עדיין מחוברים לחוטים? תשתחררו. השוק מציע בימינו מגוון הגון של אוזניות אלחוטיות, שכוללות גם דיבוריות, שיתחברו לטלפון ולמחשב שלכם דרך פרוטוקול בלוטות' וישחררו אתכם סופית מהכבלים. לרוב האוזניות הללו יש חיי סוללה די ארוכים, אבל הן גם מגיעות עם כבל, אם תרצו לחסוך בבטריה. עוד תמצאו ברוב הטלפונים הללו כבל טעינה (לרוב בתקן מיקרו USB) ונרתיק נשיאה כלשהו.
איך בדקנו?
האוזניות שבדקנו, כולן היו אוזניות מסוג On Ear (הסוג הבינוני, שבין אוזניות כפתור שנכנסות לתוך האוזן ובין האוזניות הגדולות יותר, Over Ear, שמכסות את כל האפרכסת). מבחינת מחירים, התחלנו ב-500 שקלים והצפנו עד הזוג היקר ביותר, באלפיים שקלים.
התמקדנו בשני הפרמטרים החשובים לחובבי מוזיקה: המראה והנוחות של האוזניות ואיכות הצליל. בדקנו אותן עם ערכה קבועה של שירים, שנוגנו כולם מאותו מכשיר, וכמובן, התייחסנו ליחס שבין תועלת למחיר, שאותו אפשר לנסח בשאלה עתיקה היומין: שווה את הכסף או לא? אז הפינה לשיפוטכם. בעצם, לשיפוטנו – אבל בשבילכם. ששה זוגות, יצאנו לדרך!
קראו גם: קרב האוזניות הגדול: 10 אוזניות - שלוש דרגות מחיר
500 שקל: Jabra Move
הג'ברה Move הוא דגם אלחוטי צעיר במראהו. הוא מגיע בכמה צבעים (הדגם שאנחנו קיבלנו הוא כחול), כאשר הקשת מצופה בבד נעים, מעט דומה לג'ינס. בתי הרמקולים מצופים פלסטיק שנראה קצת זול, אבל סביר. מבפנים ציפוי סקאיי שחור. גם הן, כמו הפיליפס, מאוד נוחות על הפדחת מהרגע הראשון, הודות לקשת מרופדת.
הג'ברה מציעות צליל מעט דחוס, ושלא נהנה מהפרדה גבוהה. קצת לא היינו מרוצים מהן בסוגות כמו רוק ומטאל, שם דווקא קצות הסקאלה קצת נעלמו, וקצוות צלילים נחתכו באופן חד. האוזניות האלה יתאימו יותר לפופ, ראפ ואלקטרוני. פחות לרוק, מטאל, קלאסי או ג'אז. יחסית למחירן הן מציעות תמורה סבירה לכסף, אבל דומני שגם בסקירה הזו יש גם ברמת המחיר הזו אופציות יותר טובות.
500 שקל: JBL Synchros E40BT
האוזניות של JBL הן אוזניות פלסטיקיות משהו, בצבע אדום (יש צבעים נוספים). הקשת שלהן היא עם ריפוד רך שנראה קצת זול – אבל אפקטיבי. בתי הרמקולים נעים בשני צירים – להתאמה מדויקת לאוזן, שזה נהדר. ברם, הן לא הכי נוחות על הראש, ולא יתאימו להאזנה ממושכת. בתי הרמקולים מחופים בכיסוי מתכתי עם לוגו החברה בגדול ומבפנים בכריות סקאיי שחורות, קצת פושטיות. בצד שמאל נמצאים גם הלחצנים. בסך הכל סידור אפקטיבי ונוח. התלונה היחידה שלנו: חיבור האוזניות הוא קנייני ולא מיקרו USB סטנדרטי כמו בכל הדגמים האחרים שבדקנו. חבל.
