"מהר, מהר! אני כבר מאחר!", חוזר ומזמר הארנב שמושך את עליסה לארץ הפלאות ביצירתו האגדית של לואיס קרול. אותו דבר, כנראה, עבר בראשם של בכירי אפל בחודשים האחרונים בכל הקשור לשעון החכם שלהם, Apple Watch.
אפל, בניגוד לארנב, באמת מאחרת. כל המתחרות שלה מלבד אחת (מיקרוסופט) כבר הציגו שעונים חכמים, רובן אף יותר מאחת. רק היא נותרה מאחור בתחום שלפי חוקרי שוק אמור להיות הדבר הגדול הבא - או הנוכחי.
האיחור של אפל התבטא היטב באירוע אתמול, שהיה מעין פארודיה-עצמית - הנושא שלו היה השעון, אך רוב אורכו המייגע (כ-55 דקות מתוך קצת יותר משעה וחצי) הוקדש בכלל לדברים אחרים, ורק בסוף, כשכולם כבר הציצו בשעוניהם בציפייה לסיום האירוע, הגיע תורו של המכשיר החדש.
העיתונאים והבלוגרים שנכחו באירוע והתנסו במוצר טוענים שזו עוד הברקה של אפל: מוצר שלוקח את כל מה שהיכרנו ומשדרג אותו ללא היכר. אך נראה שהפעם, יש ויש מה להכיר: ממשק השעון החדש דומה באופן חשוד לזה של המתחרים המבוססים על Android Wear מבית גוגל: המסך הראשי מציג את השעה, גרירה מהקצה העליון שולפת את רשימת ההתראות וגרירה לצדדים מציגה "כרטיסים" שונים של מידע מתוך אפליקציות, שעם חלקם ניתן לנהל אינטראקציות כמו להכתיב הודעות טקסט לאנשי הקשר או לצייר מסרים. אפילו העיצוב הגרפי האפלי לא מצליח להעלים את העובדה שמדובר בסך הכל בשעון חכם נלווה לאייפון כמו ששעוני גוגל הם אביזרים נלווים לסמארטופני אנדרואיד.
מתחרים בולטים ל-Apple Watch בישראל:
אפילו אם נגיד שהעובדה שהפעם היא פיגרה אחרי המתחרות הכניסה את אפל ללחץ, לא ברור למה: נתוני המכירות של השעונים החכמים הקיימים עלובים, על גבול האבדון: לפי דו"ח של חברת Canalys, בשנה הקודמת נמכרו רק 720,000 שעונים המריצים את מערכת ההפעלה של גוגל, ובסך הכל פחות מ-2 מיליון שעונים חכמים מכל הסוגים. כל מי שהתנסה בשעון חכם מודה שמדובר בלא יותר מעוד סמארטפון קטן שלא נותן שום ערך מוסף מלבד מספר מוגבל מאוד של פעולות שבהן הוא יעיל יותר מהסמארטפון, אם מבחינת היכולת לשמש גם כמד דופק ואם מבחינת היכולת לבצע פעולה בסיסית כמו לדחות שיחה בלי לשלוף את הטלפון מהכיס. הדבר הוביל את רובם המוחלט של האנליסטים לומר בפירוש לא פעם שלא משנה כמה תאחר אפל להיכנס לשוק, הוא יחכה לה. רק אחרי שתטווה את הדרך למתחרותיה הנחשלות, שלא בטוחות בעצמן עד שהן לא יכולות לערוך השוואות מול מכשיר עם לוגו תפוח נגוס, יתרומם השוק כולו.
למרות כל זאת, כאמור, בחרה אפל ליצור לא יותר מהעתק של השעונים של גוגל באריזה יוקרתית. וזה בעצם ההבדל העיקרי: בעוד מתחרות רבות מתרכזות בשעונים זולים ומשאירות את הניסיון לייצר שעונים אופנתיים ויקרים לחברות אופנה, אפל החליטה להתייחס לשעון בעיקר כתכשיט, מה שאפשר לה לעצב ולתמחר אותו בהתאם: 350 דולר לגרסה הזולה ביותר לא מנסים להתחרות בשעוני האנדרואיד. הם ממש לועגים להם, וסומכים על משתמשי אייפון המושבעים שמחוסר ברירה ישלפו את הארנק ואת פרק כף היד ויאזקו את עצמם ואת חשבון הבנק שלהם לאביזר-אייפון שרוב גרסאותיו יקרות יותר מהאייפון עצמו (550 עד 1,100 דולר לגרסאות שאינן נקראות "ספורט", בתלות בגודל ובסוג הרצועה הנבחר).
החידוש של אפל, אם כן, אינו המכשיר עצמו, אלא הגישה, המניחה שאין צורך במכשיר זול - תפיסה שכבר נתקלנו בה עם מכשירי האייפון בשנים האחרונות, כאשר אפל איכזבה את השוק פעם אחר פעם וסירבה להתחרות במכשירי האנדרואיד הזולים. מי שרוצה אפל - ישלם על זה.
והשוק, מסיבות שאף אחד לא יצליח להסביר לעולם, דווקא רוצה אפל. הקהל השבוי של החברה, שמוכן לקנות כל מכשיר חדש שלה ואפילו לעמוד בשביל זה בתור של שעות וימים מחוץ לחנות, הוא הנתון היחיד שגורם לתעשייה כולה את הביטחון בכך שאפילו המכשיר הכי לא חדשני שהשיקה אפל אי פעם יהפוך לאחת ההצלחות הכבירות שלה. וגם אם זה לא יקרה, היא תמיד תוכל לצחוק על גוגל, שהכישלון שלה עם המשקפיים הסייבורגים היה גרוע יותר.