כמו נערות רבות בגילה, בגיל 16 א' רצתה להיות דוגמנית. כדי לנסות להגשים את החלום, הגיעה יחד עם אמה לסוכנות דוגמנות בתל אביב כדי לעשות לה "בוק" - אלבום צילומים מקצועי שייקדם אותה במקצוע. כנהוג בסוכנויות אלה, אמה של א' התבקשה לשלם כמה אלפי שקלים תמורת האלבום שכלל תמונות בשמלות ערב ובבגד ים. א' והסוכנות סיכמו שאם ייעשה שימוש בצילומים שלה - היא כמובן תקבל תשלום.
מאז א' אמנם לא שמעה מהסוכנות, אבל מתברר ששם החליטו בכל זאת לסחור בתמונות שלה. שנה לאחר צילום הבוק, היא גילתה להפתעתה שהיא מככבת על באנרים שמזמינים גולשים להיכנס לאתרים בעלות אופי מיני ופורנוגרפי.
באחד הבאנרים הופיעה תמונה שלה בבגד ים עם כיתוב המזמין את הגולש להיכנס להקליק: "אני רונה, רוצה לראות עוד ממני? שלח סמס". א', שהיתה אז תלמידת תיכון הגיעה באחד הימים לבית הספר כאשר כמה תלמידים פנו אליה והחלו ללעוג לה ולצחוק עליה: 'רונה רוצה לצאת איתי, רוצה עוד ממני?'
"הייתי בהלם, לא הבנתי איך תמונות של הבוק שלי הגיעו לאתרים האלה, רציתי למות מבושה. כולם הסתכלו עליי בבית הספר בצורה מוזרה, צחקו עליי, ברחתי משם הביתה, פחדתי לצאת החוצה מרוב הבושה. זו היתה תקופה קשה מאוד בשבילי", סיפר א', באמצעות פרקליטה, עו"ד אמנון שילה, "מה לי ולאתרים האלה בכלל. הצטלמתי כדי להיות דוגמנית - לא לככב באתרים כאלה".
א', החליטה לבדוק איך בדיוק התמונות שלה הגיעו לרשת. החקירה שלה העלתה שסוכנות הדוגמנות העבירה את התמונות לחברה אחרת שעוסקת בפרסום באתרי אינטרנט, זאת ללא ידיעתה, הסכמתה או רשותה. למעשה, בעל הסוכנות מכר מאגר של נערות ונשים רבות תמורת סכום של כ-5,000 שקל.
בשלב הראשון א', שכרה את שירותיו של עו"ד, אמנון שילה אשר פנה לחברה בדרישה חד משמעית להסיר את תמונותיה מהבאנרים הקופצים. החברה, התקפלה והתמונות נמחקו מהאתר. אך היא לא הסתפקה בכך והגישה תביעה לבית משפט השלום בחיפה נגד הסוכנות והחברה שהשתמשה בתמונותיה לבאנרים. א' טענה שפרסום התמונות גרמו לה לנזק, בושה וסבל.
סוכנות הדוגמנות הגישה כתב הגנה לפיו התמונות לא היו לצורך שימוש מסחרי אלא ליחסי ציבור, אולם לאחר מכן שינתה את גרסתה וטענה שבעצם מעולם התירו לחברה המפרסמת להשתמש בתמונות לאתרים בעלי אופי מיני. החברה שהשתמשה בתמונות טענה להגנתה, כי הסוכנות אישר לה להשתמש בתמונות.
השופטת נסרין עדוי קבעה בפסק הדין, כי עדותה של א' אמינה, "מעדותה של התובעת התרשמתי כי פרסומים אלו גרמו לה עוגמת נפש לא קלה ותחושה של בושה אשר עלולה ללוות אותה לפרק זמן לא מבוטל", הדגישה השופטת וקבעה שהחברות ישלמו ל-א' פיצוי של 45 אלף שקל וכן עוד 15 אלף שקל הוצאות משפט.
א', לא מרוצה מסכום הפיצוי. "אני חושבת שמגיע לי יותר כסף על הנזקים שנגרמו לי ועל הסבל שעברתי במשך תקופה ארוכה. אני מכבדת את החלטת השופטת ומקווה שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד", סיכמה א' את הפרשה.