יומיים לפני השבת השחורה, שידרתי בגלי צה"ל תוכנית שעסקה בבינה מלאכותית בשירות הצבאי בכלל, ובשירות צה"ל בפרט, "קרבות אינטליגנציה" קראנו לתוכנית. מה אתם יודעים, מסתבר שצה"ל כבר יודע לנהל הפצצות מן האוויר ביעילות תעשייתית בעזרת בינה מלאכותית. במודיעין יודעים לאתר מחבל עוד לפני שהוא יודע שהוא עומד להפוך למחבל. שלא לדבר על עבודת התצפיתניות: הבינה המלאכותית כבר סורקת את הצילומים מן הגדר, ויודעת לזהות בעצמה חדירות.
על כל זה דיברנו 36 שעות לפני שהעולם התהפך.
בשולי התוכנית, ממש בהערת אגב, הזהירה ד"ר לירן ענתבי שחלקה איתי את האולפן, מפני העתקת ההצלחה האוקראינית עם רחפנים זולים. הם רוכשים אותם כמוצרי מדף, הופכים אותם לרחפני נפץ מדויקים וקטלניים בעלות אפסית, ומשגרים לעבר מטרות רוסיות. מי שמסתכל על זה כפוטנציאל לחיקוי, הזהירה ענתבי, הם ארגוני הטרור שסביבנו.
אני כותב את זה באצבעות נוקשות ולב מכווץ. כי יממה וחצי אחרי השידור, התברר שההערה הזו, שכמעט נזנחה, הייתה הדבר החשוב ביותר שנאמר. לצד כל הזוועות הבלתי נתפסות, הצליח החמאס להוכיח שכל הטכנולוגיות בעולם לא שוות כלום. עם רחפני נפץ זולים, צלפים, טרקטור אחד ואלפי טרוריסטים שמוכנים למות הצליח חמאס לנצח באותה השבת רובוטים, מצלמות חכמות וגדרות במיליארדים.
"צה"ל לא יודע לחשוב על העתיד"
כולם עוסקים בכשלים הישראלים, והכמות בלתי נתפסת. המודיעין, המערך ההגנתי, התגובה הצבאית הראשונית, כולם קרסו. אחת הטעויות היא כזו שכולנו כבר מכירים מקרוב, ועוד נטעה בה הרבה: עד כמה אפשר להחליף כוח אנושי בכוח טכנולוגי.
בשבת השחורה, המטוטלת נעה ב-100% לכיוון אחד. ים של טכנולוגיות מודיעיניות, חזותיות וקטלניות שמסתכלות על עזה - וכמעט אפס חיילים, קני רובים וטנקים. מסתבר שאינסוף טכנולוגיה כפול כמעט אפס חיילים יוצא כמעט אפס תגובה. וחלילה אין הכוונה להמעיט בסיפורי הגבורה הבודדים של חיילים ואזרחים, אבל במבט כולל, ברור לנו שתגובה צה"לית מערכתית ראויה לשמה לא הייתה כאן.
"צה"ל צריך לנצח את המלחמה של מחר בבוקר. אבל אין בצה"ל אנשים שיודעים להזיע על העתיד ולחשוב אסטרטגית". את הדברים האלה אמר רק לפני חודשיים אל"מ עומר ספיר, רמ״ח שילו"ח (שיטות לחימה וחדשנות) באגף התכנון ובניין הכוח רב-זרועי במטכ"ל.
הדברים נאמרו בכנס שערכה ד"ר ענתבי ב-INSS (המכון למחקרי בטחון לאומי) בנושא בינה מלאכותית, אבל נדמה שהם מקבלים מימד הרבה יותר נרחב עכשיו.
"נכשלנו. צה"ל רוצה משהו שהוא לא יודע להגדיר, שמביא לו תפוקה מבצעית - ואנחנו לא מצליחים להגיע לזה. לא ברמת האמינות, לא ברמת הנתונים, לא בהטמעה בקבלת ההחלטות. צה"ל לא יכול לעשות חשיבה טרנספורמטיבית. הוא עושה אבולוציות. לא רבולוציות. רבולוציות מגיעות מבחוץ".
