"כרגע יש 211 תיקים בעקבות הצעת חוק הסרטונים, ובערך 50 נמצאים בהליך מתקדם" – כך חשפה היום ח"כ יפעת קריב (יש עתיד) בכנס מדיניות אינטרנט בישראל שנערך על ידי איגוד האינטרנט הישראלי וגוגל ישראל. עם זאת, היא ציינה כי אינה יודעת כמה מהם הגיעו לשלב של כתב אישום.
החוק של ח"כ קריב עבר בכנסת בינואר 2014, לדבריה במהירות שיא, בזכות תמיכה של חברי כל המפלגות בהצעה. הרעיון נולד לאחר שקריב נחשפה לכתבה ב-mako שעסקה בצעירה ישראלית שחייה נהרסו לאחר שסרטון סקס שלה הופץ על ידי בן זוגה לשעבר. במסגרת ההצעה נוסף לחוק ההטרדות המיניות סעיף לפיו הפצת צילומים אינטימיים ללא אישור כל המשתתפים בהם מהווה עבירת מין בדומה לאונס, ועונשה עד 5 שנות מאסר.
"רק אחרי שהחוק עבר הבנתי את המשמעות העמוקה שלו – מסתבר שזו פריצת דרך לא רק בישראל, אלא בעולם", סיפרה קריב במהלך פאנל שהנחתה העיתונאית גל גבאי ועסק במתח בין שמירה על חופש הביטוי להגנה על פרטיות המשתמשים. "פרלמנטים בעולם התעניינו בחוק, ביקשו שנתרגם את ההצעה לאנגלית, עשו כתבות ב-CNN". לדבריה, חלק ניכר מהשאלות שהופנו אליה מחו"ל היתה על האיזון בין "חופש הפרט להעלות לאינטרנט מה שרוצים" לבין שמירה על פרטיות המצולמות או המצולמים שלא בהסכמה.
לעומת החוק של קריב, שעליו כאמור שררה הסכמה כמעט מקצה לקצה בכנסת, רעיונות אחרים לחוקים מגבילים על השימוש באינטרנט מרתיעים את חברי הכנסת. "אני בעד חקיקה שמסדירה את חיינו המשותפים ומבטיחה צדק, אבל האינטרנט היא מציאות ששום דבר לא ישנה אותה ולא יגביל אותה", אמרה ח"כ תמר זנדברג (מרצ). "אין שום טעם או צדק בלהגביל את המדיום. צריך להסתכל על התכנים שבתוכו, ואז החקיקה תהיה הרבה יותר נכונה. צריך להתאים את הרגולציה למדיום, ולא להיפך".
ח"כ אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), שידועה בתמיכתה בחקיקת הגבלות על האינטרנט, הדגישה כי גם לדעתה האינטרנט אינו ניתן לפיקוח הדוק. עם זאת, לדבריה, יש "להנגיש אותו לילדים", באופן שבו ההורים יכולים להיות בטוחים כי ילדיהם לא ייחשפו לסכנות כגון חומרים בעלי אופי מיני או אלים. היא ציינה כי הצעת חוק שיזמה, והתקבלה גם היא, מחייבת את ספקיות האינטרנט בישראל לספק למשתמשים שירותי סינון לתכנים פוגעניים חינם ולשלוח להם פעם בשנה עלונים שיסבירו את הסכנות בשימוש באינטרנט לא מסונן. קריב, השותפה לחוק, ציינה כי לתפישתה "צריך אמות מידה שמכתיבות את אופי החברה. כמו שעורך עיתון צריך לתת את הדין על פרסומים מסוימים, גם לגוגל ולספקיות האינטרנט יש אחריות מינימלית".
עם זאת, לוי-אבקסיס הדגישה כי השילוב בין חקיקה ופיקוח של חברות שירותי האינטרנט אינו מספיק, וכי יש לחנך ילדים להתנהגות נאותה ברשת – טענה שעליה ענתה ח"כ זנדברג כי "אי אפשר ללמד ילדים להיות בני אדם בגן עם יותר מדי ילדים", וזכתה במחיאות כפיים.
רק ח"כ יריב לוין (ליכוד) הביע סלידה מכל ניסיון להטיל את האחריות לתוכן ברשת על החברות המפעילות את שירותי האינטרנט ועל חינוך. לגבי החינוך הוא אמר: "אני מצטער להיות האיש הרע, אבל חוקים ואכיפה בתחום המס ימשיכו להתקיים גם אם יחנכו את הילדים לשלם מס". גם באינטרנט, הוא אמר, חינוך לא יפתור את כל הבעיות משום שתמיד יהיה מי שיפר את הקודים. ולגבי הטלת חיובי רגולציה על חברות הוא הוסיף: "אני מתנגד להפלת האחריות על גורמים אזרחיים. אנחנו לא בחרנו בהם, בחברות המסחריות, לקבוע ערכים. ערכים צריכים להיקבע בפרלמנט, שאותו הציבור בחר לשם כך".
הוא אמר שאופיו המהיר והקשה לשליטה של האינטרנט מצריך יצירתיות והתמודדות מהירה, תוך שימת דגש על "התופעות החמורות ביותר, כמו ההימורים הבלתי חוקיים ברשת". הוא ציין כי פתרונות לא חייבים להיות חסימת אתרי הימורים, אלא חסימת סליקה לאותם אתרים בכרטיסי אשראי ישראלים. "אני עוסק כבר כמה שנים בניסיון לחוקק אתיקה לחברי הכנסת", סיפר לוין. "אבל אתיקה היא עניין מקצועי והאינטרנט והילדים שגולשים בו לא יכולים להיות כפופים לאתיקה".
גבאי חלקה על הקביעה וציינה כי צפייה במשחקי ילדים ובכמות הפעמים בהם המילים "זה לא הוגן" מכריעות אותם, יבהירו לכל מבוגר שילדים מבינים מצוין כללי אתיקה. האם גם באינטרנט המשתמשים עצמם יהוו בסוף מנגנון לקביעת החוקים והמגבלות? אשרי המאמין.