הארוחות שלנו הוא משהו די מובן מאליו. אנחנו לא חושבים על מזון כעל משהו שיש בו חדשנות, עתידנות או טכנולוגיה. מבחינתנו, לוקחים מוצרים מהטבע, אורזים אותם – ואנחנו מבשלים או חותכים טרי ומגישים בצלחת. אבל זה ממש לא כך, תעשיה שלמה, המכונה פודקט, אחראית לאוכל שלנו, ולכך שהוא יהיה מזין, טעים – ושיהיה מספיק ממנו.
"התפיסה הרווחת היא ששילוב של טכנולוגיה הופך מזון לפחות טבעי וזה אולי היה נכון בעבר", אומר דגן אשל, מנהל החדשנות של שטראוס, "אבל זה לגמרי הפוך ממה שקורה היום. הטכנולוגיה המודרנית מסוגלת להמעיט בתהליכים שפוגעים במזון, ולהיות מסוגלת לתת את המזון הכי טבעי שאפשר בלי לפגוע בטעם, במרקם ובערכים התזונתיים שלו".
איך היית מסביר את התעשייה הזו למי שעוד נרתע?
מבחינתנו זו הגדרה רחבה של 'מהשדה ועד הצלחת'. אבני היסוד הן מאוד ברורות: איכות, פרודוקטיביות, ערך מוסף למוצרים ואיכות הסביבה. כל טכנולוגיה שיכולה להפוך את תעשיית המזון ליותר יעילה ובטוחה, ולמזון להיות יותר טעים, בריא, נגיש, זול ופחות משפיע לרעה על הסביבה, מבחינתנו זה פודטק ולא משנה איפה פותחה ולמען מה, בין אם היא מגיעה מתעשיית הביטחון, התרופות, קלין טק או כל דבר אחר".
ולמה בכלל צריך את זה? מה רע במזון כמו שהוא היום?
"העולם משתנה במהירות עצומה ונוצרים אתגרים חדשים. מצד אחד יש רעב גדול במקומות רבים בעולם ומצד שני השמנת יתר ותזונה לקויה - יש המון אוכל, אבל אוכלים אותו גרוע. כמו כן המודעות לבריאות, איכות חיים ורגולציה רק עולה ועולה, וקיימים לא מעט אתגרים של איכות סביבה וחומרי גלם שמסכנים את תעשיית המזון. אם היא לא תשתנה, היא עלולה לקרוס. טכנולוגיה יכולה להיות המפתח, הגשר שיגשר בין הבעיה להזדמנות".
הרעיון עליכם, הפיתוח עליהם
כבר בשנת 2011 הוקמה בשטראוס חטיבת חדשנות מיוחדת בשם "אלפא שטראוס - פוד טק קומיוניטי", שמטרתה העיקרית היא לייסד מערכת יחסים חדשה עם יזמים וממציאים, כדי שירגישו בנוח מספיק כדי לבוא ולפתח את הרעיונות שלהם בחברה. בישראל של אותה תקופה היו לא מעט חברות סטארטאפ שהתעסקו בפיתוח טכנולוגיות בתחומי אקו סיסטם, אבל שום דבר מהם לא היה ממש קשור למזון, והאמת שהיא שאף אחד בכלל לא ידע מה זה פודטק.
העיקרון הבסיסי של אלפא שטראוס היה שוויון מוחלט בין כל הגורמים, כאשר לכל אחד יש מה לתת ומה לקחת ואופן התקשורת הוא רב גוני. "הבנו שאנחנו חברה מוכרת שיש לה מפעלים, מקצוענים וידע על השוק", מסביר אשל, "כך שאנחנו יכולים להיות כמו לונה פארק עבור יזמים וממציאים שישתמשו בנכסים שלנו תמורת שיתוף פעולה, בין אם מדובר על פיתוח של פיילוטים, יצירה של בטא סייט במפעלים, יצירת קשרים עם חברות בינלאומיות והבנה של האתגרים האמיתיים של השוק. לנו זה יעלה מעט מאוד אם בכלל, ולהם זה יהיה שווה זהב. אחרי כשלוש שנים מוצלחות הבנו שחסרות לנו טכנולוגיות ראשוניות ופורצות דרך, כי אנחנו בעצם מתמודדים מול חברות היי טק שתקציב המחקר והפיתוח שלהם שקול לכל מחזור העסקים שלנו. הבנו שצריך לעבוד טיפה אחרת, ושאנחנו צריכים כלי השקעה שיאפשר לרעיונות להתפתח, אז בשנת 2015 הקמנו את החממה הטכנולוגית באשדוד, שהיא עוד חתיכה בפאזל של פוד טק קומיוניטי"
אותה חממה טכנולוגית היא אמנם בבעלות שטראוס, אבל חופשית להשקיע בכל תחום שהוא שלא בהכרח קשור אליה, כמו למשל בשר, חלבונים, תחליפי סוכר וכולי. החממה מקימה חברות ישראליות תחת אוטונומיה מוחלטת ומשקיעה בהם, כאשר היא יכולה למשל לקחת חוקר מהאקדמיה שיש לו רעיון, או יזם אידאליסט עם חזון מהפכני, ולבנות סביבם חברת סטארטאפ שלמה.