הצליל של JBL גם הוא אפקטיבי. הבאסים נשמעו לנו קצת נבלעים, אבל טווחי הביניים והטרבלים נשמעים טוב בשביל אוזניות שעולות 500 שקלים. הצליל מעט שטוח, אבל לא מאוד. הן אוזניות טובות לז'אנרים כמו פופ או אלקטרוני – ב-You know I'm no good של איימי וויינהאוס, עצמת התופים אפילו הפתיעה אותנו, אם כי ההפרדה לוקה מעט בחסר. גם בבוסת נובה הנשמה של קווינסי ג'ונס נהנינו מהן למדי – חטיבת כלי הנשיפה בתזמורת של המפיק האגדי נשמעה בהן נעים וגרמה לנו להניע את הישבן על הכיסא. גם בקלאסי אין תלונות: הסימפונית של לונדון עם פס הקול של The Throne Room הטרומבונים וקרנות היער המפורסמים בכותרות הסיום של מלחמת הכוכבים פרק 4 נשמעו טוב, אם כי טיפונת צורמים לעתים. הז'אנרים היחידים שהאוזניות האלה פחות מומלצות להם הם רוק ומטאל – אלה לא אוזניות לרוקיסטים.
549 שקל: AKG Y45
האוזניות של AKG הן אולי הכי יפות בסקירה. העיצוב שלהן מודרני עם קריצה קלה לרטרו. הזוג שקיבלנו היה זוג לבן, עם כריות אוזניים משולבות סקאיי ובד בגוון מוקה. הקשת כולה לבנה, כאשר הגומי בחלקה הפנימי הוא מוקה. בתי הרמקולים קטנים, ואלגנטיים עם הלוגו של AKG, שאינו בולט בצורת מרגיזה כמו אצל JBL (שניהם כיום מותגים בבעלות הרמן). בתי הרמקולים תלויים על מחברי מתכת אלגנטיים ורבועים, ומתקפלים לנשיאה נוחה. הם נעים על שני צירים להתאמה מדויקת לאוזן. עוד משהו חמוד בבניה ש-AKG חשבו עליו: קשת המתכת שיוצאת החוצה בעת כוונון הכריות מסומנת בשנתות מ-1 עד 10, ככה שתוכלו תמיד לזכור מה אורך הקשת שלכם ולחזור כל פעם לאותה נקודה במקום כל פעם לכוונן מחדש – חכם מאוד.
הכפתורים ומיקרופון הדיבורית קבועים כולם בבית הרמקול הימני בתחתיתו, בצורה מאוד מאוד אלגנטית. בכלל, יש לי תחושה שהאוזניות האלה יקרצו לחובבי עיצוב, כי הן פשוט מעוצבות נפלא. לעומת האוזניות, תיק הנשיאה קצת מאכזב, כי הוא נראה זול ולא מרשים.
הצליל שלהן מעולה, בטח יחסית לתג המחיר. הוא מאוד חד ועם הפרדה מצוינת. בפופ ניסינו איתו את Hey Ya של אאוטקאסט, הבסים והטרבלים היו מדוייקים מאוד וגרמו לנו לקפץ בחדר (אגב, האחיזה של האוזניות האלה על הראש מרשימה, אם כי הקשת דורשת מעט הסתגלות וקצת לוחצת על הפדחת בהתחלה). גם במטאל, עם Enter Sandman של מטאליקה, הן סיפקו את הסחורה, וההקלטה המקורית המשובחת של האלבום עברה במלואה, כאשר הסנייר והמצילות של אולריך הולמים לנו באוזניים. גם עם מגהדת' קיבלנו תוצאות דומות.
הצלחה נרשמה לא רק בטווחי הביניים. אלא גם בצלילים הגבוהים. האוזניות נלחמות בגבורה באחרות עם לכאורה מנעד גדול יותר. ב-The Throne Room, הכינורות וכלי הנשיפה נשמעו מדויקים מאוד. האוזניות האלה נופלות אולי רק בטווחים הממש קיצוניים. בסך הכל, הצליל שלהן מצויין ובשביל מחיר שפוי, ה-Y45 הן בין מומלצות בסקירה.
