שעון חכם שמשתלט על הרשת בזמן שאף אחד לא באמת עונד כאלה; סמארטפון שמצליח להטריף את הגולשים ומקבל יותר לייקים בפייסבוק מאשר לקוחות; משחק קלפים שסוחף את האינטרנט בעידן של מציאות מדומה ושמלה שחילקה את העולם לשניים - מה יש במוצרים הללו שהפכו אותם ליוצאי דופן, למה דווקא הם הצליחו להשיג תהילה ועניין ומה נשתנה בכל הוויראליות הזאת?
מה נשנתה מכל הסמארטפונים?
אחת החדשות הסוערות בעולם הסלולר התפרסמה לפני כחודשיים. לפיה - סמארטפון one plus one יהיה זמין לרכישה מדי יום שלישי, ללא הזמנה.
אז למרות שלא מדובר במכשיר שובר שוק מבחינת מחיר, או אפילו טכנולוגיה (אתר הטכנולוגיה CNET נתן לו למשל רק 3.5 כובים מתוך 5), הוואן נעטף בהילה של יוקרה וכל מי ששמע עליו - מיד רצה אותו. הבעיה היא שכדי לקנות אותו, הלקוחות היו צריכים הזמנה, ולשם כך הם נאלצו לרדוף אחרי מי שכבר קנה אותו. זאת, בדומה לשירותי רשת כגון ג'ימייל, גוגל אינבוקס, ello, שיחות קוליות בווטסאפ, שאפשרו ללקוחות קיימים להפיץ את השירות או המוצר באופן מדורג.
דרך אחרת לקבל הזמנה היתה במבצעי קידום שהפעילה החברה מפעם לפעם. במבצע הראשון, עם השקת הוואן פלוס וואן, הביטחה החברה לחלק מאה סמארטפונים בין אלה שיצלמו את עצמם מרסקים את הסמארטפון הנוכחי שלהם - ואנשים אכן ריסקו את הסמארטפונים במגוון דרכים, כולל ירי של תפוחי אדמה אל גלקסי S5 (שעולה הרבה יותר מהוואן) או דריסה של מכשיר אחר על ידי רכבת. תחרות אחרת, בשם "נשים קודם", איפשרה לנשים לזכות בהזמנה אם יצטלמו עם הלוגו של החברה על גופן ויזכו להצבעות של הגולשים בפורום. החברה חטפה ביקורת חריפה על התחרות הסקסיטסית, הסירה אותה מהאתר ואמרה שמדובר בנסיון לא מוצלח של מספר עובדים בחברה.
אבל היסטריה לחוד ומספרים לחוד: למרות הבאזז, הסמארטפון לא שבר את השוק. כמיליון יחידות נמכרו ממנו ב-2014, בתוך שוק של 1.2 מיליארד מכשירים פחות או יותר באותה שנה. עם זאת, הסמארטפון זכה לסיקור תקשורתי נרחב וללא מעט תשומת לב ברשתות החברתיות, כאשר לעמוד הרשמי של החברה יש יותר לייקים מאנשים שקנו את המכשיר. כעת מתכוונת החברה, שקיימת פחות משנה וחצי, להתרחב לאירופה, ולהוציא את הדגם הבא עם השם הבכלל-לא-מבלבל One Plus 2.
מה נשתנה מכל הקלפים?
כולנו כבר יודעים שחתולים הם מלכי הרשת, אבל מי היה מאמין שאנשים מרחבי העולם יסכימו לשלם 20-35 דולר כדי להשקיע בהם. משחק הקלפים "חתולים מתפוצצים" עלה כפרויקט מימון-המון ברשת והצליח לפוצץ את קיקסטארטר. המשחק עצמו די פשוט: שולפים קלף, אם הוא של חתול - יוצאים מהמשחק, אם הוא קלף פעולה - אפשר להגן על עצמך ולהכשיל אחרים.
הפשטות הזו ואיורי החתולים הביאו למעלה מ-200,000 איש להשקיע במשחק סכום כולל של 8,782,571 דולר. לא ברור אם מישהו חזה שמשחק קלפים, חמוד ככל שיהיה, יהיה אחד מהפרויקטים הכי ממומנים בקיקסטרטר, יגיע ליעד שלו תוך 8 דקות ויגייס בסופו של דבר 87,825% מהיעד שלו. אך אפשר לקחת בחשבון כמה פרמטרים להצלחה.
