תושבי הדרום מכירים כבר שנים את צינורות הבטון הפזורים בערים כדי שניתן יהיה להיכנס אליהם בעת אזעקת צבע אדום. עתה נראה שבעתיד חלקנו עשויים ממש לגור בתוך הצינורות האלה.
בהונג-קונג הגיעו למסקנה שצינורות הם הפיתרון למצוקת הדיור בעיר הצפופה. אז במקום שאנשים יחלקו את הדירות שלהם ליחידות קטנטנות של 10 מטר רבוע שאנחנו, השוכרים, נזדעזע מהם בקבוצות פייסבוק, מוקמים מתחמי מגורים בתוך צינורות בטון. כמובן שהצינורות לא מוצבים עירומים, אלא זוכים לחלונות, חשמל ומעט רהיטים - אבל הם נשארים קטנים וצפופים, ואמורים להוות פיתרון זמני בלבד עד למציאת מגורים קבועים בעיר.
אבל צינורות הם לא הפיתרון האפשרי היחיד למצוקת הדיוק. כך, למשל, חברת Welive מבית Wework של הישראלי אדם נוימן, מקימה מתחמי מגורים משותפים, בהם לכל אחד יש תא שינה משלו, בעוד את שאר החדרים בדירה - סלון, מקלחת, שירותים, מטבח וכו' - הוא חולק עם הדיירים האחרים.
פיתרון מסוג אחר הוא אורי - ארון ממונע שהומצא על ידי סטונדטים ב-MIT. הארון נוסע מצד לצד בחדר כדי לחלק אותו למשל לסלון ופינת עבודה, ובלילה המיטה נשלפת מתחת לארון על חשבון פינת העבודה.
אריאל נוימן, דוקטורנט במעבדת המדיה של MIT, אומר לנו ש"אנחנו רואים טרנד של חזרה לערים בכל העולם. במקביל למעבר הזה, אנחנו רואים שינויים באורחות החיים: בתים קצת יותר קטנים, יותר מצומצמים, שדורשים מהאוכלוסייה לשנות חלק מהרגלי החיים שלה". נוימן אומר שחברות החללים המשותפים, כמו וויוורק, אינן מחזירות אותנו לקומוניזם, אלא מתאימות את החיים הקפיטליסטיים לדרישות משתנות של הקהילה.