האם הערכתם פעם כמה זמן ביום אנחנו משתמשים בסמארטפון? אין ספק כי הנתון הזה משתנה מאדם לאדם וגם כותב שורות אלה מכור לשימוש בטלפון החכם שהולך איתו לכל מקום, כמעט בכל שעה ביממה. להתמכרות הזו יש השלכות רבות. חלקן בריאותיות, אחרות חברתיות, ולא נטעה אם נאמר שהאנושות השתנתה, לטובה ולרעה, בעקבות השימוש המוגבר בסמארטפון.

ועכשיו, בזמן של קבלת החלטות טובות לשנה החדשה, אספנו כמה הרגלים מגונים מחיינו המחוברים, שייתכן שכדאי לשנות אותם, למען עולם טוב יותר. נקדים ונאמר כי הדברים נכתבו כדעה אישית ובנימה הומוריסטית.

אוכלים עם העיניים

נדמה שהמקפידים לקיים את מצוותיה של דת הסמארטפונים מכירים היטב את ההלכה המחייבת אותם להודות על המזון המוגש על שולחנם. הם לא עושים זאת באמצעות ברכה, כי אם באמצעות צילום דיוקן של המנה. חכמי הדת הזו יפסקו כי אם הוגשה המנה שהוזמנה במסעדה, והסועד שכח לצלמה לפני שהחל לאכול – תיחשב ההזמנה כבטלה. המהדרין אף ידרשו על כך פיצוי.

אין ספק שצילחות הוא דבר אומנותי, אך נראה שקצת הגזמנו בצורך הגורף להשביע את עינינו לפני שנשביע את קיבתנו.

יאללה, תרימו

בואו נדבר קצת על המרחב הציבורי. כן, זהו מרחב משותף אותו חולקים פרטים רבים. נראה כי לא כל הפרטים מחבבים את אותו ז'אנר מוזיקלי וברור כי אנשים שונים רוצים לנצל את שהייתם במרחב הציבורי כדי לשקוע במחשבות או לעסוק בענייניהם.

אז מה גורם לנו לחשוב שהשמעת המוזיקה שלנו בקול, במרחב הציבורי, היא לגיטימית? לא כל יושבי קרון הרכבת או הנוסעים האחרים באוטובוס צריכים לשמוע את הפלייליסט האהוב עליכם. רכשו אוזניות. משתמשי המרחב הציבורי יברכו אתכם על כך.

הליכה עיוורת

בתור משתמשי סמארטפונים ותיקים, יצא לנו לא פעם ללכת תוך כדי הקלדה. ומה קורה במקרה כזה? נחסוך מכם את התיאור המדויק, משום שמדובר לפעמים בחוויה כואבת. בואו נסכים שהאנושות עוד לא הצליחה להסתגל למציאות הזאת של הליכה עיוורת מבלי להיפגע.

ובעוד שבהליכה אתם מסכנים ברוב המקרים רק את עצמכם, בנהיגה אתם מסכנים את כל משתמשי הדרך. אז רגע של רצינות: לא משתמשים בטלפון בזמן נהיגה.

דיאלוג בחשיכה

הלכתם לראות סרט בקולנוע? ברכות. אך זיכרו את חוקי הפורמט: הסרט מוקרן בגדול על גבי המסך, אתם בולסים פופקורן ובין לבין לוגמים מהמשקה שרכשתם קודם לכן במחיר מופקע. חשוב לזכור כי ישנה סיבה הגיונית שהאולם מוחשך. כך תראו טוב יותר את הסרט.

אך מה עושים המכורים לסמארטפונים? הם יהיו חייבים לקרוא כל התראה שתתקבל במכשיר במהלך הסרט וכך ייצרו הילה של אור בכל הסביבה. מניסיון, זה בהחלט מסנוור את היושבים מאחוריכם ששילמו ממיטב כספם כדי לשמוע פופקורן נלעס, אך בחושך.

ירד במצולות

מהו המקום האידאלי לשימוש בסמאמרטפון? מי שלא אומר שירותים, כנראה משקר. זהו זמן מת ואין כמו למלא את הזמן הזה בפעולות הכי חשובות במהלך היום. אנחנו לא בטוחים אלו גורלות נחרצו שם, בזמן ההתרוקנות, אבל אין ספק שמנהלים נתנו הוראות לפטר עובדים, שאנשי עסקים ביצעו עסקאות מוצלחות ושמצביאים פתחו במלחמה תוך כדי שהם, אתם יודעים…

אבל למה, למה אנחנו נוטים להפיל את הטלפון לאסלה בסיום? זה קצת נוגד את האהבה הבלתי מתפשרת שאנחנו מפגינים כלפיו. אז לא נקבע לכם מה אתם עושים בזמן שאתם בשירותים, אך שמרו על הטלפון במקום בטוח.

העולם מצחיק – אז צוחקים

כמה נחמד לקבל הודעה משעשעת באמצע היום, ואין כמו בדיחה טובה שמשתלבת עם שגרת היום האפורה. הכל טוב ויפה, אבל האם הסתכלתם פעם על עצמכם? לשבת עם מכשיר אלקטרוני ביד ולהתחיל לחייך מולו כאילו הוא יודע להעריך את החיוך שלכם?

אנחנו כבר נתקלנו באנשים שלא יכלו להתאפק והחלו לחייך ולצחוק בדיוק כשזה לא היה מתאים. בישיבת עבודה רצינית, ולהבדיל, בעת שהגיעו לביקור תנחומים אצל משפחה אבלה.

חיוך פלוס

מהיום בו החלו להופיע מצלמות בחלקו הקדמי של הטלפון הסלולרי – נפל דבר והפכנו לבמאים בעלי שם עולמי. כולנו נקפיד לצלם את עצמנו בסיטואציות מעוררות קנאה, בפוזיציות מחמיאות ועם הידוענים שהסכימו להצטלם איתנו.

אך היכן, במערכת החוקים הבלתי כתובים של אומת הסלפי, מצוין שאת הצילום העצמי יש לעשות רק בפרצוף על-טבעי? מי קבע שלברווז יש שפתיים יפות כל כך? והאם מישהו מתרשם ממבט חושני ומלאכותי שמלווה כל צילום עצמי?

אז בין אם אתם משתמשים מכורים שמזהים את כל הסיטואציות הללו ובין אם רק את חלקן – חשוב שכולנו נזכור שזהו רק מכשיר אלקטרוני שנועד לשרת אותנו. בואו נשתמש בו בחכמה ולא נשכח שיש גם חיים מחוץ למסך.