זה רגע נדיר בהיסטוריה האנושית. לא מלחמה חסרת פשר - כאלה לא חסרו ולא יחסרו לנו. הרגע שבו עם או בלי מנהיג, בוחרים במודע לסובב את הגלגל אחורה. לקחת רוורס בלי להסתכל במראה על הציר שבין אור לחושך, שבין אמת לשקר. לדלג מהזדמנות לפחד, מקידמה לפיגור ומרווחה לעוני. זה לא שחסרות מגרעות איומות למערב ולקידמה שלו. אני מדבר עליהן ללא הפסקה. אבל מה שפוטין בוחר עכשיו עבור אזרחי מדינתו שלו זה לא להתנקות מהחסרונות של המערב - אלא לסלק את היתרונות שלו, שחלק מהרוסים למדו לאמץ ולאהוב.
השאלה הזו תישמע מוכרת לכם - והיא זו שתכריע גם את גורל רוסיה. איזה מגזר יותר חזק: זה שרואה בעצמו אזרח העולם המודרני והטכנולוגי - או זה שרואה בעצמו קודם כל אזרח רוסי נאמן, מרצון או שלא.
נתחיל בעובדות: אזרחי רוסיה שואלים את עצמם בימים האחרונים איך חיים בלי ויזה, בלי אפל, בלי פייסבוק, איירביאנבי, מיקרוסופט ונטפליקס? עוד ועוד חברות וענקיות טכנולוגיה מפסיקות לעבוד עם הממשלה, חברות ואזרחים ברוסיה. חלק מתוך עמדה מוסרית שנועדה ללחוץ על פוטין ורוסיה לעצור את הלחימה באוקראינה. חלק פשוט מצייתות לדרישות האמריקאיות. חלק חוששות ממה יגידו עליהן בעולם.
נעליים, שבבים וסרטים
ענקיות כמו ויזה, פייפאל, מיקרוסופט, אורקל, סאפ, אמזון ואפל - שמאוד אהובה ברוסיה - עצרו את העסקים בה. חברות המחשבים דל, HP ולנובו הפסיקו לשלוח מחשבים. גם חברות השבבים אינטל ו-AMD. שבבים יש בכל מוצר - ממטוס ועד מכונת כביסה. יש עכשיו פחות תרבות ובידור במדינה, כי דיסני ונטפליקס הפסיקו לעבוד איתה. חברות משחקי המחשב הגדולות כמו EA GAMES עצרו הכול גם הן, והצטרפו לחברות כמו בואינג, מרצדס, ב.מ.וו, פורד, אדידס ונייקי.
חברות כמו מטא - פייסבוק, יוטיוב וטוויטר הן מקרה אחר. חוץ מכסף, בידור וסגנון חיים, יש להן חלק חשוב בהפצת ניוז או פייק-ניוז ובהשפעה על התודעה. אותן ממשלת רוסיה חסמה, כנקמה על כך שהן חוסמות ומתייגות את התעמולה הרוסית, ובעיקר כדי למנוע ממידע חופשי על הנעשה בחזית האוקראינית להגיע אל אזרחי רוסיה.
מה אכפת לרוסים
ומה בישראל? הניסיון של הממשלה להישאר סוג של על הגדר ניכר גם במגזר ההייטק, שם רוב החברות נמנעות מחרם ברור. יוצאת דופן היא פיוניר - חברת התשלומים הענקית שמקורה בישראל, שמשרתת לקוחות ומעסיקה עובדים גם ברוסיה וגם באוקראינה, והייתה הראשונה לקחת צד ברור - ולהטיל חרם על כלכלת רוסיה. אליה הצטרפו פייבר, פלייטיקה וויקס.
אבל השאלה האמיתית היא עד כמה החרם הזה באמת משנה. כמה הוא משפיע על אזרחי רוסיה. מה הם מרגישים אחרי שניתקו אותם מויזה, מאפל, מפייסבוק ומנטפליקס? ואיך זה ישפיע על העתיד? האם הרוסים אוטוטו חוזרים לתורים ללחם כמו בימי ברית המועצות? על מה הם מוכנים לוותר בשם הלאומיות או הלאומנות הרוסית? האם החסימה של פייסבוק וטוויטר והמדיה הבינלאומית ברוסיה תצליח לחסום את האמת? האם היא תחסום מרי אזרחי נגד פוטין ומלחמתו באוקראינה?
שאלתי כמה מומחים ואנשים שגרים ברוסיה. קיבלתי מגוון תשובות. יש אנשים שמתכסים בייאוש, בדידות ופחד, מורידים את הראש ומתמקדים ביומיום ובניסיון להביא פרנסה מחר. יש כאלה שבעקבות הסנקציות חשים לכודים ונרדפים על ידי העולם, ובתגובה מתבצרים יותר סביב פוטין תחת הסיסמה "העולם כולו נגדנו". ויש את אלה שהסנקציות מהמערב ואובדן החירות מצדו של פוטין מתסכלות אותם ומתסיסות אותם נגד שלטונו - השלטון שמחזיר אותם לימי הקומוניזם אחרי שטעמו כבר טעמו של שפע וחופש בשלושת העשורים האחרונים.
פוטין נגד סבתא
רבים מאזרחי רוסיה כבר נחשפו באופן קבוע לתקשורת המערבית, ולמדו על התכסיסנות של המדיה הלאומית הרוסית. חלקם רכשו חשיבה ביקורתית במוסדות השכלה גבוהה במערב, כזו שלרוב נמנעה מהוריהם. הביקוש לאמת מרקיע שחקים עכשיו - הרוסים נוהרים לאמצעי התחמקות והצפנה, כמו VPN או רשתות תקשורת מוצפנות כמו טלגרם וסיגנל.
אבל לא הכל טכנולוגיה. זה גם עניין של אנשים. לרבים מאזרחי רוסיה יש חברים וקרובי משפחה באוקראינה. לעצור את ה-BBC או את פייסבוק זה דבר אחד - אבל לעצור את מה שמספר לך החבר מהלימודים שמגן עכשיו על מדינתו - זה עניין אחר לגמרי. פוטין אולי טוען שמדובר ב"מבצע מיוחד" להרחקת "הנאציזם" מאוקראינה באמצעות "הפצצה של מתקני צבא בלבד". אבל הגרסה הזו לא תחזיק מול העובדות שיצופו מבת הדוד שברחה מעירה המופגזת, או הסבתא האוקראינית שלא יכולה לברוח.
ההורים שלהם אולי רגילים להוריד את הראש, לוותר על האמת ועל סגנון החיים, ולא לשאול שאלות. אבל העובדות יצופו ויתסיסו את הצעירים, שלא יוותרו בקלות. לא רק על סגנון החיים המערבי - אלא על ההגדרה העצמית שלהם. את זה פוטין לא יוכל לעצור. אם זה מספיק כדי לעצור את פוטין - זו שאלה אחרת.