אלף שקל: Monster iSport Freedom
מונסטר שלחו לסקירה מתמודד ספורטיבי: אוזניות ה-iSport Freedom, שאמורות להיות אוזניות המיועדות לספורטאים. הן עמידות למים וזיעה, כך שאפשר גם לנגב אותן עם מטלית לחה כדי לנקותן. הן מגיעות בירוק זרחני ושחור ובעלות בידוד סביל מרעשים, הן מתקפלות והקשת שלהן עשויה מגומי. כריות האוזניים גם הן עשויות גומי. הכפתורים ממוקמים בגב בית הרמקול הימני. לכאורה, מנסטר רצו כאן לתפוס הרבה והוסיפו כפתורים להעברת רצועות קדימה ואחורה, אבל זה נעשה על החשבון המיקום הקצת תמוה של כפתורי העצמה, שקשה למצוא אותם במישוש. בסך הכל, הן אכן משדרות מראה ספורטיבי וצעיר מאוד. ייתכן שזה לא יקלע לכל הקהלים, כי העיצוב שלהן קצת צעקני. יש כאן גם תיק נשיאה נחמד וספורטיבי למראה.
מבחינת צליל העצמה שלהן טובה, והפרדת הצלילים סבירה, אבל לא יותר מזה. ב-Enter Sandman של מטאליקה, התופים היו רועמים למדי, ומסך הגיטרות של האמט-האטפילד-ניוסטד מילא לנו את האוזניים. מה שכן, קצת הרגשתי שהאטפילד צועק לי באוזן והצלילים הגבוהים היו מעט צורמים. ברוק מעט יותר מיינסטרימי לשעתו, הדייר סטרייטס עם The Telegraph Road, גם נשמעו היטב עם הגיטרה מלאת ההבעה של קנופלר, אבל היה חסר לנו קצת השחזור של הצליל מהאצטדיון של ההופעה החיה.
בפופ, עם Go west, שמענו את כל טווח הכלים, כמו גם את מקהלת הצבא האדום ששרה את הפזמון, אבל שוב, הכל היה מאוד דחוס באוזן שלנו. מנסטר, החברה שייצרה את האוזניות בתחילה ל-beats, היא חברה שאנחנו מחבבים בדרך כלל, אבל הפעם נראה שההיצע שלהם לסקירה מעט חלש, בשביל אוזניות שעולות כאלף שקלים.
1,300 שקל: Philips Fidelio M1
כבר ממקרא האריזה, ה-M1 נראו אוזניות מבטיחות, עם טווח תגובה של לא פחות מ-15 ולא יותר מ-24,500 הרץ, פיתחנו ציפיות עוד לפני ששמנו אותן על האוזניים.
מבחינת המבנה, בתור ספתח, לא התאכזבנו. האוזניות האלה, על אף ואולי בגלל שאינן מתקפלות, בנויות לתלפיות. הקשת שלהן, עשויה מתכת קלה, נראית רובסטית ועמידה מאוד לעומת המתחרים. היא מצופה כולה ציפוי דמוי עור, שהוא נעים ורך, וכך גם בתי הרמקולים בצדם הפנימי. בתי הרמקולים גדולים יחסית עם שבכת פלסטיק שחורה. שתי נורות LED צבעוניות שקבועות בבית הרמקול הימני יתנו לכם אינדיקציה על המצב. כל הלוח הימני הוא גם כפתור תפעול, ובתוכו קבוע כפתור הזזה עגול לווליום ולתפעול הדיבורית. האוזניות האלה מהשניה הראשונה הרגישו בנוח על הראש.
במחלקת הסאונד – הנתונים היבשים הוצדקו. טווח התגובה של האוזניות הוא פנטסטי, ושמענו בהן צלילים ודקויות שהתערפלו באחרות. ב-Sad But True שמענו כל מכת מצילה ואת הגוויעה שלה, והצליל מאוזן ומחולק היטב בין התדרים. כוח הדחיפה של האוזניות האלה מרשים ביחס לגודלן, ועדיין היינו שמחים לקצת יותר עוצמה. גם הצלילים של הדייר סטרייטס מההופעה החיה נשמעו נפלא בכל הכלים כולל סולו הפסנתר ב-5:17, וזה אחד הזוגות היחידים שבאמת מצליח להעביר את תחושת האצטדיון שבו הוקלטה ההופעה. עם הגיטרה של קנופלר נרשם אפילו לרגע עור ברווז.
