אוהד עזרן, בן 36, מנכ"ל ארגון "מגן מסך" וממייסדי הפורום הדיגיטלי למוגנות ילדים ברשת, הקים את הפורום לפני 5 שנים, בעקבות קריאה מצוקה מהשטח. "הגענו לנושא דרך שיחות עם חברים במשרד החינוך, חלקם רכזי שכבה ומנהלי בתי ספר. הם תיארו תופעה: ילדים שצופים בפורנו כשהמורה נמצאת בכיתה. למורים אין הכוונה מה עושים בנושא, הם מפחדים להתערב בעניין", הוא מספר ל-mako.
בהמשך נחשף עזרן לנתונים של מרכז המחקר של הכנסת, במחקר שביקש להציג את ההשלכות של חדירת הסמארטפונים לכיתות הנמוכות. אחד הנתונים הקריטיים הוא ירידת גיל החשיפה לתוכן פורנוגרפי, שכיום עומד על גיל 8, אחד המוקדמים בעולם.
"יש חשיפות יותר מוקדמות, במקרה שההורה נותן טאבלט לילד בגיל 6-7, והוא לא מסונן", אומר עזרן. "תוך 72 שעות הקטין נחשף לחומר כזה, גם אם הוא לא מחפש אותו. הוא רואה סרטון ביוטיוב, ובסוף זה יקפוץ לסרטון הבא, ובסרטון החמישי הוא ייחשף לתוכן פוגעני".
לדברי עזרן, החשיפה לתוכן הפורנוגרפי ממכרת ממש כמו אלכוהול וסמים, ובגלל שדפוס החיקוי אצל ילדים הוא גבוה, מזהים מגמה לא רק של חשיפה לתוכן פורנוגרפי, אלא גם של ייצור תוכן פורנוגרפי על ידי קטינים, שאחר כך הופך לשיימינג מיני. "הקטין מצלם את עצמו או את חברה שלו ביחסים אינטימיים או בעירום, ואחר כך מפיץ את זה בקבוצות הוואטסאפ וכדומה", אומר עזרן. "התופעה הזאת מתרחשת בסדר גודל פסיכי. לפי דוח מבקר המדינה שיצא השנה, רבע מהעוברים על החוק שאוסר הפצת סרטונים אינטימיים, שהם עבריינים, הם ילדים מתחת לגיל 16".
תופעה נוספת וקשה היא זנות דיגיטלית. "אפליקציית אונליפאנס מעודדת משתמשים לפתוח חשבונות עבור מנויים בתשלום. היא לא נמצאת בחנות האפליקציות של גוגל, בגוגל יודעים היטב מה קורה שם, אבל צעירים מגיעים אליה", אומר עזרן. "הרעיון הוא שאתה יכול לשדר כל תוכן אישי שאתה רוצה ולקבל עליו כסף, כשלמנויים יש יכולת לדרוש מהיצרן תכנים מסוימים. בפועל, 90 אחוז מהחומר שם הוא פורנוגרפי. הכרתי לאחרונה משפחה 'טובה' שגילתה שלבת הקטינה שלהם יש חשבון באונפליפאנס. שאלו אותה איך הגיעה למצב הזה, והיא אמרה: 'יש לי חברה שמייצרת כסף מהתכנים האלה. ביום שפתחתי את החשבון, כמה שעות אחרי זה, התחלתי לייצר הכנסה'. הפיתוי הוא מאוד גבוה אצל קטינים".
יש לציין, כי הרצון ליצור הכנסה דיגיטלית בזמן מגפת הקורונה הביא רבים לזרועות האונליפאנס. בכלל, לפי דוח של מוקד 105 שיצא לאחרונה, בשלוש השנים אחרונות, בעקבות הקורונה, ילדים נחשפים לשהייה מוגברת מול מסכים וסמארטפונים, ובכל שנה הדיווחים על פגיעות ברשת, שרובן פגיעות מיניות, עולים ב-30-40 אחוז.
עזרן מציין כי החשיפה לפורנוגרפיה היא גם לתכנים קשים. "למשל, גילויי עריות מובהקים, יחסים בין אבא לבת וכדומה, וגם אלימות כמו אונס. אם ילד מגיע לאתר, בסבירות של 80-90 אחוז הוא ייחשף לתכנים האלה. ההשלכות של הדבר הזה היא שילד חושב שכך נראים יחסים. ילד שנחשף לתוכן כזה בגיל מוקדם, בהנחה שלפני כן הוא לא נחשף ליחסים מיניים, עובר מאפס חשיפה לחשיפה כל כך קיצונית, וזה מייצר טראומה של ממש. החשיפה לתוכן כזה היא שוות ערך לפגיעה מינית. כתוצאה מכך, הילד יכול להסתגר בחדר, לא לצאת, להתבודד עם התוכן הזה בעצמו, ולא לשתף את ההורים מהאשמה והבושה שהוא נחשף לתוכן כזה.
"התנהגות השנייה בעקבות חשיפה מוקדמת לתוכן פורנוגרפי היא הפוכה. נראה החצנה מובהקת של ההתנהגות של הילד - קללות, דיבור גס, התנהגות מאוד בוטה בהקשר המיני, שלא תואמת את הגיל שלו. אם חומר אינטימי של ילד הופץ ברשת, אחרי כמה שעות כבר קשה לשים עליו את היד. במקרה כזה, הדימוי העצמי נפגע מאוד קשה, וזו עשויה להיות פגיעה לכל החיים".