סיבה אחת - ועיקרית למדי - להצלחת המשחק היא האיש שעומד מאחוריו: מאט אינמן, יוצר אתר הקומיקס "The Oatmeal". מדובר במותג מוכר ופופולרי עם מיליוני כניסות. לפי עדותו של אינמן, רק 25% מההכנסות שלו מגיעות מפרסום (המודל שמניע את כל האינטרנט) ו-75% מההכנסות, שהסתכמו בחצי מיליון דולר ב-2012, מגיעות ממרצ'נדייזינג של הקומיקס. כלומר: מדובר בעסק מצליח לכל דבר, שהשיק מוצר חדש באסטרטגיה נכונה.
אך היה מי שכבר הכין לאינמן את הקרקע: פרויקט צנוע אחר שקדם לחתלתולים הוא "קלפים נגד האנושות", משחק בו מקריאים משפט שחסרה בו מילה. למשל: "כשאני לא נרדם, אני חושב על ___", כאשר השחקנים האחרים צריכים לבחור שמות עצם, ובהם יכולים להיות דברים רגילים כמו "חיבוק גור כלבים", ועד לדברים מזעזעים כמו "רצח עם בשידור חי בטלוויזיה", או שלל גסויות. בכל סיבוב זוכה מי שהצליח לזעזע או להצחיק.
אמנם, המשחק הזה גייס בסך הכל 16,000 דולר, הרבה פחות מהחתלתולים, אבל הוא כן משך הרבה מאוד תשומת לב ונמכר במאות אלפי עותקים אחרי המכירה בקיקסטארטר. למרות שהוא שונה באופיו מהחתלתולים, הוא היה אחד מיני רבים שהראו שמשחקי קלפים עדיין יכולים להיות מגניבים וחדשניים. כעת אפשר לקנות לו הרחבות או גירסאות ספציפיות, וכן להדפיס או ליצור קלפים באופן עצמאי, כי המשחק ניתן ברשיון חופשי.
למרות ההצלחה הפנומנאלית של החתולים המתפוצצים, לא בטוח שאינמן ושני היוצרים הנוספים יתעשרו ממנו. נכון, הם גייסו מיליונים, אבל צריך לקחת בחשבון את העמלות של חברות האשראי וקיקסטרטר, כמו גם את עלויות ההדפסה וההפצה. מה שבטוח, הם בהחלט הצליחו למכור מאות אלפי יחידות מהמוצר שלהם והבאזז של הגיוס בזמן קצר יצר סיקור תקשורתי, שהביא עוד אנשים, ושיביא עוד ערימה של לקוחות שלא הספיקו לקנות דרך קיקסטארטר.
מה נשתנה מכל השעונים?
שעונים חכמים מסוגלים לפתוח לנו את החדר במלון, לשלם בחנות, להראות לנו אימיילים והודעות ולנהל שיחות טלפון - ממש כמו בקומיקס של דיק טרייסי. אבל יש משהו שהם לא מסוגלים לעשות - להגיד לנו מי צריך אותם.
נשים רגע בצד את צמידי הכושר הייעודים, שמודדים כמה אנחנו הולכים ורצים ונחשבים לקטגוריה נפרדת. התכונה העיקרית של השעונים החכמים, בעלי המסכים הגדולים, היא שהם חוסכים פעולה של כמה שניות - הוצאת הסמארטפון מהכיס. כן, כשרוכבים על אופניים או נמצאים בישיבה ורוצים להגניב מבט, זה יכול להיות יותר נוח, אבל עדיין לא פוצחה הנוסחה למכשיר שיחליף את החלקת האגודל וירים את הראש המורכן, גם בסיטואציות שבהן זה לא מקובל, או מסוכן, כמו הליכה ברחוב.
ואכן, נתונים מאוקטובר האחרון מראים שהשעונים עדיין בתחתית שרשרת המזון של המחשוב הלביש. נתונים טריים של הרבעון האחרון של 2014 מראים שנמכרו פחות מ-5 מיליון שעונים של כל היצרניות הגדולות, למרות שאלה דחפו אותן בהשקות לצד הסמארטפונים החשובים והגדולים שלהן. אבל אז באה פבל הצעירה ותפסה את המקום השני בשוק, כשמעליה רק סמסונג הוותיקה - וזה הישג לא מבוטל.