אז איך עושים את זה והאם כל אחד באמת יכול לקבל מימון ראשוני לסטארטאפ המזון שלו? התשובה הפשוטה היא כן, התשובה המורכבת כוללת כמה וכמה שלבים. העיקרון הראשון שעל פיו נבחן הרעיון, לפי אשל, הוא דווקא כזה שמרתיע משקיעים רבים אחרים בתחום: האם יש אתגר טכנולוגי משמעותי, ברמה שחברות אחרות לא מוכנות להשקיע בו. "החממה בודקת אם יש מולה טכנולוגיה חדשה ובעלת ערך משמעותי", הוא אומר, "אבל מצד שני האם יש סיכוי טוב או מספיק טוב להצליח בפיתוח. מצד שלישי הטכנולוגיה חייבת להיות ראשונית ולא מתקדמת מדי, כי אחרת אין פה אתגר. היא צריכה להיות ממוקמת בצורה טריקית למדי על ציר הבשלות, בין 'לא מספיק בשלה' ל'יותר מדי בשלה', וכמובן להיות ייחודית וחדשנית".
הקריטריון הבא הוא כמובן פוטנציאל כלכלי משמעותי להמצאה בשוק העולמי, "כי בסופו של דבר זה נועד למטרות כלכליות", אומר אשל. במידה וכולם מסכימים מתחיל משא ומתן עם היזם שבו מנסים להגיע לחלוקת האחוזים בפרויקט, אם וכאשר יצליח. לאחר אישור של ועדת השקעות של החממה נדרש אישור גם מהרשות הממשלתית לחדשנות, שלמעשה מממנת את החממה ומאשרת פרויקטים כאלה בוועדה משל עצמה.
אם הכל אושר מתחילה תקופה של שנתיים במהלכה היזם, החוקר או הסטארטפיסט מגיע למבנה החממה מדי יום ומקבל בחינם סיוע מאנשי החממה, אנשי שטראוס ועוד עשרות אנשים בעלי מקצועות שונים, בעודו מתחיל לפתח את התוכנית שלו ואמור לפתור את האתגרים ולהתחיל לגבש טכנולוגיה, מוצר או אפליקציה, ותוכנית עסקית מתוך מטרה להתחיל לחפש משקיעים בהמשך הדרך. בתום השנתיים, החברה צריכה לצאת מהחממה לדרך עצמאית, בין אם היא מצליחה למכור ויש לה הכנסות משל עצמה, או שהיא מוצאת השקעת המשך.
מאגר עצום של חלבונים
החממה הטכנולוגית של שטראוס מונה כיום 48 פרויקטים בשלבים שונים לאורך הדרך. אחד הסטארטאפים שנמצא מטרים ספורים מנקודת הסיום הוא "Flying Spark שמייצרת אבקת חלבונים מיוחדת מזחלי זבוב פירות, אשר גדל 6 ימים ואז מנקה את עצמו כתהליך טבעי לקראת הפיכתו לגולם. אנחנו יודעים מה אתם חושבים. "זה אמנם לא טריוויאלי כי בכל זאת מדובר ברימות של זבובים שלעולם המערבי אולי יהיה קשה בהתחלה לעכל", אומר אשל, "אבל יש 2 מיליארד אנשים בעולם שאוכלים חרקים ואין להם בעיה עם זה".
תהליך העיבוד מייצר בסוף אבקה שמכילה 65% חלבון, 5% שומן, והיא עשירה בוויטמינים, מינרלים ויכולה להשתלב בכל מוצר מזון. מה אפשר לייצר מהאבקה הזו? כמעט הכל - המבורגר, עוגיות, קרקרים, שניצלונים, לחם, פסטות, חלב ועוד.
