נדמה לך שכולם מתקדמים ומצליחים בטירוף עם בינה מלאכותית נכון? ממציאים מוצרים, מודלים, סרטונים מבצעים משימות, מחליפים עובדים, מפתחים מיזמים וחברות שלמות עם כלי בינה וסוכני AI, וכל זה מתוך הלפטופ בחצי יום עבודה?
ֿאני רוצה להגדיר מחלה חדשה. אולי תסמונת: פומו של בינה מלאכותית.
איך אני יודע? אני הסובל מספר אחת. פיישנט זירו.
מילא שכל הפידים שלי (וקבוצות הוואטסאפ והטלגרם) מלאים בגאוני AI שהופכים את העולם פעמיים בשעה.
זה לא רק סרטוני בר מצווה ושיר לאשתו של ההוא מהמכולת ("נשמע כמו להקה אמיתית!"). אבל השכנה כבר בוחרת מניות להשקעה עם AI. חבר של ההורים תיקן טעות של הרופא שלו, והזאתי מהבנק מעצבת את הבית החדש עם כלי בינה מלאכותית.
ורגע, זה הרבה מעבר לרמה האישית.
חברות שלמות מרגישות Fomo ארגוני. הן בתחושה שכל החברות האחרות חוגגות על בינה מלאכותית בטירוף, והביזנס שלהן טס. אנשים כמו מנכ"ל למונייד, דניאל שרייבר, שמחים לחלוק איך מרבעון לרבעון הם מכניסים יותר ומוציאים פחות - על כוח עבודה כמובן.
זה לחץ שבא במקביל גם מלמעלה: "עד סוף הרבעון חייבים להוציא מוצר עם המילה AI בשם!" פוסקת המנכ"לית, וגם מלמטה, מהעובדים הממורמרים: "לא מאמין שאחראי האבטחה עדיין לא מאשר להשתמש בכלי AI כדי לכתוב תוכנה בחברה כשכולם עושים את זה".
כולם עושים את זה?
ֿהפוטנציאל הוא עצום. אין ספק. תשמעו את מנכ"ל בנק JP מורגן: "זה הולך לשנות הכל. כל תהליך. בניהול השקעות, בשירות לקוחות, כל אפליקציה וכל יישום. AI יהיה העוזר של אנשים. את חלקם הוא יחליף". השאלה - מתי?
התשובה משתנה מאוד מאוד. בין מקצועות, חברות, דרישות ואנשים. מה שעובד בשבילך לאו דווקא עובד בשבילו. הקידום וההבנה בתהליכים האלה, אגב, מייצר הזדמנות מאוד מעניינת בשביל העובד הפשוט: מי שיקדם את הבינה בארגון וייקח עליה בעלות יוכל להשיג בולטות, ואם תשאלו אותי, גם שרידות תעסוקתית גבוהה במיוחד. ראיתי את זה קורה מול העיניים בסדנת AI שהעברתי לחברת הייטק בריגה, לטביה. המנכ"ל הבין בסופה שצריך לקדם את העניין בצורה מסודרת יותר, וכבר התלבט על מי מהעובדים להיות מנהיג ה-AI של הארגון. ראיתי את אותו תהליך קורה בדיוק באותן נסיבות כבר כמה פעמים קודם.
אז למה ה-Fomo?
כי אין כמו הבינה המלאכותית כדי לספר סיפורים מנצנצים ולראות קסמים, שמאחוריהם עוד לא תמיד יש הרבה תוכן. מה שעובד מעולה בהדגמה אחת עשוי לא להתאים למקרים שונים, להיכשל כשמשתמשים בו בקביעות, או סתם להיות יקר מדי להפעלה. אז לספר סיפורים זה קל.
יש עוד סיבה, אולי יותר עמוקה רגשית. אנשים נמצאים תחת הרושם האישי שחרט בהם ChatGPT, מידג'רני או סונו. בינה מלאכותית עדיין נתפסת כסוג של קסם. מוצר חדש עם פוטנציאל חזק ומשנה חיים מקבל הילה על טבעית סביבו. כשמדובר במוצרים שאנחנו משתמשים בהם ביומיום, מה כבר מחיר הטעות? ללחוץ שוב על הכפתור ולקבל עוד תמונה.
אבל כשתכניסו מערכות AI לקבלת החלטות עסקית - מחירים, שירות לקוחות, שינויי תוכנה, לוחות זמנים - מחיר טעות אחת יכול להיות כואב מאוד. תשאלו את אייר קנדה, שנתנה לבינה מלאכותית לשרת לקוחות עד שהבינה שעשתה טעות שעלתה לה המון כסף. תשאלו את אילון מאסק, שהמכונית האוטונומית שלו כבר קיפחה את חייהם של כמעט 20 איש.
חוסר ביטחון
פגשתי בשבועות האחרונים כמה ארגונים מהסוג שלא יכול לזוז עם כל רוח. ארגוני בטחון חשאיים, חברות ביטחוניות וחברות תשתית טכנולוגית. פתאום אני רואה אנשי מקצוע מנוסים חשים חוסר ביטחון. גם הם מרגישים שהעולם משתנה, ונדמה להם שכל הארגונים האחרים והחברות האחרות טסות קדימה, ורק הם מוגבלים. או שנהלי האבטחה לא מאפשרים, או שהם מרגישים שלא עובד להם מספיק טוב כמו שהם רגילים.
שאלתי חברה אחת כזו, שבגדול מחזיקה בחיים חצי מהמערכות שכולנו פוגשים ביום יום: לאיזו רמת ביצועים אתם רגילים. 99.999%? 99.99999%? יותר טוב מזה, ענו לי. אנחנו מציעים זירו דאון טיים. פשוט מערכת שפועלת ללא תקלות.
האמת, אמרתי להם, אני מבין לגמרי איך בינה מלאכותית יכולה להציע לכם שירותים נהדרים בפריפריה של הביזנס: כוח אדם, משפטי, שיווק. אבל בשביל להשתלב בליבת המוצר, בטכנולוגיה שלא יכולה להתרסק אף פעם? אני לא בטוח אם בינה מלאכותית יוצרת מוכנה לזה.
האמת היא שבמקרים רבים, הטכנולוגיה עוד לא מוכנה מספיק. או שהעובדים עוד לא למדו להפעיל אותה כמו שצריך. או שהם עוד לא יודעים מה לעשות עם התוצאות שהיא נותנת ואיך לעשות עליהן בקרת טעויות, ולכן נמנעים מלהשתמש. או שהם עוד לא יודעים איך להתאים את כלי הבינה המלאכותית לארגון, לצרכים, למידע ולרמת האבטחה והפרטיות שלו. או שהם יודעים אבל זה פשוט עולה יותר מדי ומניב פחות מדי. לפעמים העובדים עוד לא שכנעו את ההנהלה שצריך להתאמץ ולקנות את המוצר המאובטח. לפעמים ההנהלה עוד לא שכנעה את העובדים, שכדאי להם לשנות תהליכי עבודה.
לפעמים כולם ביחד פשוט מפחדים מהשינוי ומהמחירים שלו. ובהרבה מקרים הפחד מוצדק. השאלה היא האם הפחד לא לזוז בכלל - מוצדק אפילו יותר.