דרך החוף צפונה עמוסה מחבצלת עד מכמורת. גהה פקוק. בדרך אשדוד תל אביב עמוס. לפי הקאמבק של דיווחי התנועה, אנחנו בדיוק על מפתן היציאה מהקורונה. רפואית, לפחות. אל תחכו להכרזה רשמית על חזרה לשגרה, כי זו השגרה עכשיו. אבל כל עוד אין גל שני – ואני שומע שספק גדול אם יהיה כזה בכלל – כנראה שהגיע הזמן לצאת מהבונקר, למחות את האפר מהעיניים ולבדוק מה נהרס, מה עדיין עומד ולאן עכשיו.
זה היה בסך הכל חודשיים. הרבה שינויים ראינו בחודשיים האלה. מה יקרה עכשיו, כשהקורונה מפנה את מקומה לתקופת פוסט-קורונה. האם הפתיחות שלנו לחידושים והנכונות של גופים גדולים להתגמש תישאר איתנו או תיעלם יחד עם הקורונה? האם שוק של חודשיים זה מספיק כדי לשנות בני אדם?
האם ארגונים ואנשים שעברו שינויים גדולים -יחזרו עכשיו אחורה? מי שהתחיל סוף סוף לקנות ברשת, בעיקר מבוגרים – יפסיקו עכשיו? אנשים שפתאום מסכימים לקבל טיפול רפואי מרחוק – יחזרו לסרב לזה, וידרשו את הרופא שלהם בשר ודם? האקדמיה תסגור את ההרצאות בוידיאו? הנה כמה דברים שנרצה לקחת איתנו הלאה מהקורונה הזאת:
* לעבוד מהבית זה הרבה יותר מוצלח ממה שחשבנו. בהרצאות שעשיתי השבוע (מהבית) ביקשתי מהקהל (בבית) לדרג את העבודה מהבית מבחינת יעילות ונוחות. רוב הציונים היו חיוביים מאוד בשני המדדים: זה גם יעיל וגם נוח. אבל היה גם חלק גדול בצד השני. זה תלוי בסוג העבודה, בסוג העובד, בבית שלו ובמשפחה שלו. ועדיין, העובדה שחברות רבות מדברות על מעבר קבוע לעבודה מהבית, והחוקרים מציינים שהכי יעיל זה לתת לעובד לבחור באילו ימים יעבוד מהבית – מראה שהשינוי כבר קרה. השאלה עד כמה האסימון נפל. דבר אחד כולם הבינו: להוציא מהמשוואה את התחבורה לעבודה וחזרה זה להיט גדול.
* גם גברים יכולים לטפל בילדים שלהם (גם אלו שהיו צריכים הוכחה).
* עובדה שאפשר. להגיש תלונה במשטרה מרחוק, לקבל טיפול רפואי בלי לראות רופא, לחתום אבטלה בלי לגשת לשירות התעסוקה, לקבל שירות מהבנקים בלי סניפים ובלי פקסים. אמרתם שנים שאי אפשר, שככה זה. מסתבר שרק היה צריך לנענע אתכם חזק מספיק. אז עובדה שאפשר.
* אפשר מהר. גם ממשלות, חברות ענקיות, גופים עצומים ושמרניים – הצליחו לעשות שינויים בתוך ימים ספורים.
* לא מרביצים לרופאים.
* לעבוד כל הזמן זו לא האופציה היחידה לחיים האלה.
* למידה מרחוק יכולה להיות מעולה, בניגוד למה שהורים רבים מרגישים עכשיו. פשוט צריך לעשות את זה נכון.
* כשמדענים עובדים ביחד, הם יכולים להציל את העולם. אני שומע ששיתוף הפעולה בין מדענים מכל העולם הוא ההכי גבוה שהיה מעולם. הם העמידו אחד לרשות השני מאגרי מידע, תובנות, כלי מחקר – כדי להאיץ את המחקר ככל האפשר.
* יש לנו שכנים ויש סביבנו קהילה. לפעמים הם גם אחלה בני אדם.
* אפשר להשתמש בפחד כדי לפלג אנשים, ואפשר להשתמש בפחד כדי לחבר ביניהם.
אם נחזור לכבישים. צריך לומר שאפו לסוללי הכבישים ולמניחי הגשרים, שניצלו את החודשיים האלה של שקט בכבישים כדי להאיץ פיתוח של מסלולים ומחלפים. אבל בחודשים הקרובים אנחנו נפגוש פקקים מזן חדש לגמרי, כי דווקא עכשיו אנשים יימנעו מלנסוע בקופסה עם עוד עשרות אנשים שאולי חולים ואולי לא. ההנחיות מדברות על 20 אנשים באוטובוס לכל היותר. עוד לפני המשבר התקשינו לשכנע אנשים לוותר על המכונית הפרטית לטובת תחבורה ציבורית. מה יקרה עכשיו?
יש כאן אתגר עצום, וגם הזדמנות עצומה לשינוי. נצטרך את כל הגמישות, היצירתיות וכוח ההמצאה שאגרנו כדי לפתור גם את המצוקה הזו, ובעיקר, לעזור למיליונים שנפגעו לחזור – לא לחיים הרגילים, אלא לחיים המשופרים שיכולים להיות לנו ממש עכשיו.