Flying Spark מסיימת בקרוב את החממה וכבר נמצאת מאחורי סבב גיוסים גדול, כשהתכלית היא הקמת מפעל ראשוני לייצור בקנה מידה גדול בארץ. כלומר יש לה כבר מוצר מוגמר, יש לה אבטיפוס והיא מוכנה לצאת לדרך מסחרית חדשה. האם היא תצליח לחדור לשוק ולמטבח שלנו? אשל בחלט מאמין בכך. "יש פה טכנולוגיה נהדרת וצורך אמיתי", הוא אומר, "כי חסר חלבון בעולם. אני אישית מאמין שהיא יכולה להצליח, כל השאר תלוי באיך הם ינהלו את הביזנס שלהם, ובינתיים הם עושים את זה טוב".
רגישים למשהו? יש פתרון
חברה נוספת שמתקרבת לקראת יציאה לשוק היא "Myfavoriteat", שמתעסקת בכיוון אחר לגמרי. החברה פיתחה אפליקציה שמאפשרת להחליף מרכיבים במתכונים לטובת אחרים, תוך כדי פגיעה מינימלית בתוצאה הסופית, הן מבחינת טעם, מרקם וערכים תזונתיים. כך למשל, אם מצאתם ברשת מתכון למאפה מסוים אך אתם לא אוכלים גלוטן, האפליקציה תוכל להציע לכם באופן אוטומטי מה להחליף במתכון כדי שתקבלו את התוצאה הכי קרובה לכוונת המשורר.
זה כמובן יכול לעבוד עם כל מרכיב אחר מתוך כל מטרה אחרת, אידאולוגית או בריאותית, ובאמצעותה ניתן להכין מתכונים רבים ללא חלב, ביצים, סוכר או כל חומר אחר שאתם לא רוצים או יכולים לאכול. Myfavoriteat, לפי אשל, נמצאת גם היא ממש לקראת הסוף, כאשר יש לה כבר מוצר מוכן שהוא מעבר לרמת הבטא, ואפשר אפילו לראות אותו ולהתנסות בו. לאחר שתצא רשמית מהחממה היא תצטרך לגייס כספים ולהתחיל בפעילות רשמית.
יוגורט ממים וצמחים
גם חברת יופיקס - שמייצרת מוצרי יוגורט שאינם מכילים סויה או חלב ולמעשה מורכבים רק ממים, לקט טחון מהצומח (שיבולת שועל, עדשים, גרעיני חמניה, קוקוס ושומשום), חיידקי מחמצת וחיידקים פרוביוטיים – היא בוגרת גאה של החממה, שנפלה אפילו באזורים ששטראוס עוסקת בהם. במקרה כזה חברת שטראוס עצמה הציעה השקעת המשך, שהחברה אמנם לא הייתה מחוייבת לקבל אבל קיבלה בכל זאת, ואפילו נערך הסכם הפצה כך שהמוצרים שלה "אוטוטו על המדפים", מגלה אשל.
"הטכנולוגיה רק תלך ותחדור עמוק עמוק לתעשיית המזון", מסכם אשל, "וזה כבר קורה. את אבני היסוד של המזון העתידי רואים כבר עכשיו בטכנולוגיות של היום, בין אם מדובר במדפסות מזון תלת מימדיות שייצרו כל מאכל שהוא בבית האישי שלנו באמצעות מחסניות גנריות של חומרי גלם, או באבקות כמו סוילנט שמכילות את כל ערכי המזון שדרושים לנו כדי להתקיים, ובכך מפנות לנו 70-80 אחוז מהזמן והכסף שאנחנו משקיעים באוכל. גם מבחינה תעשייתית, כל המפעלים בעתיד יהיו מרושתים בחיישנים שיאפשרו לחסוך אנרגיה ולעשות סדרות ייצור קצרות שאינן גוזלות זמן (מה שידוע גם כעיקרון אינדסטרי 4.0). העולם הולך לפרסונליזציה מואצת, ובסוף כל אחד יוכל לקבל את האוכל שמותאם אליו אישית. כדי שזה יקרה צריך אנחנו צריכים את היכולת להבין מה מתאים לכם אישית, ואת היכולת לייצר לכם בצורה יעילה. בשביל זה אנחנו כאן".