הטרנזיסטור
הרדיו הנייד הראשון, ה-TR1 של חברת Regency, ששווק בכלל כ"רדיו כיס", הושק לציבור בנובמבר 1954 ונחשב להצלחה מיידית ולמוצר שנכנס מיד לרשימות קניות החובה לקראת תקופת החגים. נוהגים לכנות אותו טרנזיסטור, אבל למעשה מדובר בעיוות שמה של הטכנולוגיה שבבסיסו, שפותחה על ידי מעבדות Bell Labs ויוצרה על ידי מעבדות Texas Instruments: הרדיו השתמש בשורה של טרנזיסטורים בתור מוליכי ומגבירי אותות הרדיו, במעגלים מודפסים ובסוללות כמקור כוח. גודלו היה 3 על 5 אינץ', והוא עלה 49.95 דולר.
התחזיות ניבאו הצלחה מטאורית: "20 מיליון יחידות תוך 3 שנים". בפועל ההצלחה הייתה מתונה יותר, ובשנה הראשונה נמכרו רק כ-100,000 יחידות, בעוד הביקורות באותה תקופה קטלו את הביצועים הנחותים של המכשיר. רק כעשור לאחר מכן נחשב הרדיו הנייד כהצלחה בשווי מיליארדי דולרים, והמצאה ששינתה את העולם ואפשרה לאנשים לקחת את המוזיקה שלהם מחוץ לבית.
מצלמת הווידאו
אמנם ה-JVC GR-C1 לא הייתה מצלמת הווידאו הביתית הראשונה בשוק, אבל היא הייתה הראשונה שהציעה מכשיר אחד שמשלב בין המצלמה לבין הקלטת שעליה מוקלט הסרט, שכן עד אז שני המכשירים הללו היו נפרדים ומחוברים באמצעות כבל, ועל כן הציעו הרבה פחות ניידות.
ה- JVC VideoMovie Camcorder אמנם יצאה רשמית לחנויות במרץ 1984, אבל לא ממש תפסה עד שנה לאחר מכן, כשיצא לאקרנים הסרט "בחזרה לעתיד", והמוני הצופים ראו את מרטי מק'פליי מסתובב בכותרות הפתיחה עם מכשיר לא ברור שמסריט סרטונים – והשאר היסטוריה מתועדת היטב, הודות ל-GR-C1.
המצלמה נכנסה לרשימת 100 הגאדג'טים הטובים של כל הזמנים בשנת 2015, ובשנה שעברה אפילו עשתה קאמבק קצרצר למסך בפרק של "דברים מוזרים".
המשיבון האלקטרוני
"הצצה אל העתיד" – כך שווק המשיבון האלקטרוני הביתי הראשון בעולם בשנת 1971, לאחר שהטכנולוגיה שבבסיסו הייתה בשימושם הבלעדי של בתי עסק. הרעיון כמובן היה פשוט: מכשיר שמסוגל להקליט הודעות קוליות דרך קו הטלפון, כאשר אף אחד אינו עונה לשיחה.
ה-Phonemate 400 היה מסוגל לאחסן עד 20 הודעות ולהשמיע אותן דרך רמקול, וכדי להאזין להן באופן פרטי היה צורך להיצמד לאוזניה מיוחדת. אלא שנושא החדירה לפרטיות החל לבעבע כבר אז: חברת Bell Telephone התנגדה למוצר במשך שנים, שכן חששה שאנשים יבצעו פחות שיחות טלפון אם יהיה להם חשד שהם מוקלטים בצורה כלשהיא.
הממיר
למה שאנחנו מכנים היום "כבלים" הייתה פעם משמעות אחרת לגמרי והרבה יותר מילולית: ה- Jerrold Cable Box הייתה קופסת עץ קטנה שעוצבה על ידי חברת Jerrold Electronics בשנת 1974 והתחברה לטלוויזיה באמצעות כבל, ובאמצעותה אפשר היה לשנות את התחנות בטלוויזיה. העניין הוא שלא היה מדובר בשלט רחוק, שכן זה הומצא כבר בשנות ה-50. זהו למעשה הממיר הראשון, ששווק לציבור כ"דבר החם הבא אחרי המחשבון".
עם השנים הקופסה רק הלכה וגדלה, שכן הערוצים בטלוויזיה הלכו והתרבו, ובסופו של דבר הגיעה לממדים של מקלדת מחשב. יחד עם זאת, מכיוון שהקופסה הייתה מסוגלת להתחבר לכל מקלט טלוויזיה באשר הוא, היא נחשבת בדפי ההיסטוריה כשלט הטלוויזיה האוניברסלי הראשון.
