ישבתם בתוך רחפן?
ישבתי לפני כמה חודשים בתוך eHang 216, הרחפן הסיני עם שני מקומות ו-16 מנועים, שכבר טס ללא טייס. הוא כבר נמצא בישראל וטס כאן במסגרת טיסות ניסוי לא מאויישות. היו כבר כמה חודשים של טיסות רצופות לקראת השקה של שירות כזה. מפעילה את חברת Cando הישראלית, המנכ"ל שלה, יואלי אור, הוא כנראה הישראלי הראשון שטס בסוג כזה של כלי טיס.
בעקבות המלחמה נעצרו הניסויים, אבל עכשיו הם מתחדשים. מתי גם אנחנו נוכל לטוס? אם הכל יעבוד כמו שצריך - טכנולוגיה, כסף ורגולציה, נוכל כולנו, בעוד כשנתיים, לטוס בכלי כזה בעלות של מונית ספיישל. האם זה יפתור את בעיות התחבורה של ישראל? לא. העומסים שונים לגמרי, השפעה על הכביש לא תהיה כאן. אבל אני מודה שהחוויה מדברת אלי, ועבור אנשים שהרחפן הזה יטיס אליהם מנת דם או מנתח, זה עשוי להיות מציל חיים.
למה לא מדברים על זה?
עד עכשיו הייתי רגוע. 20 דולר בחודש ל-ChatGPT, ואני אולי מתבאס על הכסף אבל לפחות רגוע שאני יודע ממה הם מרוויחים. שירות תמורת כסף. הכי פשוט שיש.
עכשיו, לשמחת רבים, המודל החדש של GPT הוא בחינם. (עכשיו גם ה-GPTs יינתנו בחינם). משמח מאוד, ומנגיש את אחד השירותים הכי איכותיים לציבור הרחב.
OpenAI has just made its flagship GPT-4o model, browse, vision, data analysis, file uploads, and GPTs available to everyone for free.
This will catalyse the adoption of generative AI—we must remember that many people are still blissfully unaware of ChatGPT. pic.twitter.com/oJIVdAvbms
אבל ממה הם מרוויחים? הם אוספים עלי מידע? מה עושים איתו? אילו כוחות יש ל-OpenAI לנצל אותי ובאילו אופנים? עומדים למכור אותי למפרסמים?
לא מצאתי תשובה עדיין. אבל אפילו לא מצאתי מישהו ששואל.
אגב, הוול סטריט ז'ורנל בחן השבוע חמישה מנועים זה מול זה: ChatGPT, קופיילוט, ג'מיני, פרפלקסיטי ואנתרופיק. פרפלקסיטי יצא המנצח: יותר מדויק ויותר מועיל מ-ChatGPT. זה אולי הזמן לתת לו צ'אנס.
שקט שיהיה
די, בא לי שקט.
אני עושה מה שכולם עושים: אינסטגרם, X, או טיקטוק.
ואז מה קורה?
אינסטה, וגם לינקדאין והאחרות כבר הבינו מה אני קורא רוב היום, וגם הן דוחפות לי רילז על בינה מלאכותית. מעניינים, ברור. בא לי להתעמק בזה אבל בכלל נכנסתי לפה כי נגמר לי הכוח להתעמק בדברים (כן, אני יודע זה אידיוטי. אני מרצה על זה. אני לא יותר טוב מאף אחד).
אז או שאני שולח לעצמי לוואטסאפ כדי לקרוא אחר כך (שלא מגיעה אף פעם). או שאני מנסה בכל זאת. או שאני סוגר את האפליקציה בתסכול ומחפש דרך אחרת לבזבז בה כמה דקות.
בקיצור, האלגוריתם של הרשתות האלה מצליח לנצל את החולשות שלי ולטרטר אותי בין עייפות וסקרנות, דופמין ועצבים.
והכי אני סובל מפומו. החשש להחמיץ. כי הלינק שאני רואה עכשיו לא יחזור אחר כך, ואולי זו אפליקציה מדהימה שאני לא אגלה אחרת. טיקטוק עוד עושה איתך את החסד הצנוע - אם עשית לזה לייק, תוכל למצוא את זה אחר כך. אבל באינסטגרם, אם לא תקרא עכשיו, תאבד לנצח. זו מניפולציה שקופה שהבינה המלאכותית עושה. וזה עובד. הפומו הזה אוכל אותי, מודה.
אז הנה מגיעה מיקרוסופט ומציעה לי הצלה: שירות Recall המהפכני והמפחיד, שדיברנו עליו בשבוע שעבר. הוא אמור לצלם בשבילי את כל מה שקורה על המסך, ובעזרת בינה מלאכותית להבין את זה לעומק - טקסטים ותמונות. ואז אני אוכל לבקש ממנו להיזכר במשהו שראיתי (תביא לי את כל הרילז שראיתי בנושא מסוים) והוא ימצא, גם אם אני לא זוכר מה בדיוק לחפש.
Satya Nadella says Windows PCs will have a photographic memory feature called Recall that will remember and understand everything you do on your computer by taking constant screenshots pic.twitter.com/Gubi4DGHcs
אבל המחיר הוא מטורף: מיקרוסופט בעצם מתעדת הכל. כרגע רק על המחשב. בהמשך - מי יודע.
אז עכשיו אני כלוא בין שתי בינות מלאכותית: האחת שמצליחה ליצור לי הרגל מגונה וממכר, והשנייה שמציעה לי חצי הצלה מהקודמת, אבל תמורת הפרטיות שלי.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן