דמיינו שיום אחד באה אליכם חברה, חיוורת ורועדת, מפנה אליכם את הוואטסאפ שלה ואומרת, תראו מה קיבלתי. ושם אתם באמצע סצינת סקס סוערת, בלי בגדים בכלל אבל עם המון ביטחון עצמי, מזיעים על אנשים שאתם לא מכירים. והקטע, שאתם לא זוכרים בכלל שהייתם בסיטואציה.
יחד אתכם עוד אלפים רבים של אנשים בוהים בסרטון הזה בטלפונים שלהם בהנאה. בניגוד אליכם, הם לא מתלבטים מה קרה כאן. הם מאמינים למה שהעיניים שלהם רואות.
זה מה שקרה לעיתונאית ההודית ראנה איוב, עיתונאית בכירה ונחשבת, שחשפה שחיתויות בשלטון.
וואטסאפ חזקה מאוד בהודו, ובשנה שעברה הופץ בה סרטון, שמראה את ראנה במהלך יחסי מין סוערים. זה כמובן לא סרטון שלה - מישהו השתמש בטכנולוגיית דיפ-פייק כדי לשתול את הפנים שלה בתוך סרט פורנו. הסרט הזה הגיע לכמעט כל טלפון בהודו, ויש הרבה כאלה.
עוד אונס של ילדה
זה קרה באפריל 2018, מיד אחרי אונס של ילדה בת 8 בהודו. עוד אונס של ילדה. מפלגת השלטון יצאה להגנת התוקף, ראנה יצאה להגנת הקורבן, ונחשבה לאופוזיציה לשלטון. במקביל לסרטון הפורנו, הופצו ציוצים מזוייפים שלה, שבהם היא מתוודה שהיא שונאת את הודו מולדתה. במקביל, הופצו הכתובת האישית ומספר הטלפון שלה והפרופילים שלה. מאז היא מותקפת ברשת, בטלפון ובבית על ידי אלפי זרים שמציעים לה הצעות מגונות, קוראים לה זונה, שואלים כמה עולה לבלות איתה לילה. היא הפכה לאישה המושמצת ביותר בהודו. היא איבדה את חייה כמו שהכירה אותם. היא ישבה זמן רב בבית, עברה מהתקף חרדה אחד לשני, מקיאה מלחץ ולוקחת תרופות הרגעה.
חלק מהאנשים ששיתפו את התמונות שלה היו גורמים פוליטיים. כשהיא ניגשה למשטרה, השוטרים לא הסכימו אפילו לפתוח תלונה. הם לא רצו לצאת נגד הפוליטיקאים, וניסו לשכנע אותה שזה שום דבר. סתם סרטון. "אם זה מפריע לך, תסגרי את הטלפון", אמרו לה.
רק אחרי חצי שנה, כשהסיפור הופץ בעולם, האו"ם התערב והתדמית של ממשלת הודו נפגעה, איוב זכתה למעט טיפול במקרה. אבל היא כבר לא אותו אדם. 20 שנה שהיא עיתונאית, חשפה לא מעט שחיתויות, עברה איומים, השמצות וקללות. אבל הסרטון המזויף הזה, שהשפיע על כל כך הרבה אנשים, שינה אותה. היא חושבת פעמיים על כל מילה. מפחדת מזרים.
כולנו סובלים מהטיה. גם אם אנחנו יודעים או חושדים שסרטון הוא מזויף, המוח שלנו עדיין מאמין למה שהעיניים רואות. ולכן טכנולוגיית הדיפ-פייק, גם אם היא לא מושלמת מבחינה גרפית (והיא מאוד מתקרבת לשם), משפיעה עלינו הרבה מעבר לאיכות התמונה. כשהיכולת לשתול פרצופים באופן אמין למדי הפכה לנחלת הכלל בשנה שעברה, היה ברור שהאסונות בדרך. איכשהו חשבנו שהם יתרכזו בפוליטיקאים ומנהיגים. דמיינתי סרטון של נשיא איראן מכריז מלחמה, או של אביגדור ליברמן מודה שבסוף הוא יישב עם ביבי. אבל האמת התבררה כמהירה וכעצובה יותר - פוליטיקאים משתמשים בטכנולוגיה כדי להשתיק את מי שמבקר אותם.
החינוך לא עובד
לרבים מאיתנו ברור שלא מקללים בפרצוף אנשים שעומדים לידך. לא נצמדים לזרים במעלית. לא חוטפים להם אוכל מהצלחת במסעדה. איכשהו לרשת - הנימוסים לא באים איתנו. משהו לא עובד. אנשים מטנפים, משקרים, מפיצים סרטונים מביכים. שנים שהתקשורת מדברת על זה, שמערכות החינוך מנסות לשנות את הנוער - והחינוך לא עובד. אולי צריך לחשוב על זה מחדש?
80 אלף אירועי שיימינג מתרחשים בישראל מדי שנה, לפחות. כשאנחנו לבד עם המכשיר, השדים יוצאים. אולי אנחנו כותבים בשמנו ואולי אנונימיים, אולי כותבים לכל העולם ואולי רק בוואטסאפ של הכיתה. אבל ילדים וגברים, ובעיקר ילדות ונשים, ממשיכים להיפגע כל יום.
גם בארה"ב מרגישים שכלום לא עובד. ושם מנסים לחשוב אחרת. מספיק להגיד מה לא. בואו נלמד מה כן. שם עומדים להתחיל ללמד ילדים תוכנית חדשה שנועדה להפוך אותם לאזרחים דיגיטליים טובים - בלי להגיד מה 'לא לעשות'. הנה 5 הנקודות שפיתחו בארגון ISTE
1. ערנות. תהיה מודע למה שאתה עושה ברשת, ותדאג שכולם ירגישו בנוח.
2. סובלנות. תהיה פתוח לשמוע דעות אחרות. כשאתה לא מסכים עם משהו, תגיד משהו כמו "אני שומע מה אתה אומר".
3. לא לבלבל דעות ועובדות. לקחנו תמונה או סיפור מהרשת להגיד מאיפה לקחנו. אם אתם מכינים מצגת או שיעור – ספרו מאיפה, איך בחרתם דווקא במקור הזה, ותזכרו שגם בוויקיפדיה לא הכל נכון.
4. איזון - תדע מתי אתה שבע ממסכים. זו תפיסה הרבה משוכללת ומציאותית מהתפיסה שגם אני קידמתי, כאילו כל זמן מסך הוא רע. מסך, אומרים ב-ISTE, זה כמו אוכל. אנחנו מחנכים ילדים שיש מאכלים שאפשר לנשנש מתי שאתה רוצה – כמו ירקות, ויש אוכל גרוע שעדיף להמעיט בו. גם במסך - יש טוב: תוכנת יצירה של מוסיקה או ציור - ויש ג'אנק: אינסטגרם.
5. מעורבות. תשתמש ברשת כדי לשנות דברים שמפריעים לך. תניע אנשים לקדם מטרות טובות.
ומה עם מה שאסור לעשות? ב-ISTE אומרים שאחרי שחינכנו את הילדים (ואת המבוגרים) למה כדאי לעשות - כבר לא צריך להגיד להם 'אל תקלל'. הם יבינו את בעצמם. הלוואי שהם צודקים.