פבל הציגה לראשונה את השעון החכם שלה ב-2012, וסוגרת בימים אלה את פרוייקט המימון השני שלה, עם הכנסות גבוהות פי שניים. 159 דולר לדגם הבסיסי החדש לא הופכים אותו לשעון החכם הזול ביותר, אך הוא בהחלט זול יותר משעוני הדגל של המתחרים - אם כי כל המלאי במחיר הזה כבר נחטף והרוכשים הבאים ישלמו עליו יותר. בנוסף, היום פבל נמצאת במקום השלישי והראשון בו זמנית בהסטוריה קיקסטרטר, עם מימון של 30 מיליון דולר מהקהל בשני הפרוייקטים הללו.
בדומה לשעונים האחרים פחות או יותר, פבל מציג לו"ז יומי, מאפשר לקרוא הודעות ומיילים ולהגיב עליהם, ויש בו מיקרופון להודעות קולית. מה בכל זאת שונה בו? האנדרדוג שלא יצא מחברה סלולרית מציע ממשק שאמור להיות נוח יותר ועל בסיס מסך דיו אלקטרוני שיספק, כך מבטיחים, 7-10 ימי סוללה, לעומת בקושי יום בשעונים של היצרניות הגדולות.
בנוסף, לפבל אין מסך מגע. הצרכנים כנראה מצביעים באצבעות ומבינים שבגודל כזה, שליטה במגע היא יותר דאווין מאשר יעילות. בנוסף, בניגוד לשעוני אפל, אנדרואיד וסמסונג, הפבל תומך בכל הפלטפורמות הללו, מה שמאפשר לקהל רחב יותר לקנות את השעון, ולא להרגיש מחויבות לסמארטפון של אותה חברה רק בגלל השעון.
עוד חידוש מעניין אצל פבל הוא הרצועות החכמות - יצרנים חיצוניים יוכלו לפתח לשעון רצועות ולהגביר את היכולות שלו על ידי יכולות כמו חריץ ל-SIM, תקשורת ב-NFC (תט"א - תקשורת טווח אפס) ועוד. פבל תעמיד קרן של מליון דולר לצורך כך, אך לא ברור עדיין מי יהיה זכאי למימון.
האם השוק יישאר נישתי או שיצמח? העיניים נשואות כעת לאפל, שחשפה את השעון שלה יחד עם האייפון 6, חשפה אותו שוב בחודש שעבר וצפויה להוציא אותו לחנויות במהלך החודש הנוכחי. מצד אחד, לא בטוח שהטיזינג המתמשך הזה יצליח - הוא עלול דווקא להמאיס את המכשיר על הקהל עוד לפני שאפשר לקנות אותו. מצד שני, אפל כן הציגה כמה חידושים מעניינים מצליחה להוביל את התעשייה בתחומים אחרים.
האירוע של אפל עזר דווקא לפבל. לפי דיווח של טקראנץ', בימים סביב האירוע, יותר אנשים נכנסו לקיקסטרטר והתחייבו לרכוש לעצמם פבל. יתכן גם שבמקביל, ההשקה של הפבל עזרה לשוק להבין מה הם שעונים חכמים ולהזניק את השעון של אפל בפני לקוחותיו. כך או כך, מדובר בלהיט.
מה נשתנה מכל השמלות?
משרדי פרסום נוהגים להודיע לעתים בגאווה כי הפיקו "סרטון ויראלי" - תאמינו לנו, אנחנו מקבלים מהם מיילים כאלה פעמיים בשעה. התואר הזה מוצמד לסרטון לפני שהוא אפילו עלה לרשת ואין לו ולו צפייה אחת. אבל ויראליות, ממש כמו בעולם הביולוגיה, מתרחשת לפעמים לא באופן מתוכנן, כאשר הנגיף מתפשט לו מגולש לגולש. כך בדיוק היה עם "השמלה".
תזכורת קצרה: זמרת מסקוטלנד בשם קייטלין מקניל העלתה בסוף פברואר לטאמבלר תמונה של שמלה, ואמרה שהיא מתווכחת עם חברים שלה האם השמלה כחולה-שחורה, או זהובה-לבנה. הדיון התעורר אחרי שחברתה של מקניל קיבלה מאמה הודעה הכוללת צילום, ולפיה זו השמלה שהיא תלבש בחתונה. התשובה הנכונה, אם אפשר לכנות אותה נכונה, היא שמדובר בכחול-שחור.
