שופט בית המשפט השלום בהרצליה, גלעד הס, מתח השבוע ביקורת קשה על חברת הפקת הפורנו הישראלית סקס-סטייל – על הביזוי וההשפלה שיש בהם, וכן גם על סצינות שבהם תועדו שחקנים שהתחפשו לחיילי צה"ל מקיימים יחסי מין, בטענה שזה מבזה את הצבא ופוגע בלובשי ולובשות המדים.
סקס-סטייל היתה דווקא התובעת, ולא הנתבעת או הנאשמת במשפט. החברה תבעה אדם שהפיץ קישורים לסרט עם החיילים (ו-14 לסרטי פורנו נוספים), בטענה שהוא מפר את זכויות היוצרים שלה. החברה הגישה את התביעה לפני כשנה, בסכום של חצי מיליון שקל. הנתבע, מצידו, טען שלא מדובר בהפצה פומבית של הסרטים, ולכן אין הפרה.
השופט הס הדגיש, מצד אחד, כי סרטי פורנו הם בגדר יצירת קולנוע מקורית אשר יש בה זכויות יוצרים, ומנגד הזכיר כי בישראל יש חוקים נגד סרטי פורנו. אם הסרטים מנוגדים לחוק, הרי שלא מגיעות לחברה הגנות זכויות יוצרים, הוא הסביר. "אם סוחר סמים אשר רקח סם חדש ורב השפעה ומוכר אריזות סם עם שמו וסמלו – האם יעלה על הדעת כי יוכל לתבוע את חברו סוחר הסמים שהפר זכויות יוצרים בסם החדש ואריזתו? והתשובה היא שלילית".
האם סרט פורנו הוא לא-חוקי?
התשובה לכך מורכבת. חוק העונשין קובע כי "העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים (...) מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום. מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה". בשנות ה-80, מציין השופט, אכן הורשעו בהפקת סרטי פורנו, אך השופט אז כתב כי הקריטריונים משתנים משופט לשופט ומתקופה לתקופה.
החוק לא מגדיר מה היא תועבה, אך דרך חוקים אחרים (שעוסקים בהסדרת שידורי טלוויזיה), פסיקות עבר מישראל ומהעולם ומאמרים, קובע השופט כי סרטים שיש בהם ביזוי והשפלה מהווים תועבה שאסורה על פי חוק. השם של אחד הסרטים הוא 'אישה שחומה מקבלת ז** משנים גברים', והשני 'חיילת ישראלית בסקס מחרמן'. על כך כתב השופט הס שיש "בהחלט ביזוי וההשפלה של האישה, ובכל מקרה בו יש כדי להציג את האישה, את הגבר ואת איבריהם כחפץ זמין למין". עוד הוא הוסיף כי "אין בסרטים אלו כל ערך אומנותי, מדעי, חדשותי, חינוכי או הסברתי המצדיק את הצגתם (...) עיון בסרטים נשוא תיק זה מגלה כי מדובר בהחפצה של ממש של גוף האדם".
"במקרה שלפניי מוצגים אברי מין בתקריב, סופר קלוז-אפ. בסרטים כאן, יחסי המין אינם מדומים אלא אמיתיים לגמרי (לרבות קלוז אפ של אקט האורגזמה הגברית). הסרטים מציגים יחסי מין שיש בהם ביזוי או השפלה כהגדרת החקיקה". עוד הוא מציין "יש בפורנוגרפיה החפצה של גוף האדם, והשפלה וביזוי של אדם ובעיקר של נשים, דבר הגורם לפגיעה במעמד השוויוני של הנשים ומעודד אלימות כלפיהן".
השופט הס קבע כי החברה לא תקבל פיצויים על הפרת זכויות יוצרים. "די בכך שחלק מהנשים בתעשייה זו סובלות כמתואר במאמרים ובמחקרים, בכדי שהדבר יהווה טיעון של ממש לקבוע כי מתן הגנת זכות יוצרים לתעשיית הפורנו מנוגדת לתקנת הציבור".
עם זאת, הוא מדגיש כי פסק הדין עוסק רק בעניין זכויות היוצרים, ואין קריאה לצנזר את הסרטים או להעניש את חברת ההפקה התובעת.
אבל האינטרנט מפוצץ בפורנו
"הרי יביט בית המשפט שמאלה וימינה וימצא את הפורנוגרפיה הזו מכל עבר", כותב השופט הס ומאתגר את עצמו, "באתרי האינטרנט, בטלפון הנייד, בהודעות הוואטסאפ, בטלגרם, בטוויטר, באפליקציות ייעודיות לפורנו, ב'דארק נט' ולמעשה בכל המרחב הוירטואלי. האם אכן יעלה על הדעת להגדיר את כל הפעילות הענפה הזו כבלתי חוקית?".
הוא עונה לעצמו גם כי ראשית - זה החוק. תועבה אינה חוקית, והסרטים המדוברים הם סרטי תועבה. שנית, עצם העובדה כי מדובר בתופעה נפוצה אינו אומר כי מדובר בתופעה רצויה, הוא כותב, ומסביר כי גם שימוש בסמארטפון בזמן הנהיגה הוא תופעה נפוצה שרואים כאשר מביטים ימינה ושמאלה.
בשנים האחרונות, הוא מסביר, נשמעת דעה אחרת והיא כי הגיעה העת לשים בלמים לתעשיית הפורנו, כמו שקמפיין MeToo# עוזר נגד הטרדות מיניות. לבסוף הוא מציין שיש לערוך את ההבחנה הראויה בין חירות מינית, שהינה חיובית וראויה, לבין ההצגה האובססיבית של גוף האדם, ובפרט גוף האישה, כחפץ מין.