אחרי הקראת הכערת הדין במשפטו של אלאור אזריה, המפגינים סערו ואיתם גם התגובות בפייסבוק. גולשים רבים, שלא מתביישים לחתום בשמם ותמנותם' מאיימים בשעות האחרונות על השופטת הצבאית מאיה הלר ומאחלים לה למות.
לפני הצהריים הקריאה השופטת הלר, שעמדה בראש הרכב השופטים, במשך שעתיים וחצי את הכרעת הדין, כאשר בסופה הכריזה כי בית המשפט מרשיע את אזריה בהריגה - 9 חודשים אחרי תקרית הירי.
גולשים כתבו לה איחולי מוות, "אמן יחטפו אותך", "מוות ביסורים אמן", "שישרפו אותך" ושאר איחולים ואיומים אחרים. כולם כתבו אותם בשעות שאחרי המשפט, כשהם חתומים בשמם ובתמונתם.
"המשפט של אלאור אזריה היה נושא מאוד מדובר ברשתות, אנחנו חווים לא רק דיון ענייני של בעד או נגד, אלא דה-לגיטימציה למוסדות המדינה", אומרת ענת רוזיליו, מנהלת פרויקט דו"ח השנאה בקרן ברל כצנסלון, "הייתה התגברות בשיח השנאה נגד בכירים בצבא, כמו הרמכ"ל ושר הבטחון. אלה לא דמויות שבדרך כלל משחירים את שמותיהם בפומבי. לא הייתה בעבר לגטימציה לקחת דמויות שהן בקונצנוס ולפעול נגדן באלימות מילולית".
"התגובות הרגשיות לא חייבות להיות מתלהמות. הדיונים הם האם צריך להעמיד את החייל לדין, או האם אפשר להבין את הסיטואציה. אלה דיונים בריאים. אבל לאחל מוות לרמטכ"ל או לשופטת זה דיון מסית ולא רגשי. זה דיון שאומר שיש דמויות שהן קצת הופקרו. כחברה, כשאנחנו לוקחים סמלים כמו צבא או שופטים ומערערים על סמכותם, יש פה בעיה עמוקה.
"אני לא חושבת שצריך לעצור כל בן אדם שמקלל במילים כמו חרא או מטומטם. אני לא חושבת שצריך למחוק מילים מפייסבוק. זה לא הפתרון. אנחנו מגיעים למצב כזה שמאחלים למות, וזה מראה על סוג של הפקרות של שיח.
"יש כ-175,000 קריאות לאלימות מדי שנה בעברית ברשתות החברתיות. אנשים לא נולדו אלימים. האווירה שאפשרה את זה היא אווירה שאומרת שזה לגטימי. רוב הקריאות לאלימות הן על ידי גברים וצעירים מתחת לגיל 30".