"כברירת מחדל, ספקיות האינטרנט יסננו את הגישה לתכנים פורנוגרפיים ואתרי הימורים לכל המנויים", כך לפי הצעת חוק של חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד. ח"כ זוהר מציע שמי שלא מעוניין את החסימה, יצטרך לבקש את זה באופן מפורש מספקית האינטרנט שלו - כלומר להתקשר ולבקש להסיר אותה. החוק יכול רטרואקטיבית, כלומר כל מי שיש לו אינטרנט בישראל, יצטרך להתקשר, אם יגלה שאתר הוא חסום.
חלקי גוף אינטימיים
החוק הזה מעלה עוד סדרה של שאלות, שבוודאי יידונו בועדות הכנסת לקראת גלגול ההצעה לכדי חוק. כמו האם זה אפשרי טכנית, לחסום את כל העירום וההימורים באינטרנט. מה היא פורנוגרפיה? לפי החוק מדובר "הצגת עירום או חלקי גוף אינטימיים של איש או אישה".
מה הם חלקים אינטמיים? זה כבר תלוי בתפיסה התרבותית שלכם. אבל ככל הנראה הכוונה תהיה לישבנים, אברי מין של גברים ונשים וחזה נשי, אם כי הדברים האלה לא מצוינים בחוק באופן מפורש. האם אפשר לזהות את כל אתרי הפורנוגרפיה, או אפילו את כל התמונות הפורנוגרפיות? בתמונה הזאת למשל, שהפכה לוויראלית לפני מספר שנים, יש מרפקים. היא הועלתה על ידי המגזין האינטרנטי Theories of the deep understanding of things כדי לבדוק כמה חריפה ומדויקת מדיניות צנזורת העירום של פייסבוק. היא הוסרה והדגימה, כמה מסננים אוטומטיים או אנושיים יכולים לטעות לכל כיוון.
האם כל אתר שמציג את הדברים האלה ייחסם? או רק כאלה בעלי אופי מיני מובהק. ישנם אתרים רפואיים שמסבירים על סרטן השד, אתרים לחינוך מיני ואתרי חדשות ובידור שמפרסמים עירום שאינו מיני וכזה שהוא כן. כלומר, האם בגלל כתבה אחת על סשן צילומים של מיילי סיירוס, אתר חדשות שלם ייחסם? בפייסבוק וביוטיוב יש פילטרים שאמורים להגן מתוכן למבוגרים, אך הפילטרים האלה לא תמיד עובדים וישנם גם תוכנים מותרים שטכנית, מכילים עירום אבל מותרים, ובהם סרטונים ותמונות של הנקה.
כולם כבר בסלולר
רבות מהשאלות הללו כבר נידונו בעבר. ב-2007 התגלגלה הצעת חוק דומה של חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס ואושרה בהצבעות מקדימות, אבל לא התגבשה לכדי חוק. המתנגדים לה טענו שזה לא אפשרי טכנית (דו"ח של משרד התקשורת גיבה את הטענה הזאת), שזה לא הוגן ליצור רשימת בושה של אנשים שיבקשו להתיר את הסינון, ושיש בעיה חברתית להגדיר את הגבולות של פורנוגרפיה (אם מניחים בצד את הדיון על הימורים, שלעתים חוקיים במדינה שממנה פועלים).
בשמונה השנים האחרונות הטכנולוגיה השתנתה ואיתה גם אופי השימוש של גולשים בוגרים וילדים. לא עוד גולשים רק (או בעיקר) במחשב בבית שאפשר לפקח עליו. הגלישה עברה בעיקר לסמארטפונים שאיתם גולשים דרך ספקיות הסלולר, או דרך רשתות WiFi ציבוריות ופרטיות.
ההצעה מבקשת לסנן "גישה לתכנים פורנוגרפיים ואתרי הימורים". אין התייחסות ישירה לאפליקציות בהצעת החוק, וגם אילו הייתה המשמעות היא שהיה צריך לחסום לחלוטין אפליקציות כמו וואטסאפ וסנאפצ'ט. באפליקציות הללו אנשים בוגרים וצעירים מעבירים תכנים פורנוגרפיים.
לפי הפשרה שהגיעו אליה בעקבות הצעת החוק הקודמת, ספקיות אינטרנט מחויבות היום ליידע צרכנים שיש אפשרות לסנן תוכן למבוגרים בחינם. מי שמעוניין בסינון כזה רשאי לפנות לספקית האינטרנט שלו, או לבחור בספקיות אינטרנט שמראש מציעות שירות כזה.
עו"ד מיטל גרייבר שוורץ מנהלת קשרי קהילה ורגולציה באיגוד האינטרנט הישראלי מסרה בתגובה "תכנים פורנוגרפיים זמינים לילדים גם בפלטפורמות שאינן ניתנות לפיקוח, כגון הווצטאפ. הצעת חוק כזו עלולה ליצור אשליה בקרב ההורים שהילדים שלהם מוגנים ברשת, בעוד הם אינם. השימוש של ילדים ובני נוער בתכנים פורנוגרפיים הם תולדה של שינויים חברתיים ותרבותיים. החינוך היה ונותר כדרך האפקטיבית ביותר לטיפול בבעיה. הצעת חוק כזו תפגע בחופש הביטוי ועלולה להוביל למדרון חלקלק שבו ייחסמו גם תכנים לגיטימיים".