"מתנחלת וערבי חותכים ביחד סלט", המוצגת פה, היא תמונת אילוסטרציה שיצר גיא עמיאל. מצד אחד זה מגחיך את הרעיון הזה של תמונות אילוסטרציה שתמיד מאוד מבוימות ואף מנותקות מהמציאות. כלומר, באיזה הקשר מישהו ישתמש בה? בכרזה על פרויקט לקידום השלום באמצעות סלטים? כנראה לא יקרה.
מצד שני - ההגכחה הזאת מביאה אולי מסר של שלום - אולי בסך הכל כולנו דוגמני אילסוטרציה שמשחקים תפקיד של ההנהגות שלנו, ואנחנו ניישיר מבט למצלמה ונעשה בדיוק מה שמצופה מאיתנו.
מצד שלישי, זה לא ממש מסר של שלום, אם באותו סשן של צילומים מגיעה האילוסטרציה הבאה, ובה אותם שחקנים, עם אותן תלבושות סטריאוטיפיות ובאותם חיוכים מזויפים למצלמה, כשהפעם הסכינים לא חותכים מלפפון ועגבניה, אלא מכוונים אחד לגבו של השני/ה.
עמיאל (27) הוא סטודנט לתקשורת חזותית בבצלאל, ובמסגרת פרויקט הגמר שלו הוא יצר את "ישראסטוק" - מחוות משלו לתמונות אילוסטרציה, כאלו שכל כלי תקשורת בעולם (כולל אותנו) משתמשים בהן כאשר אין צילומים מקוריים לסיפור. בעל מכה, טלפון מרוסק, המבורגר על מגש, איש מטייל - הכל שם במרחק חיפוש במאגרים כמו שאטרסטוק.
זו ביקורת על התקשורת, הוא מספר בראיון ל-NEXTER. "התקשורת זה סוג של מופע. אם קורה פיגוע בשטחים, אז זה לא מספיק קרוב אליך רגשית. זה לא ביום-יום שלך. זה סוג של הצגה". עמיאל אומר שהדיווחים התקשורתיים שבהם נעשים שימושים שוב ושוב באותן תמונות של מפה עם פיצוץ או דם, גורמים לריחוק הזה.
קחו לדוגמה את "פועל בניין שנפל מגובה". סליחה שאנחנו מסבירים אמנות, אבל ביקוש לתמונה כזאת, במיוחד בישראל, מראה כמה האירוע הזה של מוות בתאונת עבודה הפך לשגרתי, וכמה הדיווח עליו הפך למנוכר. הנה מישהו כללי עם חליפה של פועל בניין פשוט שרוע על הרצפה, באופן סטרילי, בלי דם מצד אחד, ובלי פרטים מזהים מצד שני.
מה שמדהים במקרה הזה, הוא שהמציאות השאטרית גברה על הדמיון הסאטירי או אמותי של עמיאל. אם תחפשו בשאטרסטוק האמיתי, תקבלו הרבה תמונות כאלה שאפשר לקנות בכמה דולרים ולשלב בקמפיין לבטיחות וגהות, או בעוד ידיעה חדשותית אגבית.
"יש פעולות בצופים ובצבא על זהות ישראלית", הוא מספר, "יושבים במעגל ושמים תמונה של חרדי תוקע בשופר או חבר'ה משחקים מטקות בים וצריך להגדיר מה זה יהודי או ישראלי. אני באופן אישי לא מתחבר לדימויים האלה". המחשבה הזו הובילה את עמיאל ליצור דברים שהם הרבה יותר קרובים אליו - היפסטרית תל אביבית שקוראת הארי פוטר ליד מקדונלדס, חייל דופק שווארמה בתחנה מרכזית, ותמונה שכל הורה יזדהה איתה כמשהו אמיתי (ועם זאת מוזר באסתטיקה של אילוסטרציה) - במבה על מושב של רכב.
חלק מתמונות השאטר האלה הפכו כבר לקלישאות איקוניות. תמונה שנועדה להציג גבר שדעתו מוסחת על ידי אישה אחרת הפך למם אינטרנטי שאיבד את המשמעות המקורית, וכבר אי אפשר להשתמש בה ברצינות באף כתבה שעוסקת בזוגיות, או בבגידות, אלא רק בצחוק - בהפוך על הפוך.
למעשה, יש עליה כל כך הרבה פארודיות וגירסאות, וחשבתי שכבר ראיתי את כולן. אבל אז עמיאל הפתיע ויצר את התמונה הזאת במסגרת הפרויקט שלו, שבה הוא מחליף את הנשים בגברים - כדי להפוך את זה למשהו מקומי ומוכר.
לסיום אספר שעמיאל אחראי לאחד מהדברים המצחיקים באינטרנט הישראלי, הסרטון "מדברים בלי י'" מ-2012. בסרטון מככב חברו עידו, אבל עמיאל הוא מהיוצרים שעמדו מאחורי הקלעים. "עשינו את זה בצבא, ועד היום יש לנו קבוצת וואטסאפ שבה אנחנו מעבירים אחד לשני מילים בלי י".
הפרויקט של גיא עמיאל מוצג בתערוכה של המחלקה לתקשורת חזותית שתתקיים עד 3.8, באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.