בשלב הזה כבר צריך להיות ברור לכולנו שאין פרטיות באינטרנט. כל דבר שאנחנו עושים, כל חיפוש שאנחנו מבצעים, כל מוצר שהזמנו, הכל מתוייג היטב בחוות שרתים של חברות פרטיות. זו לא פארנויה, זו עובדה פשוטה והיא מצטרפת לעובדה נוספת - נכון לרגע זה, אף אחד לא מתכנן לעשות משהו רע עם המידע הזה, אבל מה יקרה מחר? מה יקרה בעוד שנה? יש הרבה מאוד כוח וחופש שאנחנו זוכים לו בזכות האינטרנט, אבל שום דבר לא ניתן חינם, גם הדברים שלכולם ברור שהם חינמיים, כמו חיפוש.
החשודה המיידית - גוגל
במשך כל שנות קיומה, אספה גוגל מיליארדי חיפושים שאנשים ביצעו. זהו חלק מהכוח שמניע את גוגל והופך את המנוע שלהם למנוע אמין ומוצלח. כבר בשלב הראשון גוגל יכלו לדעת מי אתם. כתובות ה-IP הנרשמות בשרתים של גוגל סמנו כל חיפוש שיצא מהמחשב שלכם. נכון, באופן מיידי הם לא יכלו לדעת מי אתם, אבל על ידי מעקב אחרי החיפושים שיצאו מאותה כתובת ניתן היה לאתר אנשים בצורה די מדוייקת.
מובן שהכל הפך להיות קל יותר עם היצירה של ג’ימייל. בשלב הזה לגוגל היה כבר יותר ממחרוזות החיפוש שלנו אלא את התכתובות שלנו. כל אימייל שקבלנו או שלחנו נמצא על השרתים שלהם, ובעוד שהם לא קוראים לנו את האימיילים (לפחות זה מה שהם טוענים), המערכת שלהם כן סוקרת את כל התכתובות כדי להתאים לנו פרסומות לנושא עליו אנחנו מדברים.
אם אתם חיים בתוך הסביבה של גוגל - כותבים את הפגישות שלכם בלוח השנה שלהם, מארגנים את אנשי הקשר שלכם, מעלים סרטים, כותבים בלוגים וכן הלאה, הרי שלגוגל יש תעוד מלא של כל החיים שלכם. לא צריך להזכיר את הפגישה בפרטיות שגוגל בצעה כשהוציאה את באזז לראשונה, וכיצד אנשים גילו שתמונות המקלחת והברכה של הילדים שלהם חשופים ברשת, בגלל שהם עשו שימוש בפיקאסה ולא ידעו שכל תמונה מפורסמת בבאזז. אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות נגד איסוף המידע הזה.
גם שירותים אחרים שעוד קיימים אוספים מידע ולכן הדרך היחידה לעצור את זה, היא להפסיק לחפש דברים באינטרנט. פעולה אקטיבית יותר שניתן לעשות, היא לעבור משירות האימייל של ג’ימייל לשירות אחר. נכון זה נוח, ואפשר לגשת לשירות מכל מקום, וזה חינם. אבל כאמור, אתם משלמים על החינם הזה במידע הרגיש ביותר שלכם.
השותפה לפשע - פייסבוק
אם חשבנו שגוגל כבר צריכה מזמן להסיר את המוטו “Do No Evil”, הרי שפייסבוק כנראה מעולם לא האמינה באמירה הזו. מבלי להכנס לדיוק של הסרט, פייסבוק נמצאת היום במצב בו יש לה כמויות מידע עצומות עלינו ולמרות כל מה שמספרים לנו, הם מזלזלים בפרטיות שלנו על בסיס יומי.
הזלזול הראשון הוא המסחר שנעשה במידע האישי שלנו מול חברות חיצוניות, הדרך בה מספרי הטלפון שלנו היו חשופים לתקופה מסוימת בגלל הגדרות ברירות מחדל לא נכונות, או שיכולנו לחסום אנשים זרים, אבל חברים של חברים (שהם… זרים) יכלו לראות דברים שכתבנו.
הזלזול השני מגיע בצורה הגדרות הפרטיות המשתנות כל תקופה מבלי שיהיה ברור לרוב המשתמשים מה בדיוק קורה. משתמשים מנוסים שחרדים למידע שלהם עוקבים אחרי כל דבר שנעשה וגם הם מגיבים באיחור של יום או יומיים.