אל"מ ספיר דיבר גם על רחפני הנפץ המאולתרים. מסתבר שהם לא נולדו באוקראינה, אלא 15 שנה קודם, בדאע"ש. צה"ל, אמר ספיר, מתאפיין בקצב אימוץ איטי של חדשנות, וצריך קצת להאיץ. בשבת גילינו כולנו שאם צה"ל מאמץ לאט - האויבים שלו מאמצים מהר. ושאכן, חמאס הוא דאעש.
מדינה ללא הנהלה
אבל הקריסה המפחידה מכולם היא דווקא הקריסה האזרחית: הרווחה, הסיוע הנפשי, התחבורה, החינוך, הקשר עם המשפחות, ההצטיידות. חכו, זו רק ההתחלה. מתי הייתם רעבים בפעם האחרונה?
חלק גדול מהתצרוכת התזונתית של מדינת ישראל מיוצר בעוטף עזה. משקים רבים לא פועלים עכשיו, בין היתר בגלל איסור ביטחוני. כוח האדם חטף גם הוא מכה קשה, עם גיוס המילואים הנרחב, המסגרות החינוכיות שפועלות חלקית והמגבלות על העסקת פלסטינים. רוב הלולים נמצאים על גבול הצפון. כמעט כל המזון לעופות מיובא לישראל בדרך הים. כבר עכשיו יש הרבה ספינות שלא מוכנות לעגון פה, ומי שכן - מעלה מחירים.
אתם מכירים את הבעיה. זו אותה הבעיה שפגשנו ברווחה, ובחינוך, ובטיפול במשפחות. העסק לא מנוהל.
"אין כרגע תכנית אסטרטגית לאומית למשק המזון בשעת חירום", אומר מזכיר ניר גולדשטיין, מנכ"ל GFI. "לא ברור מי הגורם הלאומי שמטפל בזה. ככל הידוע, המלאים שלנו מבוססים על תכנית משנות ה-70 ויש בהם בעיקר חיטה, שמן, סוכר, תה ואוכל תינוקות. אין גוף ממשלתי בעל סמכות רוחב על כל שרשרת המזון. הנושא נופל בין משרד החקלאות, כלכלה, בריאות ורשות החירום הלאומית. כל הגורמים כולל תעשיית המזון, הממשלה והתאחדות התעשיינים עסוקים עכשיו בכיבוי שריפות, ואין לנו תכנית קדימה לחירום. למשל, יש אם מתפתח תור ענק של אוניות בחיפה, מי מחליט מה מורידים משם קודם?"
האם זה מפתיע מישהו? ממש לא. בדיון בוועדת הכלכלה לפני שנה ורבע כבר נאמר הכל. ונעשה כלום. ראו למשל את הודעת משרד החקלאות מהשבוע. נרגעתם? אני לא.
להיפרד מחלק מהישראליות
הצבא ילמד וישתקם במהירות. מפקדים ישלמו בתפקידם ומחליפיהם יפנימו את הלקח. אין לי ספק בזה.
כמויות ההתגייסות והיוזמות הטכנולוגיות שעולות מהשטח, מאזרחים פשוטים, מפעימה ומעוררת תקווה, למרות הבלאגן ואולי בזכותו. זה הרגע שבו הבלאגן והאלתור הישראלי עובד לטובתנו.
אבל כל האלתור בעולם לא יכול להחליף מדינה. וזה החלל שצריך למלא. החור שהתגלה במערכות האזרחיות כל כך גדול וחובק-כל, שקשה לראות את התיקון קורה במהירות. חוסר היכולת המובנה, ההתנערות מאחריות, מינויים לא ראויים על בסיס נאמנות במקום על בסיס כישרון וניסיון, ביצועים לא מדידים - ניהול גרוע הפך לתרבות שלנו. לישראליות עצמה. ומהחלק הזה הישראליות תצטרף להתנער אם היא רוצה להמשיך להתקיים.