מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית מציע דרך חדשנית לבחון אם אדם דובר אמת, באמצעות מעקב אחר תנועת העיניים שלו. השיטה נועדה לשמש תחליף לפוליגרף, ותאפשר לאבחן מידע מוסתר, ובמיוחד היכרות של חשודים עם אנשים אחרים. היכולת הזאת היא בעלת חשיבות רבה לענייני משפט ולמנגנוני ביטחון.
הפוליגרף הוא אחד מכלי החקירה הנפוצים בעולם. הוא עוקב אחר שינויים פיזיולוגים שמתרחשים בגופו של נחקר בזמן שהוא עונה על שאלות, ומסמן אותם כתנודות בגרף. עם זאת, שיטת הפוליגרף המקובלת אינה חפה מבעיות - שבגללן היא אינה קבילה במשפט הפלילי בישראל. הבעיות נובעות מהאופן שבו מוצגות השאלות ומכך שאנשים יכולים להתל בהליך. בעקבות זאת, הקהילה המדעית משקיעה מאמצים בפיתוח של שיטות חלופיות.
ביפן, למשל, משתמשים בטכנולוגיה של פוליגרף העוקבת גם היא אחר שינויים פיזיולוגים, אבל לא באמצעות הצגת שאלות אלא בזיהוי מידע מוכמן. החוקרים בוחנים את התגובה של האדם לפרטי חקירה שלא פורסמו. לאחר שמתרחש פשע, סוגרים החוקרים באופן הרמטי את הזירה, שאליה מגיעים גם בודקי פוליגרף. הם מאתרים פרטי חקירה רלוונטיים ועורכים לחשודים בדיקת פוליגרף שבוחנת את התגובה שלהם לאותם פריטים, לעומת פריטים אחרים. אפשר, למשל, להראות לחשוד ברצח כמה כלי נשק, ולבחון את התגובה שלו לכל אחד מהם. בהנחה שלא נחשף מידע על כלי הנשק בתקשורת, נבדקים שאין להם קשר לאירוע יגיבו בצורה דומה לכל כלי הנשק, בעוד הרוצח יגיב בצורה שונה לכלי הרצח המוכר לו.
דיוק ברמה גבוהה
גם המחקר החדש של חוקרי האוניברסיטה העברית עוסק בזיהוי מידע מוכמן, ומציע פתרון חלופי לשימוש הבעייתי בפוליגרף. את המחקר ערכו הדוקטורנטיות טל נהרי מהמחלקה למדעי הקוגניציה ואוריה לנקרי-דיין מהמחלקה לפסיכולוגיה, עם פרופ' (אמריטוס) גרשון בן-שחר וד"ר יוני פרצוב מהמחלקה לפסיכולוגיה. בן-שחר הוא אחד החוקרים המובילים בעולם בנושא אבחון מידע באמצעות תגובות פיזיולוגיות. בסדרת מאמרים וחוות דעת מקצועיות הוא טען כי יש להחליף את שיטת הפוליגרף הקיימת בשיטה המיועדת לאבחון מידע מוכמן שהיא בעלת תוקף מדעי.
במחקר המדובר הוקרנו לנבדקים כמה תמונות, שחלקן היו של חברים שלהם בפייסבוק. בעזרת תנועות העיניים של הנבדקים, הנמדדות ממרחק וללא מגע פיזי, הצליחו החוקרים לזהות בדיוק גבוה מי מבין המצולמים הם חברים של הנבדקים, גם כשהנבדקים ניסו להסתיר זאת. בהתבסס על התוצאות האלה, אלגוריתם ממוחשב הצליח להבחין בדיוק גבוה בין הפנים המוכרות לפנים הלא מוכרות. חברת יישום, שמטרתה הפקת רווחים מרעיונות שמפותחים באוניברסיטה, הגישה בקשה לפטנט מותנה על הטכנולוגיה.
פרצוב מסביר כי "באמצעות שילוב בין הקלטת תנועות עיניים לבין משימת זיכרון קצר טווח, יצרנו טכניקה קלה ויעילה שביכולתה לגלות מידע מוסתר על היכרות עם פרצופים מוכרים".