אנשים מבוגרים, ומשתמשים מן השורה שלא נכנסים לדקויות האלו נשארים חשופים. פייסבוק יודעת היום על הפעילויות שלנו, את מספר הטלפון שלנו. היא יודעת מי החברים שלנו ומה ההעדפות שלנו. הדרך בה האתר בנוי מזמינה אותנו לשתף מידע בין אם אלו סטטוסים, תמונות או סרטים. חלק מהמודל הכלכלי של פייסבוק נשען על העברת פרטים של משתמשים בצורה “אנונימית” לחברות מסחריות כשהמטרה היא לתפור פרסומות ולהציע לנו עוד ועוד מוצרים שמתאימים בדיוק לנו.
גם אמזון בסירה הזו
אמזון היא רק חנות ספרים (וסרטים, ותכשיטים, ומוצרי חשמל, ומכולת), אבל היא מחזיקה בכרטיסי האשראי שלנו, בכתובת שלנו והכי חשוב - בהיסטוריית הקניות שלנו. אמזון עוקבת, מסמנת ומקטלגת כל דבר שאנחנו עושים - מחיפושים פנימיים אחרי מוצרים ועד רכישות ממש. אמזון יודעת מה קנינו לעצמינו, ומה קנינו לחברים (ובאותה ההזדמנות היא יודעת איפה החברים גרים, או לפחות מה האימייל שלהם).
בעזרת כל המידע הזה אמזון תופרים פרופיל משתמש ומציעים לנו יותר מוצרים המתאימים לנו. זה נוח, מאוד, ולכן אנחנו ממשיכים לקנות שם, אבל כל קנייה כזו מוסיפה למאגר המידע העצום של גוגל פרטים על הנושאים שמעניינים אותנו.
גוגל יכולה לדעת מתי אתם מצפים לילד כי קניתם ספרים בנושא. היא יכולה לדעת אם אתם בדיכאון כי רכשתם מוסיקה מסוימת. היא יכולה לדעת אם אתם מחפשים את הזהות המינית שלכם, אם אתם עוברים את משבר גיל הארבעים, אם אתם מחפשים עבודה חדשה או רוצים להקים סטארטאפ. זה מידע שאנחנו לא תמיד חולקים עם המשפחה, אבל אמזון יודעת.
וזאת רק ההתחלה
אלו החברות שקל להצביע עליהן. אבל הן לא היחידות. כל אתר אליו אתם נרשמים מטמין “עוגיות” במחשב שלכם. העוגיות האלו נועדו כדי לסמן את המחשב ולאפשר לכם להשאר מחוברים לחשבון המייל או לחשבון הקניות שלכם, אבל העוגיות האלו גם מאפשרות מעקב אחרי כל תנועה שאתם עושים באותו האתר.
ברוב האתרים, פרסומות המוטמנות בתוך העמודים מגיעות מאתרים אחרים, ויחד עם הפרסומת אנחנו מקבלים עוד עוגיות (אלא אם קבענו בהגדרות הדפדפן שאנחנו מעוניינים לקבל עוגיות רק מהאתר בו אנחנו מבקרים, ולפעמים גם זה לא מספיק) המאפשרות לאותה חברת פרסום לגלות לאן הלכנו מייד אחרי שעזבנו את האתר הנוכחי.
נכון לרגע זה, מודעות היא הדבר היחיד שיש לנו להגנתנו (היא והפסקת השימוש באינטרנט). אין סיכון מיידי כי רוב החברות לא מבצעות שום פעולה מרושעת עם המידע שלנו, אבל זה עלול להיות זמני. היציאה של מערכת ההפעלה של גוגל עומדת לשנות (כנראה) הרבה דברים בשוק, והמיקוד שלה היא שירותי ענן - כל מה שאתם עושים יהיה בשרתים של גוגל. גוגל היא לא היחידה. זה נוח כאמור, אבל זה אומר שאין לכם שליטה על המידע שלכם.
ככל שאנחנו נותנים יותר שליטה לחברות פרטיות, אנחנו מסתכנים שהמידע הזה יגיע לידיים אחרות. אנחנו מסתכנים גם שהממשלה תחליט לדרוש את המידע מאותן חברות ואף תקבל אותן. ההווה נראה בטוח ומבטיח, העתיד, לא כל כך.