דבר עם הסוכן שלי
חצי מהיום שלכם גם ככה כבר סובב סביב סוכני AI. ווייז הוא סוכן כזה: בוחן דרכים אלטרנטיביות בבינה מלאכותית ונוקט פעולה - ממליץ לכם על הטובה ביותר. גם עוזרים קוליים כמו אלקסה או גוגל הם סוכנים כאלה. אפילו מסנן ספאם במייל - בוחן ושוקל עם AI, מקבל החלטה ונוקט פעולה. אבל זה הדור הישן.
נדמה לי שהחודש נפתח רשמית עידן חדש בבינה המלאכותית: עידן הסוכנים של בינה מלאכותית יוצרת.
נכון נכון, הם כבר הרבה זמן איתנו. אבל נדמה לי שרף המודעות הציבורית וגם היצע הכלים בתחום בדיוק חצה איזה רף, ששווה לשים עליו פוקוס דווקא עכשיו.
מה זה סוכן AI?
מכירים את זה שאתם יושבים אצל רופא השיניים, ויש לו את המנוע הכסוף הכללי הזה, שאליו הוא מחבר כל מיני מכשירי עינויים אוראליים שמיועדים למטרות שונות - אחד שפיצי ודק לחיטוטים מציקים, או ההוא העבה ֿוהמחוספס לשיופים מעיקים? טוב גם זה לא בדיוק דימוי מעורר תיאבון. אבל זה הקונספט: הבינה היא רק המנוע.
הראש-שפיץ המתחלף מאפשר לה לבצע משימות מדויקות הרבה יותר, להרבה יותר צרכים, ולעשות הרבה פחות טעויות.
ואז אפשר לתת לה להיות גם הרבה יותר אקטיבית. לא רק להמליץ, אלא ממש לעשות. לא רק להציע ניסוח למייל, אלא ממש לשלוח אותו. לא לחפש סלוט ביומן לפגישה, אלא לקבוע אותה. לא רק לחפש מוצר לקנייה, אלא להשוות מחירים, לקבל מסקנה, ממש לרכוש, לעקוב אחר המשלוח ולהתערב אם יש בעיות.
את שווה מיליארד דולר
ברגע שבינה מלאכותית הופכת מגורו חכם אבל כללי שצריך לתת לו כל פעם הנחיות מפורטות - לאיש ביצוע, לעוזר אישי או לעוד עובד בעסק שכבר מכיר את המשימה - הכל נהיה הרבה יותר מעשי ומוחשי. כשהוא גם יודע להתחבר לכלים ולמערכות נוספות, וממש לבצע שלל תהליכים אוטומטיים שהגדרנו, נפתחים אופקים עצומים לכל אחד.
מכאן נולדה התחזית של סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI שהמציאה את ChatGPT, שהוא צופה שבתוך כמה שנים יהיו חדי קרן - חברות בשווי מיליארד דולר לפחות - שעובד בהן רק איש אחד: בעל הבית. שאר העובדים בעסק יהיו עשרות, אולי מאות, של סוכני AI מכווני-משימה, שעובדים כמו מכונה ענקית ומשאירים לבעל הבית מעט החלטות לקבל והרבה כסף לאסוף.
כבר היום מאפשרת OpenAI "להלביש" על מנוע ה-ChatGPT שלה ראשים מתכווננים כאלה, שהיא מכנה GPTs. כל אחד יכול. תן לו הגדרות ספציפיות והוא ירוץ איתך. הנה רעיונות לכלים כאלה שהרצתי בכמה סדנאות השבוע:
- סימולטור ראיונות עבודה: לפני שאתה מתראיין, ספר לצ'אט בדיוק מי אתה, מה דרישות המשרה שאתה רוצה, תן לו את קורות החיים, ספר לו על החברה המיועדת, ותבקש ממנו שיאמן אותך בשיחה כזו. אפשר לעשות את זה גם בקול. סימולטור ראיונות עבודה: לפני שאתה מתראיין, ספר לצ'אט בדיוק מי אתה, מה דרישות המשרה שאתה רוצה, תן לו את קורות החיים, ספר לו על החברה המיועדת, ותבקש ממנו שיאמן אותך בשיחה כזו. אפשר לעשות את זה גם בקול.
- מאמן המכירות: ספר לו בדיוק איזה מוצר אתה מוכר, מי הלקוח ומה מעניין אותו. עכשיו הוא מוכן לנהל איתך סימולציה של שיחת מכירות, ולא להתפשר עד שתצליח לשכנע. אפשר בפקודה זריזה להפוך אותו, באמצע השיחה, למאמן שעובר לצד שלך, ובמקום לשחק את תפקיד המנהלת הקשוחה, נותן לך טיפים לשיפור.
- שאלות ותשובות לעובדים: אין דבר שמחלקת משאבי אנוש שונאת יותר מאשר לענות לשאלות של עובדים. למה הם שונאים? כי השאלות מעצבנות ("מת לי החתול. מגיע לי יום חופש") וכי התשובות כבר כתובות באיזה פורטל שלאף אחד אין כוח לקרוא. בשביל זה בדיוק אפשר להעלות את כל מדיניות החברה לתוך GPT כזה, שיודע לענות מתוך המסמך.
- מוודא ההסכמים: חותמים חוזה עבודה, שכירות דירה או כל דבר אחר? אפשר ליצור GPT מיוחד שיעבור על סעיפי ההסכם ויוודא שהם דומים למקובל בשוק, או בחברה, או בכל הגדרה אחרת.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. הניוזלטר המלא כאן
רואה, שומע, מבין, עונה
השבוע טבע בים השקות של OpenAI, של אפל, של מידרג'ני ושל חברות נוספות. גם גוגל נכנסה השבוע לסוכנים בכל הכוח. הציגה השבוע את החזון שלה לעולם הזה - Gemini 2.0. עם סוכנים, שרואים, שומעים, מתכננים, חושבים, זוכרים, ונוקטים פעולה.
זה מתחיל בלהבין את העולם עם פרויקט אסטרה:
אבל ממשיך בעזרת מוצר בשם Mariner שמסוגל לבצע משימה רבת שלבים, שכוללת איסוף מידע, סינונו, ניתוחו, ביצוע רכישות ועוד.
אבל האתגר האמיתי הוא לא רק החוצה אל הטכנולוגיה. הוא גם, ואולי בעיקר, פנימה אל עצמך. איך להסתכל על המשימות שלך, על יום העבודה שלך, איך לזהות מתוכו את המשימות שאפשר ושמשתלם להמציא עבורן סוכן חכם. בשלב הבא, אנחנו נמציא מחדש את כל תהליכי העבודה שלנו לפי אותם סוכנים. יהיו מי שישלטו בהם ויהפכו ליזמיות, מנהלים ועובדים מרובי תהליכים וזרועות. ויהיו כאלה שלא.
הריגושים מכסחים את האמת
איך אתם מסבירים את הטרלול הזה: הרשתות החברתיות הן המקור שבו רוב הישראלים מתעדכנים בחדשות (78%, לעומת 70% בערוצי הטלוויזיה ו-60% באתרי האינטרנט, לפי סקר בזק-פלאפון-יס שיצא השבוע), אבל 54% סבורים כי אף אחת מהן לא מספקת מידע אמין.
נאמר זאת כך: הם צודקים, בעיקר באזור של ה-54%. אז למה הבחירה להתעדכן שם יותר? למה דווקא טלגרם, מדמנת השקרים והשמועות המהבילה מכולם, היא האפליקציה הצומחת השנה? האם זה בגלל הרצון לדעת את האמת בלי פילטרים של תקשורת או צנזורה? או בכלל הדחף לריגושים, גם אם זה לא אחראי או לא נכון?
יש אנשים מאסכולת "סוף סוף גם לציבור הרחב יש חופש להתבטא". זה אסכולה נכונה, בעיקר אם אתה עדיין ב-1992, לפני שהמציאו את האינטרנט. אבל דווקא אחרי שלציבור ניתן קול, התברר שלהביא עובדות מדויקות בתוך הקשר הוגן זו חתיכת משימה מסובכת ונחוצה. להגג את דעתך ברשת זה גם אחלה, זה פשוט לא אותו דבר.
השאלה החשובה שאי אפשר לשאול
השוס מגיע בתשובה לשאלה הבאה בסקר: מה עשית כשקיבלת מידע חדש ברשת חברתית שאתה לא בטוח לגביו? "בדקתי באמצעי תקשורת נוספים", אמרו 54%. "שלחתי או שאלתי בני משפחה וחברים", ענו 26%. "התעלמתי", כתבו 20%. זה נשמע לא רע, רק שהבעיה היא בשאלה.
השאלה "מה עשית לגבי מידע שלא היית בטוח לגביו" היא שאלה לא חשובה כל כך, כי אם אתה כבר חושד - הבעיה נפתרה ברובה. הסכנה נמצאת כשלא זיהית בכלל. כשלא חשדת. אם הייתי צריך להמר, על כל פעם אחת שאנחנו חושדים בנכונות המידע, יש עוד 50 פעמים שבהם מישהו מנסה להאכיל אותנו בבולשיט ואנחנו אפילו לא חושדים. הנה דוגמה מהשבוע: הטענה ש"אסור להקים ועדת חקירה בראשות שופט כי השופטים בעצמם אשמים ב-7.10 בגלל פסק דין הפרימטר מ-2018". להפיץ את זה כל אחד יכול. אבל כדאי לברר ולגלות שאלה שקרים, צריך עיתונאי כמו גיא זהר מכאן 11.
(ואני יודע שיש חלק מכם שלא אוהבים כשאני נוגע בפוליטיקה כאן. אבל תקראו רגע שוב את הקטע. אין בו פוליטיקה. יש בו בירור עובדות, לא דעות).
הבעיה היא שאת השאלה "מתי האכילו אותך בשקרים ואפילו לא שמת לב" לא באמת אפשר לשאול. אגב, באותו אופן "20% מודים שיצא להם להעביר מידע, שבדיעבד התברר כפייק ניוז". הרשו לי להבטיח לכם: שאר ה-80% לא מודעים או לא מודים בזה שגם הם.
אני, אגב, משתדל לחקור לפני שאני מגיב או משתף. וקורה לא מעט שאני כותב תגובה עצבנית, ואז מבין שאין לי זמן לברר לעומק ופשוט מוחק אותה. אבל אין לי ספק שאני לא יותר טוב מאף אחד.