מוכנים? הלימודים חוזרים, ואולי גם הסגר. אם נעשה אחד ועוד אחד, עולה השאלה המבעיתה: האם חוזרים ללימודים בזום? אחרי שנה וחצי של קורונה, עדיין אין למשרד החינוך משהו יותר טוב להציע?
דיברנו בימים האחרונים עם מומחי חינוך במשרד החינוך ומחוץ לו. כולם מסכימים שהזום הוא פיתרון רע. במשרד החינוך סיפרו לנו שהם עדיין מגבשים פתרון אחר - אתר שבו יהיה כל החומר הלימודי, עם תרגול עצמאי, זמין לתלמידים מתי שהם רוצים. לא זום. עדיין עובדים על זה. אז שאלנו שוב: אם יהיה סגר עכשיו, חוזרים לזום?
מרוב אפשרויות
יש חידושים, סיפרו לנו במשרד החינוך. תלמיד שרוצה ללמוד לבד כבר יכול: אפשר ללמוד לבד לבגרות בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה ובמתמטיקה באתר קמפוס המעולה. כל החומר כבר שם. יש המון קורסים לכל אחד, לא רק לתלמידים, ובקרוב יעלו גם את תוכניות הלימודים באנגלית, מתמטיקה ומדעים לגיל היסודי. גם למורים מציע המשרד מגוון יפה של מערכי שיעור וכלי הוראה משולבים בדיגיטל כדי לבחור בהם. יש את גוגל קלאס-רום, מיקרוסופט 365, אופק, גלים, עץ הדעת. המון אפשרויות. ובשורה התחתונה - אם המגיפה תמשיך להתגבר, כנראה שנחזור לזום.
@drorgloberman #לומדים_עם_טיקטוק #חזרהללימודים #חזרהלביתהספר
♬ Monkeys Spinning Monkeys - Kevin MacLeod
מומחים שמכירים את מערכת החינוך מקרוב אומרים לנו: למשרד החינוך אין אסטרטגיה ברורה, לא בכלל - ולא בקורונה. הם מפתחים תכנים דיגיטליים וכלים חינוכיים שלפעמים עובדים יותר ולפעמים פחות. המורים והתלמידים אולי מתחברים ואולי לא. בסוף מי שקובע זה המנהלות והמורים והתלמידים - עד כמה בא להם להשקיע בשיטות לימוד חדשות. הכשרות לשיטות הלמידה האלה, המורים קיבלו מעט מאוד, לרבים מהם עדיין לא נוח בדיגיטל, ובבתי הספר לא תמיד יש מספיק מחשבים. גם לא בבתי התלמידים. בקיצור, שנה וחצי לתוך הקורונה - ואנחנו שוב חוזרים להיות ריבועים שחורים.
דווקא פולין?
אם שולחים נערות ונערים בגיל התיכון למסע בינלאומי משמעותי אחד. האם מחנות השמדה בפולין - זה המסר העיקרי שאנחנו רוצים להעביר? שלא תהיה טעות - חייבים ללמוד היסטוריה, ותולדות עם ישראל, ושואה ותקומה. ברור. כנכד לשתי גיבורות שורדות אושוויץ, ולשני סבים גיבורים שלחמו בנאצים, בחרתי בתיכון לא לנסוע לפולין, אלא לגרמניה, כדי להכיר בני נוער גרמנים ולדבר איתם על עבר, הווה ועתיד. הגענו גם למחנה השמדה.
עד איזה עומק צריך לפגוש מקרוב בטראומות העבר? אני שואל לא רק בגלל התערערות היחסים עם פולין. אלא גם כי אני מסתכל על האתגרים ועל הטראומות שהעתיד עוד יביא לבני הנוער האלה. תעסוקה, בריאות, אקלים, צפיפות - יהיה להם לא קל, אבל אלה אתגרים אחרים מהאתגרים שהיו לסבא ולסבתא שלי.
ואגב סבא וסבתא, מה המשקל הרגשי של הקשר שלנו לדורות העבר בהחלטה לנסוע למסעות לפולין? האם זה השיפוט הכי טוב שאנחנו יכולים להציע לדור הבא, כשאנחנו מחליטים לאיזה "טיול" לשלוח אותו? כי את פולין רואים כשמסתכלים במראה האחורית. כשאני מסתכל קדימה דרך השמשה הקדמית אני מגלה הרבה דברים שאפשר ללמוד בעולם. אני רואה מערכת חינוך כמו של פינלנד, או אקדמיה ותעשייה מתקדמות כמו בעמק הסיליקון, ממשלה חכמה כמו באסטוניה. אלה ההזדמנויות. מה עוד בשמשה הקדמית? פליטי המלחמות והבצורת שנסחפים לחופי איטליה, היערות הנכרתים בברזיל והסחורות המיותרות שאנחנו מזמינים באינטרנט, זורקים, ומוצאים אותן כזבל לחופי הודו.
ללמוד על השואה אפשר בהרבה דרכים. ביקורים ביד ושם וקיבוץ לוחמי הגטאות הם תמיד משמעותיים.
הוויכוח על המסעות למחנות השמדה בגיל בית הספר הוא גם ככה ארוך שנים. גיל הילדים צעיר, עיכול החוויות מורכב עבורם, החוויה הופכת לפעמים לקשה מדי או לפרועה. באיזון שבין להכין אותם לעתיד ובין לחבר אותם לעבר, נדמה לי שאפשר לפתוח את השיחה על לאן ניסע מבית הספר.