מקניל, שלא ציפתה לכל תשומת הלב הזאת, פירסמה את התמונה בעמוד מעריצים לשרה וויישל, סוכנת אמני רשת, כאשר במקביל, אחת הלקוחות שלה בדיוק קיבלה תפקיד בתוכנית טלוויזיה. וויישל קיבלה תשומת לב רבה וסיפרה בראיונות כי קיבלה מיילים וטלפונים, למרות שלא היא זו שפירסמה את התמונה. בהמשך, ידועניות כמו טיילור סוויפט, קים קארדשיאן ואחרות פרסמו בטוויטר שלהן את השמלה.
מהרגע ששומרי הסף - האנשים המוכרים ברשת, שלהם מסה של עוקבים - פירסמו את העניין, השמלה קרעה את האינטרנט לשני המחנות. במקביל למאות אלפי תגובות בטאמבלר עצמו, הוויכוחים הגיעו לכלי התקשורת הגדולים, ולמיליוני אזכורים ברשתות החברתיות ובהן טוויטר, פייסבוק ורדיט. השמלה אף זכתה לאזכור בקומיקס החנוני XKCD, שלרוב נשאר בשחור לבן, אך הפעם הדגים את הצבעים. הסברים מדעיים צצו בכל פינה של הרשת, כולל הדגמות וידאו, והם ממשיכים לצוץ עד ימים אלה, יותר מחודש אחרי שהשמלה פורסמה לראשונה.
ככל הנראה, צילום לא מושלם, תצוגת המסך והאופן שבו המוח האנושי עובד הם אלה שפיצלו את אומת הרשת לשתי קבוצות, כאשר כרבע מהגולשים במחנה הכחול-שחור. חברת 23andme, שעוסקת במחקר גנטי (ושייכת לאשתו של מייסד גוגל סרגיי ברין), שאלה 25 אלף מהלקוחות שלה (שנתנו דגימות DNA בעבר), איזה צבע הם רואים. לא נמצא קשר מובהק לגנים, אך החוקרים כן גילו כי שיעור הנחקרים שראה זהב ולבן עולה בקבוצות הגיל עד 60, ומשם הוא יורד. מתאם נוסף היה בין אנשים שגדלו באזורים עירוניים (ולא כפריים) לבין אלה שראו זהב-לבן.
השמלה העלתה לא רק את השאלה מה הצבע שלה, אלא מה הוא בכלל צבע, וגם את השאלה הוותיקה מה הקשר בין המציאות לבין איך שאנחנו תופסים אותה והאם יש אמת מוחלטת. כל השאלות הללו מתאימות לרגשות חיוביים ולא לנושאים קשים מדי, ולפי מחקרים שמצטטים ב-CNN, אלה בדיוק הנושאים שאנשים מעדיפים לשתף.
אבל מעבר לשאלות ברומו של עולם, נוצרו תתי-דיונים חדשים, שבהחלט תרמו לוויראליות של העניין. ראשית, האם מדובר במתיחה? האם מישהו חמד לצון, הצליח לשתף כמה מהחברים שלו בבדיחה, והאם חלק גדול מגולשי הרשת רצו לקחת חלק בבדיחה הזאת ומשקרים עד היום לחברים שלהם?
שנית, האם היה מדובר בתרגיל פרסומי? ייתכן שחברת רומן אוריג'ינל תיכססה את כל הבלגן הזה בשביל לקדם מכירות? תרגיל בסדר גודל כזה היה מצריך השקעה רבה, במיוחד של תשלום לידוענים שכתבו על העניין בטוויטרים שלהם.
מקניל, מצידה, ענתה לשתי הטענות הללו בראיונות שלה ונשבעה שמדובר בויכוח אמיתי, וכך כל מי שראה את השמלה ונחשד כחלק מהקונסיפריציה. היא גם ציינה שממש לא חשבה על החברה שמוכרת אותה, ולא שמעה עליה עד שראתה את השמלה.
החברה, מצידה, דיווחה שמכירות השמלה, שעולה 50 לירות שטרלינג (כ-290 שקל), עלו במאות אחוזים בשבוע של הפרסום. בחברה הוציאו בתחילת חודש מארס גירסת זהב-לבן של השמלה, אך רק יחידה בודדת, שאותה מכרו באיביי במכירה פומבית. 1,356.78 ליש"ט (קצת יותר מ-8,100 שקלים), ששולמו בעבור השמלה לאחר 52 הצעות בלבד, הועברו לצדקה.