גם מיצור הביצה של The Grid (להקת סינתיסייזרים משנות התשעים), היינו מרוצים. הבסים היו הולמים, והייתה הפרדה ביניהם ובין הסינת' המלווה ובין המנגינה הראשית שהיא... בנג'ו. כן, בנג'ו.
עם איימי ויינהאוס היינו ממש מופתעים. יכולת השחזור של האוזניות האלה כל כך טובה, שגילינו לפתע ברקע האמונד (פסנתר חשמלי) שלא שמענו בעבר! והתופים ב-You Know I'm no good מודגשים מאוד, כולל תוף הבס והסנייר מה שמכניס עוד יותר גרוב למקצב הגרובי גם ככה שעוטף את הקול המחוספס של ויינהאוס זצ"ל. נפלא.
הרגשנו שאנחנו חייבים לקנח עם קלאסי. גם הריקוד הספרדי מאגם הברבורים וגם כותרות הסיום של מלחמת הכוכבים נשמעו נהדר. במלחמת הכוכבים שמענו מעט צרימה בטרומבונים, אבל ממש לרגע קט.
בסך הכל, ה-M1 הן אחד הזוגות המומלצים שלנו. הן אולי יותר יקרות מחלק מהדגמים והחיסרון העיקרי שלהן הוא שהן לא מתקפלות, אבל הצליל שלהן הוא תענוג. הן מתאימות בעיקר לז'אנרים מוזיקליים מורכבים שבהם הפרדת הכלים חשובה: רוק, קלאסי וג'אז.
אלפיים שקל: סנהייזר מומנטום
אלה היקרות שבחבורה, וצפויות להגיע לארץ רק בעוד מספר שבועות. מחירן טרם נקבע, אבל הוא צפוי לעמוד על כאלפיים שקלים. המומנטום מתהדרות גם ביכולת של ביטול רעשים פעיל (אקטיבי). הן מגיעות בתוך תיק נשיאה מרשים, שבתוכו יש גם שקיק לאוזניות. בהחלט תמורה נאה לכסף.
האוזניות עצמן יפות מאוד בעינינו. העיצוב הוא עיצוב תעשייתי צעיר, עם זרועות מתכת מתקפלות לנשיאה נוחה, כאשר בתי הרמקולים (בדגם שלנו בצבע שנהב, יש צבעים נוספים) נעים בתוך מסילות. הקשת מצופה במעין בד לבד בצבע חום, עם תפרים מודגשים. העיצוב הזה אולי לא ידבר לכל אחד, אבל אלינו הוא דיבור. כריות האוזן מצופות בד שחור, והן רכות ונעימות. בתחתית בתי הרמקולים מוטמעים גם כפתורי התפעול וכמה מיקרופונים – חלקם עבור הדיבורית וחלקם לטובת ביטול הרעשים. האוזניות האלה יושבות מאוד בנוחות על הראש ונוחות להאזנה ממושכת.
הצליל של האוזניות האלה מרשים. לרוב נקודת התורפה של אוזניות מבטלות רעשים היא הבסים הנמוכים, בגלל הגל העומד שנדרש לביטול הרעשים. באוזניות הללו הפשרה הזו לא קיימת. הבסים מצויינים ועמוקים, אם כי נראה לנו שקצת על חשבון ביטול הרעשים.
כל סוג מוזיקה נשמע איתן מצוין. החל מהראפ של Guilty Conscience , הפסנתר הנמוך ועד הקול הצפצפני משהו של אמינם, הפרדת הצלילים משובחת. גם בריקוד הספרדי מתוך "אגם הברבורים", החצוצרות והכינורות, לצד הקסטנייטות – הכל נשמע נקי, מדויק ופריך. גם במטאל, אקורדי העכביש של דייב מאסטיין ב-Train Of Consequences התנפלו על האוזניים שלנו – בצורה חיובית מאוד. גם בפופ ואלקטרוני היינו מרוצים. הייתה חסרה לנו אולי רק קצת "בעיטה" בעצמת השמע הכללית, אבל אלה אוזניות נפלאות, כאשר הדבר היחיד שמקשה עלינו להמליץ עליהן בלב שלם – הוא מחירן הגבוה.
