, נפסיד. חבריי לקרב עסוקים בניטרול אוייבים. הכל עליי. אני רץ לכיוון העגלה, מחסל במיומנות מרשימה אוייבת בחליפה רובוטית, ומתחיל לדחוף. עוד קצת, עוד קצת! חצי דקה. עשרים שניות. עשר… ואז, רגע לפני הסוף, מטח יריות מכיוון לא צפוי מחסל אותי. הקרב אבוד. המשחק נגמר. לעזאזל עם ה-Bastion הזה!

אם יצא לכם לשחק ב-Overwatch, משחק הפעולה התחרותי החדש של חברת המשחקים בליזארד (World of Warcraft, Diablo ועוד רבים וטובים), וודאי דמיינתם את עצמכם בתוך הפיסקה הקודמת. אם לא, ואתם תוהים מה זה המשחק הזה, שבשבועות האחרונים הצליח למכור כמות מטורפת של מעל 10 מיליון עותקים - המשיכו לקרוא.

ההתמכרות הבאה שלכם

מבחינה גנאולוגית, Overwatch הוא ההתפתחות הישירה של Team Fortress 2, משחק היריות של חברת Valve שיצא לפני כמעט עשר שנים ונשאר פופולרי מאוד עד היום.ההגדרה המקובלת למשחקים אלה היא Hero Shooters - משחקי יריות תחרותיים מגוף ראשון, המבוססים על דמויות של "גיבורים". כל גיבור הוא בעצם סוג אחר של דמות שחיקה, עם תכונות מיוחדות שצריך לדעת לנצל.

ב-Overwatch יש 21 דמויות גיבורים כאלה (לשם ההשוואה - ב-Team Fortress 2 יש רק תשעה), והן מחולקות לארבעה סגנונות משחק שונים: התקפה, הגנה, תמיכה וטנקים.

כך למשל, טרייסר היא דמות התקפה, שמסוגלת לשגר את עצמה ממקום למקום כדי למקם את עצמה בלב שדה הקרב, לחסל אויבים ביעילות, ואז לסגת במהרה למקום מחסה. Bastion, דמות הגנתית, הוא סוג של רובוטריק: רובוט ענק שמסוגר להפוך למכונת יריה קטלנית במיוחד. לוציו הוא דמות תמיכה, שמסוגלת להחזיר לחבריו בריאות או להפוך אותם למהירים יותר. וכו'.

כל מצבי המשחק הם בעצם ווריאציות שונות על קרבות קבוצתיים, 6 נגד 6. לפעמים צריך להשתלט על שטחים ולפעמים צריך לדחוף עגלות למטרה. לכל אחת מ-21 הדמויות השונות יש יתרונות וחסרונות, והחכמה במשחק היא לדעת לבחור את הדמות הנכונה לכל משימה. מכיון שהמשחק מאפשר לכל שחקן להחליף דמות בכל רגע נתון, דינמיקת הקרבות משתנה על בסיס קבוע, והאקשן מתהפך בהתאם לדמויות שנמצאות על המסך.

אין תמונה
פאלטרו. כריס מרטין נהנה מכל רגע

יריות לא מאיימות

מה מייחד את Overwatch ממשחקים דומים אחרים? דבר ראשון - העובדה שהוא מאוזן להפליא. עם כמות גדולה כל כך של דמויות, היה אפשר לצפות שחלק מהן תהיינה חזקות יותר מאחרות, אבל מעצבי המשחקים של בליזארד הצליחו ליצור חוויה הוגנת, לא משנה איזו דמות תבחרו לשחק. גם דמויות שבשבועות הראשונים למשחק נראו בלתי מנוצחות (Bastion למשל) התגלו במהרה כפגיעות - צריך פשוט לדעת כיצד להתמודד מולן, וזה עניין שדורש מעט נסיון ויכולת, אבל בהחלט אפשרי.

הסיבה השנייה היא הסגנון הגרפי. למרות שמדובר במשחק יריות, Overwatch אינו משחק אפל או מאיים. להיפך. הדמויות מעוצבות כגיבורי-על צבעוניים, והכל נראה כמו סרט מצוייר של פיקסאר. ההשוואה המיידית היא ל"משפחת סופר על", הן בגלל הסגנון הגרפי והן בגלל שגם ב-Overwatch מדובר בדמויות שהן גיבורי על שירדו מגדולתם.

הסגנון הזה הוא לא רק ממתק לעיניים, אלא גם מסר לכל סוגי השחקנים: המשחק הזה הוא בשבילכם. לא משנה אם אתם גיימרים רציניים או שחקנים מזדמנים. אלה יהנו מהאיזון והעומק בקרבות, ואלה מהאנימציה המצויינת והדמויות מלאות האישיות. מה רע?

רק עכשיו התעוררנו?

כש-Overwatch יצא לפני כחודשיים שיחקתי בו לא מעט שעות, וידעתי מייד שמדובר במשחק מצויין. ובכל זאת, לא מיהרתי לפתוח קובץ וורד ולכתוב עליו ביקורת מחמיאה. משחקים תחרותיים כאלה צריכים קצת זמן כדי לנשום, להתפתח ולפתח קהילה לפני שאפשר לחרוץ את דינם.

אין תמונה
פאלטרו. כריס מרטין נהנה מכל רגע

במקרה של Overwatch היה צריך לחכות גם לבואו של המצב התחרותי. עד לאחרונה, כל המשחקים היו באווירה רגועה יחסית, ללא ניקוד ודירוג מצטברים מלבד עלייה אישית ברמות שמאפשרת פתיחה של כל מיני פריטים קוסמטיים שלא באמת משפיעים על המשחק. בימים האחרונים הפעילה בליזארד מצב תחרותי חדש, שמאפשר לגיימרים המקצועיים להכניס קצת תחרותיות למשחקים שלהם.

המצב התחרותי עובד במתכונת של עונות. כל עונה לוקחת שלושה חודשים, בסופם נקבע הדירוג הסופי שקובע מי השחקנים הטובים בעולם. השחקנים שיגיעו למקומות הראשונים יזכו בפריטים קוסמטיים בלעדיים כמו כלי נשק מוזהבים ועוד הפתעות. השחקנים במקומות הנמוכים יוכלו להמשיך להתאמן ולנסות שוב בעונה הבאה.
המצב התחרותי לא רע, אבל למרבה הצער דורש עוד קצת איזונים ושיפורים, במיוחד בכל הקשור ל"קנסות" שמקבלים שחקנים שפורשים ממשחקים באמצע כשהם מבינים שאין להם סיכוי לנצח. בשלב זה הקנסות לא כבדים מספיק, כך שממש קשה לפעמים לשחק במשחק שלם, מהתחלה ועד הסוף, כשכל שחקני שתי הקבוצות נשארים מחוברים. וזה די מבאס. החדשות הטובות הן שיש את כל הסיבות להאמין שבליזארד, שכבר צברה מספיר נסיון בתחזוק משחקים תחרותיים, תבצע את השינויים הנחוצים כבר בשבועות הקרובים.

יש לנו מנצח

קשה לחזות האם קהילת השחקנים הענקית שמשחקת ב-Overwatch בשבועות האחרונים תשאר נאמנה, אבל אם אצטרך להמר הייתי שם את הז'יטונים שלי על "כן". מדובר ביופי של משחק, שמצליח לקרוץ גם לשחקנים רציניים וגם לכאלה שסתם רוצים להעביר 20-30 דקות בכיף לא מחייב.

התלונה הגדולה ביותר בנוגע אליו בשלב זה הוא המחיר: 60 דולר למשחק שכולל רק מצב מולטיפלייר זה תמחור שמצדיק את עצמו רק לשחקנים שמתכוונים להשקיע בו עשרות שעות. מי שחושב שהוא יהיה מאלה שישחקו בו פה ושם בשביל הכיף אולי יעדיף לחכות עוד כמה חודשים להוזלה שוודאי תגיע בשלב מסויים, או לקנות את הגירסה הבסיסית למחשב, שאמנם חסרות בה כמה חליפות אבל עולה רק 40$.