נתונים מגלים כי מעל מחצית מהבנים בכיתה י"ב צופים בתוכן פורנוגרפי כל יום. הרוב המוחלט צופה בו פעם-פעמיים בשבוע. אצל בנות זה דרמטית אחרת, באזור ה-20-25 אחוז ולא בתדירות כזאת גבוהה. "ככל שהגיל מתקדם, גם הפער נסגר בין המגזרים. אף מגזר לא יכול להגיד, 'אצלי זה לא קורה'. גם דתיים, גם אצל ערבים", מוסיף עזרן.
יש השפעה גם על הגיל שבו צעירים מתחילים לקיים יחסי מין?
עזרן: "אנחנו רואים התחלה מוקדמת של קיום יחסים, אבל מהר מאוד שעמום וחוסר עניין ביחסים מיניים, שהם לא יחסים מוקצנים, כלומר רבי משתתפים, אלימים ועוד. זה קורה בגלל שסף הגירוי מאוד מאוד גבוה וצריך לייצר כל הזמן תכנים שהם אקסטרימיים יותר".
אז מה ההורים יכולים לעשות?
"החשיבות של החינוך היא ראשונה במעלה. חשוב שההורים ידברו עם הילדים מהגילים הנמוכים, לא שיחה חד פעמית אלא מתמשכת, ויספרו לו על העולם של המיניות", מסביר עזרן. "המטרה היא לייצר סביבה בטוחה לילד, לבוא ולדבר על הנושאים האלה, בדגש על מקרים של חשיפה ופגיעה, כדי שלא ירגישו בושה ואשמה. גם אם הם נחשפו, זה לא אשמתם וזה לא אומר עליהם כלום. צריך להסביר שהחומר הפורנוגרפי הוא חומר לא טוב, יש שם תכנים לא טובים ופוגעניים. רוב היצרנים של התוכן הזה הם יצרנים נצלנים או אנשים שבעצמם עברו פגיעה.
בנוסף, כדאי לציין את ההזדמנויות הטובות שיש ברשת, לצד החשיבות בקיום פעילות מחוץ למסכים. ניתן גם למנף ולדרבן את הילדים לעשיה יצרנית ברשת. העיסוק היצירתי בכלל והיצירתיות הטובה ברשת היא במובהק הדבר הכי טוב אל מול ההתמכרות - ילדים שלומדים, כותבים ומייצרים תוכן רשתי איכותי מתעלים את השימוש למקום מאוד מקדם.
"הדבר השני שהוא עיקר המאבק שלנו - אין שום אלטרנטיבה מלבד שזה שמכשירי קטינים יהיו מוגנים בהגנה חכמה, כברירת מחדל, לילדים מתחת לגיל 16. בעקבות המאבקים שלנו, חברות הסלולר מחויבות להציג מכשיר מוגן בעת רכישה של מכשיר של קטין. הבעיה היא שאין בחוק שום קריטריון מה זה מסלול מוגן", אומר עזרן. "המסלולים המוגנים כיום הם מסלולים עם הגנה מאוד בסיסית, שלא מתאימה את עצמה לאתגרים הטכנולוגיים של 2022, כמו שיימינג מיני. היא מסננת אתרים בסיסיים, ברמת הרשת. אבל אם מישהו עובר בין ויי פיי אחד לשני, הכול פתוח לו".
לדברי עזרן, הפתרון הוא הגנה חכמה, תוכנות מיגון שנמצאות היום בשוק הפרטי ועולות כסף, בהן רימון, קיפרס, נטספרק ופיור סייט. "הן לא צריכות לעלות כסף, זו צריכה להיות ברירת מחדל אצל קטינים בחינם. הן מותקנות על מכשיר הקצה ויודעות לנטר בזמן אמת תוכן פוגעני בדיוק של כמעט 100 אחוז, עוד לפני שהוא מגיע למכשיר של הקטין או נשלח מהמכשיר של הקטין", הוא אומר. "זו הגנה חובה, בדיוק כמו המאבק בתאונות דרכים, סיגריות ואלכוהול. כמו שחייבים חגורות בטיחות, כריות אוויר וקנסות כדי להילחם בתאונות דרכים. אותו דבר צריך להתרחש בתחום המוגנות".
מה ההורים יכולים לעשות היום כבר?
"להעביר את המכשיר למסלול המוגן, נכון, הוא בסיסי עדיין, אבל עובד טוב בגילים הנמוכים. דבר שני שהורים צריכים לדעת הוא להעביר את מנוע החיפוש של גוגל למצב מוגן – דרך "סינון תוצאות בוטות" וגם את מנוע החיפוש של יוטיוב, מסביר עזרן. "ההורים צריכים להכיר את אפליקציית פמילי לינק של גוגל. היא מותקנת גם במכשיר ההורה וגם אצל הקטין, ומייצרת סינון איכותי, בקרת הורים והגבלת זמן מסך, כדי שהילד לא יהיה 10-12 שעות מול המסך. אם ילד ינסה לשנות את ההגדרות של יוטיוב או החיפוש של גוגל לדוגמה, תקפוץ להורים התראה והם יוכלו למנוע את זה. יש גם שליטה על חנות האפליקציות של גוגל באמצעותה.
"באופן כללי, הגנה טובה לדעתי קורית כשכל הכיתה או השכבה עוברת למצב מוגן ביוזמה שנקראת 'תנו לגדול על שקט', שמיועדת לכיתות הנמוכות. הורים שרוצים מיגון כיתתי או שכבתי לכיתות הגבוהות יותר צריכים ליזום זאת. כשכיתה שלמה מעבירה את עצמה למסלול מוגן - גם הילד מוגן, וגם חברים שלו לא ישלחו לו חומר כזה. ככל שדוחים את גיל החשיפה, הפגיעה יורדת משמעותית".
לתיאום הרצאות למורים וצוותי חינוך בנושא - digitalforum0@gmail.com