הפאלם פיילוט
בשנת 1996, כשאיש עדיין לא חלם על סמארטפונים בכל יד, השיקה חברת פאלם את ה-Palm Pilot 1000, שנחשב להצלחה מסחררת במגזר העסקי. אחרי הכל, זה היה קונספט חדש: מחשב זעיר שאפשר להחזיק אותו בכף היד, והוא מסוגל להזכיר לנו פגישות, תאריכים, מטלות, ואפילו להציג את רשימת אנשי הקשר והאימיילים שמתקבלים! טירוף.
המכשיר הגיע עם מסך מגע מונוכרומטי (כלומר כזה שמציג רק צבע אחד - שחור על גבי ירקרק) ותמך בזיהוי כתב יד באמצעות עט סטיילוס צמוד. הוא אמנם לא היה הראשון בשוק – ה"ניוטון" הכושל של אפל הקדים אותו – אבל זה היה המכשיר היחיד שאנשים היו מעוניינים לרכוש. למעשה, הוא סייע להשיק קטגוריה חדשה בשם "עוזרות אישיות דיגיטליות" (PDA's), וכולנו יודעים איפה הקטגוריה הזו היום.
המחשב הנישא
ב-3 באפריל 1981 הוציאה חברת Osborne Computer Corporation מוצר שנראה כמו מחשב בתוך מזוודה, שניתן לסגור אותה ולקחת לדרכים. הביקורות של אותה תקופה היללו את הקונספט, והתלהבו מכך ש"הוא נכנס מתחת למושב המטוס!". אלא שה-Osborne 1 היה חתיכת משקולת של יותר מ-10 קילו, הכיל מסך פצפון, הסתמך על חיבור למקור מתח חשמלי ועלה לא פחות מ- 1,795 דולר.
בכל זאת, המכשיר נחשב להצלחה המסחרית הראשונה עבור מחשב נייד, ועורר הרבה עניין בכל רחבי העולם, או כפי שכתב אחד המבקרים שנה לאחר מכן: "הנזק שנגרם למכשיר כתוצאה מפקידי מכס שחצנים, שוטרי רשות התעופה, נערי מעלית נקמניים בפריז ונהגי מונית סקרנים בפקיסטן היה קוסמטי לחלוטין".
המשקפיים החכמים
אי אפשר לסיים רשימה כזו בלי להתייחס למוצר הטכנולוגי הכי מבטיח של העשור הנוכחי, שאמנם ממש לא שינה את העולם כפי שרבים חזו, אבל ייתכן שדווקא הכישלון שלו יוליד מהפכות רבות בתחום המציאות הרבודה: ה-Google Glass היו אמורים להיות הגאדג'ט ש"ישנה את סגנון החיים שלנו ואת הדרך שבה אנחנו מתקשרים זה עם זה" – באמצעות חיבור לסמארטפון היו יכולים המשקפיים להציג התראות מהטלפון ומידע כמו השעה, מזג האוויר, משימות, לוח השנה וכן הלאה. הכל באמצעות מסך זעיר שמוקרן בתוך עדשת זכוכית שקופה מול עינו של המשתמש, ללא צורך להסיט את המבט מהעולם האמתי.
הבעיות החלו כאשר גוגל התעקשה לשלב במכשיר מצלמה, שלמעשה עשויה לתעד את כל מה שרואה המשתמש – וזה כבר הוביל לסוגיות של הפרת פרטיות ולבתי עסק רבים כמו בתי קולנוע וברים שאסרו על הכנסת המשקפיים לשטחם. כמו כן, בשל העובדה שהגאדג'ט היה חיצוני, קל היה לזהות את מי שמשתמש בו – מה שהוביל לכינוי הגנאי הנפוץ " Glassholes". זה היה פיילוט קצר: באפריל 2013 פתחה גוגל את הפיילוט עבור מפתחים, וכשנה וחצי לאחר מכן הודיעה על ביטול הפרויקט לחלוטין. אבל כאמור, חברות רבות עדיין מתעניינות בתחום המציאות הווירטואלית והרבודה, ולא מן הנמנע שבשנים הקרובות יצוצו מוצרים דמויי הגוגל גלאס, כך שבדיעבד אולי נתייחס אליהם כמוצר החלוצי הראשוני שלמעשה הקדים את זמנו.