פסק דין שנוי במחלוקת, שניתן בספטמבר 2014 על ידי השופטת חנה ינון מבית המשפט השלום בתל אביב, התהפך בערעור בשבוע שעבר. מדובר במקרה שבו התובע, עו"ד עמי סביר, ייצג בעבר את לשכת עורכי הדין בהליך משמעתי נגד עורך דין שהורשע בחמש פרשות שונות בבית הדין למשמעת של הלשכה. עקב כך, חיפוש שמו של סביר בגוגל העלה קישור לאתר תוכן משפטי, אך לשון הקישור יוצרת את הרושם השגוי שסביר הוא "עורך דין שהורשע בחמש פרשיות שונות". נכון לאתמול (ב'), זה הקישור הראשון שמופיע בחיפוש שמו של סביר במנוע החיפוש גוגל.
סביר תבע גם את הבעלים והמפעיל של האתר, שאול בר-נוי, שסירב לתקן את הטעות, וגם את גוגל, שסירבה לשנות את נוסח הכותרת. השופטת חייבה את מפעיל האתר לפצות את סביר ב-80 אלף שקל, בנוסף להוצאות משפט של 20 אלף שקל.
עם זאת, אף שמדובר במידע שגוי ומטעה ובלשון הרע שהסרתו התבקשה, גוגל יצאה מהסיפור ללא אחריות משפטית והתביעה נגדה נדחתה. ינון קבעה כי גוגל היא מעין "צנזור-על", שבידיו כוח למנוע גישה למידע שאין בו פסול. אף שאין ויכוח על כך שמדובר בפרסום שקרי, קבעה ינון כי מהתרשמותה, אין לגוגל אפשרות לתקן את הקוד הטכני או לשנותו, וכי אין מקום לחייב את גוגל כשאתר האינטרנט יכול היה לשנות את הכותרת בקלות ובכל עת.
בר-נוי וסביר עירערו על ההחלטה. השופטת אביגיל כהן מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את ערעורו של בר-נוי, שטען להתיישנות, וקיבלה את ערעורו של סביר בקבעה כי "מנוע חיפוש צריך להסיר פרסום מעוול כשאין ספק בכך שתוצאת החיפוש במנוע החיפוש שגויה לחלוטין".
האם מנוע חיפוש חייב להסיר תוצאות?
השאלה העיקרית שעלתה ביחס לגוגל היא סוגיית חבות מנוע חיפוש להסיר תוצאת פרסום שגורם לעוול לאחר קבלת בקשת הסרה. כהן (בתמונה, צילום: אוליבייה פיטוסי) איבחנה בין מקרה לזה לבין מקרה אחר שבו פסקה (ואוזכר על ידי השופטת ינון), ובו החליטה כי אין מחובתה של גוגל לבצע בדיקה מוקדמת של תוכן הפרסום אליו הוא מפנה ושמוכנס אוטומטית לחלוטין למנוע החיפוש.
"השאלה שיש לבחון בענייננו שונה לחלוטין, והיא אם לאחר שנתבקשה הסרה של פרסום מעוול, וצד ג' שגרם לפרסום המעוול אינו משתף פעולה או מסרב להסיר את הפרסום באתר שלו - האם אתר החיפוש צריך לפעול להסרת הפרסום המעוול במנוע החיפוש עצמו. אני סבורה כי יש להשיב בחיוב לשאלה זו, ומבהירה כי מסקנה זו שמורה ל'מקרי קיצון', כמו המקרה שלפנינו".
כהן קבעה כי ככל שקיים ספק בנכונות הפרסום, גוגל רשאית (אם כי לא חייבת) לדבוק בעמדתה ולהתערב רק לפי צו שיפוטי, אך במקרה זה היה ברור כי אין צורך להמתין לצו והיה מקום להיענות לדרישת ההסרה. "ברור שעדיף היה, לו בר-נוי היה מתקן את הקוד הטכני שהוביל לפרסום המעוול, אך גוגל לא יכלה להסתפק בכך שהיא ביקשה מבר-נוי לבצע תיקון והוא סירב. משנכחה לדעת כי בר-נוי אינו פועל לתיקון העוולה, היתה צריכה להיעתר לדרישה להסרת המידע מהר ככל האפשר. משלא עשתה כן, היא אינה יכולה ליהנות מחסינות או מהגנה שאיננה לבעלי אתרים אחרים. בהיעדר חקיקה מסודרת בעניין, יש להמשיך ולפעול בנוהל שהשתרש זה מכבר של 'הודעה והסרה'".
לעניין גובה הפיצוי, קבעה כהן כי הוא יישאר 80 אלף שקל (סביר ביקש בתביעתו פיצוי של 200 אלף שקל), אך בתשלום זה יחלקו בר-נוי וגוגל. כלומר, אף שערעורו של בר-נוי נדחה, תשלום הפיצוי שנקבע לו באופן אישי הופחת למחצית. "מהותו של הפרסום המעוול בשים לב למקצועו של סביר בוודאי גרם לו הפסד השתכרות פוטנציאלי ופגיעה מסוימת במוניטין שמטבע הדברים קשה להוכיחה. לא מצאתי תשתית ראייתית ראשונית שתוכל לספק לי נתונים בדבר השתכרותו בפועל של סביר שהייתי יכולה 'לגזור' ממנה נתונים בנוגע להפסד השתכרות פוטנציאלי. כך גם בנוגע לנושא המוניטין". בנוסף, יחלקו גוגל ובר-נוי גם את ההוצאות, כשכל צד ישלם 10,000 שקל.
למרות ההחלטה, נכון לאתמול גוגל עדיין לא הסירה את הפרסום המדובר.
סביר (בתמונה): "זו הפעם הראשונה שבית המשפט בישראל מחייב את גוגל באחריות לפי חוק לשון הרע לתוכן דברים שעולה בתוצאת חיפוש, גם אם האחריות הישירה לתוכן מוטלת על בעל אתר, וזאת בתנאי שהוגשה לגוגל דרישה להסרת התוכן הפוגע או המהווה פגיעה בפרטיות, וגוגל סירבה להיענות לדרישה".
לדבריו, "לפסק הדין חשיבות מעשית רבה, מכיוון שפעמים רבות מנוע החיפוש האוטומטי של גוגל גוזר מאתרי אינטרנט כותרות ומקטעים כדי להציג כותרת תמציתית, שמתברר כי היא מטעה ומציגה תוכן פוגע, ופסק הדין נותן מענה בהטילו אחריות על גוגל. מצער הדבר כי גוגל לא הסירה ולא חסמה עד היום, גם לאחר פסק הדין, את הכותרת המוציאה את דיבתי, אף שברור לגוגל לחלוטין כי תוכן הדברים מהווה לשון הרע ביחס אלי".
מגוגל נמסר בתגובה: ״אנו לומדים את פסק הדין וגוגל תפעל כפי שמתחייב ממנו".
עוד ב-TheMarker:
