מאז מחאת ההייטקיסטים שצברה תאוצה מדברים ברשתות על "האנוסים בהייטק", העובדים שהצביעו למפלגות ימין אבל מתחבאים בארון מחשש להתנכלות. בעקבות הכתבה שבה חשפו הייטקיסטים תומכי ימין תחושות של ניכור חברתי, תהיתי אם מדובר גם בהתנכלות ארגונית, שעלולה להיות אסורה בחוק.
מהעדויות עולה שמקרי התעמרות ממש הם מועטים. אבל תחושות לא נעימות כמו ניכור וזלזול הן מנת חלקם של לא מעט תומכי ימין.
אנשי הייטק תומכי ימין - מרגישים שמתנכלים לכם בעבודה?
דברו איתי
"את הרוב במדינה, אבל בעולם ההייטק את המיעוט שמסתכלים עליו מוזר", אמרה דניאל (שם בדוי), בראיון לנקסט שישודר הערב (חמישי בקשת 12). "אתה לא מסתדר להם בקטגוריה. יש סטיגמה לגבי ימנים מילא, אבל מצביעי ליכוד? אוי ואבוי. אומרים שאתה כנראה מושפע, חלק מאיזשהו עדר".
אמרו לך פעם משהו משפיל או מבזה?
"לא. בכל זאת אנחנו מדברים על אוכלוסייה שמתקשרת בצורה מאוד מכבדת. התגובה הכי קיצונית זה פשוט היא ההלם והשתיקה דקה אחרי שאמרת את העמדות שלך. מקסימום זה בדיחות כמו 'בסדר, אבל היא מצביעה ביבי יאללה מה אפשר כבר לצפות?' אני לא מתרגשת מזה".
ועדיין את חוששת יתנכלו לך בעתיד. את מעדיפה לא לחשוף את פנייך.
"בסוף אני צריכה לפרנס את המשפחה שלי. יש פה איזשהו איזושהי דילמה. מצד אחד חשוב לי להשמיע את קולי, זה שלי. מצד שני אני רוצה לשמור על הפרנסה שלי ולא לסכן את סיכויי המקצועיים בעתיד".
"מה שמפריע לי פה זה התיוג של מחאת ההייטקיסטים כמחאה גורפת של כל תעשיית ההייטק", אומר מור וזאנה, מנהל מוצר בחברת סטארט-אפ. "זה לא נכון".
האם יצא לך לחוות תגובות מבזות במקום העבודה אחרי שחשפת שאתה תומך בנתניהו?
"במקום העבודה שלי באופן ספציפי לא. אני מרגיש שכולם מכילים את זה וכולם מכבדים את הדעות אחד של השני, וגם משתדלים שזה לא ישפיע ביום יום. ברשת זה מתדרדר לאמירות מבזות כמו "כת הביביזם". הם מניחים שאתה לא יודע על מה אתה מדבר, גם כשאתה מציג להם טיעונים ענייניים".
"יש לנו מחתרת ימנית בוואטסאפ, בקבוצה שפתחתי, 'מחתרת הביביסטים'", אומרת דניאל. "חברות הכי טובות שלי שמאלניות, ואנחנו לפעמים מתווכחות ולפעמים אנחנו אומרות טוב, יאללה, לא נשכנע את השנייה. בואי נלך לשתות קפה".
הטפטוף מתגבר
זה עוד לא מבול, ולא צונאמי. אבל הזרימה החוצה מישראל של חברות טכנולוגיה מתגברת. אחרי עינת גז ופאפאיה וקרן דיסראפטיב בשבוע שעבר, השבוע הודיע תום ליבנה, מנכ"ל ורביט, בראיון לעמליה דואק שיעזוב את ישראל ויפסיק לשלם מס בישראל.
מעבר לשלושת המנהלים ששידרו אזהרה כלכלית-פוליטית, הסיפור האמיתי מתרחש במקום שבו אנשים לא מדברים, אלא עושים בשקט. כמו שכתבתי כאן בשבוע שעבר, ממשיכים להגיע אליי דיווחים מגורמים שונים שמדברים על עשרות רבות של חברות ויזמים שבוחנים את דרכם החוצה.
על אלה שעובדים בשקט אי אפשר להגיד שבאו לעשות פוליטיקה. מה שמעניין אותם זה הכסף. אם מקשיבים למה שמספרת הבורסה, ייתכן שהתהליך הזה כבר קורה יותר זמן ממה שנדמה לנו.
עזבו פוזיציה שניה. מי שחושב שיש קשר בין הכותרת הזו לבין הרפורמות המוצעות הוא שקרן או שוטה. אי היציבות הפוליטית מתומחרת מזמן. זה לא אומר שאם המהפכה המשטרית תמומש ככתבה וכלשונה לא תהיה פגיעה (וגם לא אומר שכן תהיה), אבל הכותרות הפחדה האלה לא עוזרות לקייס ואולי מחלישות אותו. pic.twitter.com/QyqReQejq3
ואם אתם רוצים להבין איך באמת מתקבלות החלטות כאלה בחברות השקעה ובדירקטוריונים? ואיך רמז מזיז מיליארדים? תעברו על השרשור הזה של דורון פלג.
איך הכלכלה הישראלית תיפגע, ואיך *בידיוק* מתקבלות החלטות השקעה, כולל מילים מדוייקות, ממפעל הנקניקיות של קורפורייטים ומשקיעים גדולים. אחרי הפצצה ש@EynatGuez הורידה - כבוד מכל הלב - ואחרי שכל מיני פרשנים החליטו שהם יודעים מה יהיה, החליט עבדכם הנאמן להסביר איך העסק עובד מבפנים 1/
אנחנו יכולים להמשיך להתווכח אם החשש מוצדק, אם זו הפגנה פוליטית או טעות כלכלית. הפרשנות לא תשנה את השורה התחתונה. הכסף עושה מה שהכסף מבין, וכלכלת ישראל עלולה להיפגע, ואיתה כל אזרחי ישראל.
אין מקום אחר
לפעמים נדמה שאת כל הדברים המלהיבים שאפשר להשיג בחלל - כבר השגנו. אנחנו רואים גלקסיות רחוקות, ועל הירח השארנו עקבות כבר לפני יותר מחמישים שנה.
כשאילון מאסק מתכנן לבנות מושבה אנושית על מאדים, ובעוד רוסיה מאיימת לפרוש מתחנת החלל הבינלאומית סביב המלחמה באוקראינה, ערכנו עבור ה"העתיד עכשיו" בגלי צה"ל ראיונות חגיגיים עם סגן ראש נאס"א, רוברט קבאנה ועם ג'ים פרי, מנהל תוכנית ארטמיס בנאס"א.
השבוע אנחנו מציינים 20 שנה להתרסקות מעבורת קולומביה ועליה אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון. מה למדתם מהאסון?
"לצערי הטעויות שנעשו בקולומביה מאוד דומות לטעויות שנעשו בהתפוצצות הצ'אלנגר כמעט 20 שנה לפני כן", מודה קבאנה. "קולומביה לצערנו לימדה אותנו שוב את אותו השיעור מצ'אלנג'ר", מסכים פרי. "מה שקרה בקולומביה זה שאנשים פחדו לדבר. אחרי התפוצצות הקולומביה פיתחנו פרוטוקול שמטרתו לגרום לאנשים לדבר. אם הם חושבים שהחלטה התקבלה בצורה לא ראויה, יש להם דרך להגיע עם זה עד למנהלים. ראינו את זה בארטמיס 1, כשהתלבטנו על השיגור (הבלתי מאויש - ד.ג.). באחת הפעמים שחשבנו לשגר, עצר אחד המנהלים ואמר ש'נשגר רק כשנהיה מוכנים באמת'".
אולי זה מחזיר אותנו לשאלה הבסיסית: למה כדאי להשקיע בחלל ולא בכדור הארץ?
קבאנה: "מה שאנחנו לומדים בחלל משפיע על כולנו. זה קריטי. תסתכלו על האקלים: הידע וההבנה שלנו את האקלים כאן בכדור הארץ עוזרים לנו להילחם במשבר האקלים. כל זה מגיע מהלוויינים בחלל. מה שאנחנו עושים בחלל - משפיע על כולם בכדור הארץ. למרות שלא על מדינה וארגון יכולים לממן טילים לחלל, הם יכולים להיות חלק ממשהו גדול יותר".
וגם אתם בנאס"א משתפים פעולה, לא רק עם מדינות, אלא יותר ויותר עם חברות פרטיות.
קבאנה: "רבים מהשיגורים הפרטיים מבוצעים עבור ממשלת ארה"ב. אנחנו עזרנו לפתח את תעשיית השיגורים הפרטיים. חברת SpaceX (שהוקמה על ידי אילון מאסק - ד.ג.) היתה על סף כישלון. בזכות התוכניות שלנו, הצלחנו לעזור להם לעבור תקופה קשה".
לפני 50 שנה צעד האדם האחרון על גבי הירח, ובשנים האחרונות חידשה נאס"א את התוכניות המאוישות שלה: תוכנית ארטמיס מתכוונת לשלוח שוב אנשים לירח ולהקים עליו בסיסי קבע, בדרך לניתור למאדים. מה השתנה בין המשימות המאוישות הראשונות לחלל ולירח בתוכנית אפולו - לבין תכנית ארטמיס?
פרי: "באפולו לקחנו הרבה יותר סיכוניים משאנחנו לוקחים היום. אז במלך מלחמה הקרה מול ברית המועצות, רצינו להגיע לירח ראשונים. היום יש לנו טכנולוגיות מתקדמות ומחשבים שעוזרים לנו להיות הרבה יותר ממוקדים, להרחיב את המשימות שלנו, ולהשקיע במערכות מצילות חיים במשימות לירח ולמאדים. המשימות למאדים הן מאוד מורכבות. עכשיו אנחנו חושבים על משימה שתארך 30 ימים. מבחינתי - אם נגיע לשם ונבלה שם אפילו יום, זו הצלחה".
איך ייראו הצעדים הראשונים על המאדים?
פרי: "אני חושב על בצעדים הראשונים של ניל ארמסטרונג על הירח. אבל בתוכניות החלל לאורך השנים - ג'מיני, אפולו - אנשים נתנו הכל, לפעמים את חייהם, בשביל המחקר. ואני חושש שחיים יאבדו גם בדרך למאדים. מקווה שלא".
רוסיה היתה בעשורים האחרונים שותפה של ארה"ב בפרויקטי חלל בינלאומיים. בעולם מטילים עליה סנקציות חריפות בעקבות הפלישה לאוקראינה. איך זה משפיע על שיתוף הפעולה?
קבאנה: "הרבה לפני המתיחות הצענו לרוסיה להצטרף אלינו למבצע ארטמיס. היא סירבה. מבחינת שיתוף הפעולה על תחנת החלל הבינלאומית, אנחנו מתכננים לתפעל אותה עד 2030, ואז לעבור לשוק הפרטי. כרגע, למרות המתחים הפוליטיים, אנחנו עובדים בתחנת החלל הבינלאומית בצורה מקצועית".
ואיך ישראל משתלבת במטרות של נאס"א?
קבאנה: "כשתחנת החלל הבינלאומית תסגר, המטרה שלנו היא ליצור טיסות מסחריות בגובה נמוך. יש לנו תכנית כזו, ושלוש חברות אמריקניות הציעו לבנות תחנת חלל בינלאומית בגובה הזה. המוכרת ביותר היא אקסיום - בגלל איתן סטיבה, האסטרונאוט הישראלי השני, שהשתתף במשימה הראשונה לתחנת החלל הבינלאומית".
ולאן נאס"א מכוונת בטווח הרחוק?
קבאנה: "אני רואה אותנו עושים טיסות מסחריות לחלל בגובה נמוך, טסים לירח, מקימים מחנות במאדים, בעצם ממשיכים להרחיב את הידע שלנו על היקום. עושים משימות מדעיות, אבל גם מגדילים את הנוכחות האנושית בחלל".
הרבה אנשים חושבים שאנחנו בונים אלטרנטיבה לכדור הארץ. אחרי שנחסל אותו, נעבור למאדים. אתה רואה את זה מתממש?
קבאנה: "כמו שאילן רמון אמר, כשאתה מסתכל למטה מהחלל אתה לא רואה את הגבולות בין המדינות, אתה רואה רק את כדור הארץ הנפלא שלנו. ואני חושב שלכולנו יש אחריות לטפל בזה. ומכאן החשיבות של המשימות של נאס"א: כדי להבין איך אנחנו משפיעים על כדור הארץ, ולוודא שאנחנו משפרים את מצבו. כשהייתי בחלל, לא ראיתי אף מקום שאנחנו יכולים לחיות בו. אנשים מדברים על לחיות בירח ובמאדים - אבל מאדים הוא מקום קשה מאוד. זה לא יהיה קל לגור שם. למעשה יש מעט מאוד מקומות, אפס שאני יודע עליהם, שמשתווים לכדור הארץ".