הוי הכחול הכפול נתן את האות לעדר. המיית התנערות חלפה כמשב סתוי על מרבץ עשב הוואטסאפ הקמל: זה הזמן לקום ולהמשיך לנדוד. לאן? או. כמה חלוצים נועזים יצאו לערבות הטלגרם. משם הם שולחים מסרים סותרים. מצד אחד יש כמה יתרונות חביבים: השיחה מגובה בענן לשחזור קל, אפשר לנהל שיחה נסתרת שלא נשמרת בשום מקום, ואפשר לשוחח גם מהמחשב ולא רק מהנייד. חביב, אבל לא משהו שהופך את העולם. והעיקר: אותה הסיבה שגרמה לעדר להמהם במרמור – העובדה שכל אחד יכול לדעת מתי בדיוק קראנו את ההודעה, ושאנחנו כבר לא יכולים לסנן יותר - אותו וי נמצא בטלגרם כבר מזמן. אז מה הרווחנו?
יש לאפליקציות את הרגע הזה בחיים שלהן, שהן הופכות לשחצניות. שהן חושבות שאנחנו צריכים אותן כל כך, שנהיה מוכנים לספוג הכל. זה רחוק מלהיות עניין בלעדי לאפליקציות. זה קורה לחברות, מוצרים, פוליטיקאים או סלבס. הרגע הזה שעולה להם לראש. אבל כשזה קורה בתוך הטלפון שלנו, באפליקציה שאנחנו משתמשים בה הכי הרבה ומזרימים דרכה את כל הסודות שלנו, זו ממש בגידה. מה וואטסאפ מספרת עלינו למי – זה זה הרי עניין כל כך עדין. היום זוגות מתפרקים בגלל שמישהו היה זמין או לא זמין ברגע הלא נכון. אז וי כחול? השתגעתם?
פעם בוגדת – תמיד בוגדת
זה כבר קרה לנו לפני שנה וחצי, כשפייסבוק קנתה את וואטסאפ. וואטסאפ היתה אז הכי עצמאית, מוצפנת וחתרנית. המנכ"ל שלה אמר את כל המילים הנכונות – בלי פרסומות, בלי ציתותים, בלי משחקים. כשצוקרברג, שואב האבק הציקלוני של המידע האישי, הטרמינייטור של הפרטיות, רכש אותה - היו לא מעט שחשבו לנטוש. וואטסאפ צלחה את המשבר הזה. אנחנו נשארנו לרבוץ במקומנו, גם אם אנחנו מתלוננים ללא הרף. ואני לא מדבר על קבוצות הוואטסאפ האינסופיות, שלפי מספר האנשים שמתלוננים עליהן, אפשר לחשוב שמי שמאכלס את הקבוצות האלה זה חזירי ים.
לא הרבה זמן אחרי זה, אותה פייסבוק הכריחה אותנו גם להוריד את אפליקציית פייסבוק מסנג'ר כדי להמשיך לדבר. חצי מיליארד איש התלוננו – אבל הורידו. וואטסאפ התנפחה בזמן הזה מ-430 מיליון משתמשים ל-600 מיליון. וואטסאפ ופייסבוק צריכות לעשות טעויות מטורפות כדי לגרום לנו לוותר עליהן לגמרי. במידה מסוימת, הן חסינות יותר מאפל וגוגל אנדרואיד. מה זה אומר? שהן צודקות. ברגע שהן לכדו מספר מספיק גדול מאיתנו, מה שנקרא "מאסה קריטית", אנחנו לכודים. לא בגללנו – בגלל החברים שלנו. לנו אין בעיה להוריד אפליקציה חדשה ולעבור אליה, אבל אין לנו איך לתאם את המעבר הזה עם החברים בוואטסאפ. אבל רגע, אם אנחנו יכולים לקבוע במגרש הכדורגל ב-9:15 בבוקר, מה הבעיה לתאם מעבר דירה משותף? לא בשביל זה יש וואטסאפ פרום דה פירסט פלייס?
ריכוז של גועל
אזכיר לכם רגע איך נראה פייסבוק בקיץ האחרון בישראל: שילוב קטלני של דיווחים ודעות על מבצע צוק איתן - וצילומי מסך מתוך סיקרט. הדבר הזה נגמר. אם יש אנשים שעוד נמצאים שם, הם אפילו לא מספרים את זה אחד לשני בעל פה.
דווקא סיקרט לימדה אותנו שיעור מעניין. יש כזה דבר "יותר מדי רשעות". ריכוז גבוה של פיכסה, רקב ומק אנושי שלח הרבה אנשים להסיר את האפליקציה מהטלפון, וגם אלה שלא הסירו - כבר לא כל כך מדברים על זה. מהדבר החם בעיר זה הפך כמעט בן לילה למקום הכי נמוך, עד כדי בושה.
כל הקבוצה עוברת לטלגרם
הפעם זה עבד קצת אחרת. אני יכול לספר לכם איך זה עבד ב-NEXTER וב-mako – ברגע שהתחלנו לדבר על זה בריש גלי, המרד הרים ראש. ואז ויטה אמרה בוואטסאפ, אולי נעביר את הקבוצה שלנו לטלגרם. זה היה ממש מרגש! ובאמת עברנו. מה להגיד, זה די אותו דבר. אבל קצת כמו לעבור לשכונה חדשה. לפעמים צריך להשאיר את העבר מאחור. רק שבכל שנייה נוסף עוד מישהו שהגיע עכשיו מוואטסאפ כדי לרחרח. מה נראה לכם? שגמרנו להשתמש בוואטסאפ? ממש. אל דאגה, גם הפעם וואטסאפ תצליח לבלום את תנועת המרי. היא מוכנה אפילו להתקפל בשביל זה. ואנחנו? עכשיו יש לנו עוד תוכנה שצריך לבדוק, עוד התראות להגיב אליהן. העדר לא הולך לשום מקום. הוא רק ימשיך להתלונן