במחקר, שהתפרסם באחרונה בכתב העת "Journal of Applied Research in Memory and Cognition", ניתן כדוגמה הפיגוע המשולב בשדה התעופה ובמטרו בבריסל במרץ 2016, שבו נהרגו 32 איש. אחד השותפים לביצוע הפיגוע נחקר כמה ימים לפני ביצועו. החוקרים הראו לו תמונות של הטרוריסטים, אבל הוא הכחיש שהוא מכיר אותם. כותבי המאמר מציינים כי באמצעות הטכנולוגיה החדשנית שפיתחו, ניתן היה לאתר היכרות עם הטרוריסטים ולהציל חיי רבים.
פתרון לגופי ביטחון
טכנולוגיית מעקב אחר עיניים נמצאת כבר בשימוש, אבל בעיקר בעולמות אחרים כמו פרסום ושיווק. חברות שונות פיתחו טכנולוגיות שיודעות על מה העין התעכבה ולכמה זמן - כמו פרסומות ותוכן אינטרנטי. כך למשל, אפשר לגלות באמצעות מעקב אחר העין כמה זמן אנשים מקדישים לכותרות, מה מושך אותם בקריאת טקסט מסוים ובאילו מהפרסומות הם מסתכלים יותר על מוצר מסוים.
לפני שהתחיל הניסוי, שנערך באוניברסיטה העברית על פני תקופה של שנתיים, הנבדקים מילאו שאלון ובו ציינו שמות של שמונה נשים ושמונה גברים שהם מכירים, ודירגו את דרגת ההיכרות עמם. מתוך רשימה זו נלקחו תמונות מפייסבוק. התמונות שנבחרו היו של ראשו של האדם בלבד, שבהן המבט מופנה קדימה, והן הותאמו למראה אחיד בשחור-לבן.
המחקר כלל שלושה ניסויים, שבהם חזרה משימה פשוטה יחסית: כל ניסוי הורכב מקבוצה שונה של נבדקים. על המסך של הנבדקים הופיעו ארבע תמונות, ולאחר זמן קצר הן נעלמו והופיעה במקומם תמונה נוספת. הנבדקים היו צריכים לדווח אם התמונה הבודדת היתה אחת מארבע התמונות שהוצגו קודם לכן.
בכל שלושת חלקי הניסוי המשימה היתה זהה, אבל היה הבדל בהוראות שהנבדקים קיבלו לגבי אותם אנשים שהם מכירים בתמונות כחברים שלהם. בפעם הראשונה הם לא נדרשו לעשות דבר מלבד לומר אם הדמות הופיעה קודם. בפעם השנייה הם נדרשו להסתיר את ההיכרות שלהם עם הדמויות שהם מכירים, בלי שנאמר להם כיצד להסתירה. בפעם השלישית הם גם קיבלו הוראות מדויקות על הדרך להסתיר את הדמויות המוכרות להם - נאמר להם לא להפנות בתחילה את המבט אל הדמויות המוכרות (בניגוד לנטייה הראשונית שלהם) ולהשתדל להסתכל על כל התמונות באופן שווה.
את המבטים של הנבדקים ניטרו במעבדה לקוגניציה חזותית באוניברסיטה העברית, באמצעות מערכות שעוקבות אחר תנועות העיניים, בקצב של כשלוש פעמים בשנייה. המערכות מבוססות על מצלמה. הן ננעלות על האישון, ובאמצעות פרוצדורה פשוטה וללא צורך במגע הן יודעות לומר לאן פונה המבט של הנבדק.
הממצא העיקרי במחקר היה שכאשר הנבדקים היו צריכים להביט בכמה תמונות על המסך במקביל, הם נטו להסתכל תחילה, ואחר כך פחות, על הדמות המוכרת להם. ההתנהגות הזאת חזרה על עצמה גם כשהנבדקים התבקשו להסתיר היכרות עם הדמויות וגם כשהתבקשו להביט באופן שווה על כל התמונות.
פרצוב מסביר כי ניתן להשתמש בטכנולוגיית מעקב אחר העיניים באופן פשוט, כך שגם ההטמעה של השיטה יכולה להיות פשוטה. עם זאת, כדי שגופי ביטחון ישתמשו בה לבחון, למשל, היכרות של חשודים עם אנשים נוספים או עם חפצים ייחודיים מזירת הפשע, הם צריכים להיות פתוחים לבחינת שינויים במודל החקירה הקיים, במיוחד ביחס לדרך שבה ניתן להשיג מידע מנחקרים.
עוד ב-TheMarker:
אינטל כבר לא אינסייד: אפל תשתמש במעבדים משלה למחשבי מק
ספוטיפיי הונפקה בבורסה - והשווי שלה נסק ל-30 מיליארד דולר