סרטוני הסלפי של נשאת מלחם שהתפרסמו היום משקפים לנו פרופיל של מפגע משולי החברה. מלחם אומנם בן 29, אבל תקוע עמוק במשבר זהות. מצד אחד רואים אותו שותה אלכהול חופשי וכן הוא מעיד על עצמו שזה הרגע צרך קוקטיל יצירתי ביותר של סמים, ומצד שני הוא מעביר מסרים דתיים במילים מגומגמות ומבולבלות .
כשבוחנים את ההיסטוריה של מלחם, משתקף ילד בעיתי שלא הצליח לגדול לאדם בוגר ואחראי. מגיל צעיר הוא ילד בשולי החברה, פעילות עברינית וצריכת סמים ואלכהול. בחברה דתית אין ספק שמיקומו הרחק בשוליים מה שגורם למלחם בעיות דימוי עצמי קשות. הוא מפגין "תקיעות" וחוסר יכולת לצאת ממשבר הזהות שלו. הסרטים משקפים צורך גבוה בפיצוי. נסיון להוכיח לעולם כמה הוא שווה. מבחינתו, נשאת מלחם ילמד את העולם מי צודק. האקט ה"הירואי" יתקן את העולם ויתן למלחם את המקום המגיע לו בהיסטוריה העולמית.
הפעילים ברשתות החברתיות
בפיגועים הרבים שהתרחשו כאן בחודשים האחרונים התגלה פרופיל חדש של מפגע: צעיר מאוד וכזה הפעיל ברשת החברתית. מפגע זה מהווה אתגר עבור כוחות הביטחון, בעיקר מכיוון שאיננו קשור לארגון טרור או רשת מסודרת. פעולת הטרור נראית ספונטנית לחלוטין. עם זאת, ניתן בהחלט לצייר פרופיל של אותו מפגע ולהבין את מניעיו.
שנים רבות עסקתי בעובדה שהאינטרנט מהווה מגרש מפצה לאנשים רבים. אנשים המתקשים לבטא את עצמם היטב בעולם ה'אמיתי', חשים לפתע יכולת לעשות זאת באינטרנט, המאפשר הגנה, העצמה ויכולת ביטוי בשלל ערוצים. תאוריה זו זכתה לשם 'העניים מתעשרים'.
המגרש האינטרנטי הוא מגרש המעודד חשיבה נרקיסיסטית (ועליו צמחה תרבות צילומי הסלפי). הגולש מרגיש שהעולם נמצא תחת שליטתו. הרשתות החברתיות מעניקות לו תגובות וחיזוקים חיוביים לתכנים שהוא מעלה והתחושה עוצמתית ביותר.
הנער שמחוץ למגרש האינטרנטי נתון למרות גורמי הסמכות המסורתיים מרגיש כי במגרש האינטרנטי הוא כל יכול. מצרכן מדיה הוא הופך להיות יצרן מדיה (The I'm media) כשהוא משתעבד לתחושת הכוח זה הופך להיות "אני העולם". מבחינתו, באינטרנט מספיקה לחיצת כפתור אחת בכדי לקבל תגובה של העולם הרחב והבדלי הסטטוס שקיימים בחוץ אינם רלוונטיים. באינטרנט הוא מלך העולם.
מאידך, האתגר של הילד בעידן האינטרנטי הזה, הוא שהוא חייב להוכיח את שוויו כל הזמן, כל פוסט או תמונה הם מבחן להערכה העצמית. פוסט או תגובה מוצלחת יקפיצו את ערכו העצמי, אך המבחן הבא יהיה תמיד מעבר לפינה.
לבלוט בקבוצת השווים הקיצונית
במגרש האינטרנטי הנער מבקש למצוא קבוצת שווים, חברים שחושבים כמוהו אשר יעלו את הערכתו העצמית. הוא נמצא בשלב בחייו בו הוא חווה שינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים מהותיים ומבקש לתת מענה לשאלה המעסיקה רבים מבני גילו- "מי אני?" ולמצוא את האיזון העדין בין הצורך בשייכות מחד ואינדיבידואליות מאידך.
כשנער משתייך לקבוצה קיצונית, כדי לבלוט, עליו לבטא עמדה קיצונית עוד יותר מיתר החברים בה. מכיוון שרבים מחברי הקבוצה יפעלו, במודע או שלא במודע, באותה צורה, עשוי הדבר להוביל לדינמיקה של הקצנה הולכת וגוברת בתוך הקבוצה, ולהפוך אותה לחממה רעיונית לטרור.
ככל שהקבוצה האינטרנטית מעניקה יותר תחושת שייכות והופכת לחלק מהותי עד בלעדי בזהותו של החבר בה, גורמי הסמכות בעולם שמחוץ לרשת ועמדותיהם - בין אם הם תומכים או מתנגדים לפעילות הקיצונית, יהפכו ללא רלוונטיים.
בתקופת שקדמה לעידן הסמארטפונים, הייתה הפרדה ברורה בין העולמות- העולם שבתוך האינטרנט והעולם שבחוץ. לא אחת סתרו שני העולמות האחד את השני. כיום, העולם האינטרנטי זמין כל הזמן ובכל מקום. העולם האינטרנטי מתמזג עם העולם שבחוץ ולא אחת אף גובר עליו. תחושת הנרקיסיזם הנובעת מאותם חיזוקים חיוביים שהנער מקבל ברשת הופכת לטוטלית והנער נבלע באותה תחושה לפיה בלחיצת כפתור אחת או באקט אחד, הוא יוכל לשפר את הערך העצמי שלו.
ככל שהנער חלש ופגיע יותר הוא זקוק יותר לאקט שישפר את הערך העצמי שלו וככל שיהיה חזק ועוצמתי יותר, "ירגש" יותר את העולם סביבו ויביא את התוצאה הרצויה. לשם ההשוואה, סביר כי נערים בעלי הערכה עצמית והישגים גבוהים מחוץ לאינטרנט, לא יטו להיכנס למערבולת זו.
מחיאות הכפיים של הסובבים
הטריגר עבור אותם נערים יכול להיות חשיפה לאירוע טרור שביצע נער אחר, אולי בן גילם שזוכה, לפחות לרגע, למחיאות כפיים של הסובבים. הילד החלש מבקש גם הוא באקט הרואי יחיד להעלות את הערך העצמי שלו ולבצע גם הוא פיגוע.
דוגמא לכך היא מספר מקרים עליהם שמענו לאחרונה בהם בני נוער איימו או יצאו הלכה למעשה לבצע פיגועים בעקבות ריב עם בני משפחה. סיטואציה כזו, האופיינית כל כך לגיל ההתבגרות, מביאה עמה כעת תוצאות הרסניות של צעירים שמרגישים כי אותה פעולה רצחנית היא שתוכיח למשפחתם ולסובבים אותן 'מה הם שווים'.
לאחר האירוע נראים אותם נערים כמי שהתעוררו מטראנס, מהליך אוטומטי שלפתע התפוגג. הוא מוצא את עצמו לפתע קטן וחלש, לבדו בעולם האמיתי כשקבוצת המעודדים נותרה מאחורי המקלדת. לפתע הוא מבין שכאן, בחוץ, אותה הבטחה למחיאות הכפיים לא תמומש וכעת יש להתמודד עם המעשים.
הכותב הוא ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה