מאחורי הקלעים, כשהיא כבר בשיא המתח – דקה לפני שתעלה לאחת הבמות הנחשבות בעולם – הודיעו לקרן אלעזרי על שינוי של הרגע האחרון בתוכניות. "הלב דופק", היא נזכרה אתמול בשיחה מהמלון בניו יורק, שבו היא מנסה להירגע מרכבת ההרים שדהרה סביבה לפני שבוע בדיוק: "אחרי תשעה חודשים של הכנות לא מצפים לבלאגן כזה ברגע האמת".
היא כבר היתה צריכה להתרגל. יומיים קודם, בחזרה הגנרלית לקראת ההרצאה שלה על במת TED, ביקשו ממנה לקצר דקה מההרצאה. "אחרי כל כך השינונים והשינויים, ביקשו שאוריד את הסיפור על אהרון שוורץ, ההאקר לוחם החופש שהתאבד. מסתבר שגם מרצה אחר רצה לספר אותו, ויש לו קשר אישי חזק יותר לעניין".
אבל זה עדיין לא היה הדבר האמיתי. כי אחת ההפתעות שהכינו ב-TED היתה הרצאה של אדוארד סנואדן, האיש שהדליף את המסמכים המביכים שחשפו את היקפי הציתותים המטורפים של המודיעין האמריקני, ובעיקר של ה-NSA, ארגון הבטחון הלאומי, לכל הגולשים ברשת. מאז שהדליף, סנואדן לא יכול לדרוך בשום מדינה מערבית, אבל הוא הרצה בוידיאו ממקום מחבואו ברוסיה. "הוא דיבר דרך רובוט שעמד על הבמה והקרין את דמותו, וזה היה מאוד חתרני ומפתיע. אף אחד לא ידע שזה הולך לקרות. וכשאני עמדתי לעלות ולהרצות, בא אלי כריס אנדרסון, שמנהל את TED, והתנצל: 'את תצטרכי להיות בסטנדביי, כי סגן ראש ה-NSA רוצה להגיב לדברים של סנואודן'. ואז אני רואה את הראש שלו על המסך הגדול, ומרגישה לחצים ופרפרים. מתרגלת נשימות עמוקות".
תרגילי הנשימות לא נועדו רק להתמודד עם העובדה שהיא תכף עולה לבמה. אלעזרי, 32, היא מומחית אבטחת מידע מוכרת בישראל ובעולם, ותומכת בהאקרים בסגנון אנונימוס וסנואודן, שבעיניה משרתים את החופש הפוליטי בעולם. היחס שלה לגופי בטחון כמו ה-NSA לא כולל מונחים כמו חיבה והזדהות. לדבר מיד אחרי סגן ראש הארגון, ריצ'ארד לדג'ט, זו לא בדיוק סיטואציה טבעית.
"עכשיו יש לי אויבים חדשים"
"הייתי אמורה לעלות בתשע. אמרו לי חכי. אבל אז שידור הווידיאו שלהם לא עבד. הסגן גמגם ולא הסתדר עם הצילום, ואז ברגע אחד הם מחליטים: טוב, ה-NSA - החוצה, קרן אלעזרי – עכשיו לבמה. את זה לא תראו בהרצאה הערוכה שתעלה לרשת. אני מתחילה לדבר – ומגלה שהשלט שמעביר את המצגת לא עובד. אני עומדת לבד על הבמה באולם ענקי מול אלף איש, לוחצת איזה חמש פעמים על הקליקר - ושום דבר לא קורה. וזה קליקר שהחליפו לי שנייה לפני שהתחלתי".
נלחצת? ליפססת?
"קצת. כן. בטח שזה מלחיץ. זה רגע האמת. אז המשכתי. קשה להתכונן לזה, אבל החזרות והאימונים עוזרים. בסוף ההרצאה שלי החזירו שוב את לדג'ט מה-NSA. וזה גרם לקהל לא לחבב אותו במיוחד. הרבה ניגשו אלי ואמרו שהוא דיבר פחות לעניין ממני. יש לי עכשיו אויבים חדשים".
למה? מה כבר אמרת עליהם?
"סיפרתי איך ראש ה-NSA הגיע לכנס האקרים גודל בלאס וגאס, ושמעתי אותו מנסה לגייס אותם לארגון. אמרתי בהרצאה: 'זה הבוס של לדג'ט, שדיבר כאן לפני כמה דקות וניסה לעשות דמוניזציה להאקרים. הם יוצאים נגד סנואודן? אבל הם בעצמם פורצים ומצותתים לכל העולם, ומנסים לגייס האקרים שיעבדו בשבילם'. חלק מזה כבר היה מוכן מראש בהרצאה, אבל חלק אלתרתי".
המרצים ב-TED זוכרים את כל ההרצאה בעל פה, לא?
"ברור. אני יכולה לעשות אותה גם עכשיו. יש פרומפטר, אבל ב-TED מציבים לך יעד – תדע את זה בעל פה עד כדי שתוכל לעמוד על רגל אחת בזמן שיש מוסיקה בחדר ולתת את ההרצאה שלוש פעמים ברצף".
איך הלך עם המבטא?
"היו הרבה חזרות על העניין הזה. יש משפט שאני אומרת: 'Hackers have been on the wrong side of the fence'. וכשאני אומרת The Fence - זה נשמע כמו Defense. אלה דברים שכל מי שלא דובר אנגלית טבעי צריך לעבוד עליהם".
מי היה בקהל?
"בכנס היו ביל גייטס, לארי פייג' וסרגיי ברין (מייסדי ומנהלי גוגל) וג'ף בזוס (מייסד ומנכ"ל אמאזון). אבל אני לא יודעת אם הם ישבו בהרצאה שלי. גם קמרון דיאז ו-וויל סמית' היו בכנס. אבל אחרי ההרצאה ניגשו אלי כל מיני בכירים ממיקרוסופט, מגוגל, מטוויטר, מפייסבוק, באמת כל הענקיות הטכנולוגיות. ניגשה אלי גם איזו שחקנית מגרייז אנטומי, אבל לא זיהיתי אותה. טוב, זה קהל מאוד היי-פרופייל".
"להאקרים יש תפקיד פוליטי חשוב בכל מהפכה"
ברור שההאקרים מעניינים אותה. היא לא רק חוקרת אותם (באוניברסיטת תל אביב, בסדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה ובטחון, שם היא בודקת את התפקיד הפוליטי של האקרים בקונפליקטים בינלאומיים). במקביל, היא עובדת כאנליסטית ומומחית לאבטחת מידע בג'יגה-אום האמריקנית, ומייעצת לחברות ולארגונים ממשלתיים - איך להתגונן בפני ההאקרים האלה.
האקרים זה טוב?
"ברור שיש בזה רע. אנשים מאבדים מיליארדי דולרים, בנקים נפרצים. כמובן שאם יגנבו לי את הכסף אני מאוד אתבאס, אבל זה חלק מהאבולוציה של הטכנולוגיה. הפריצות הכי מטומטמות בדרך כלל מנצלות חולשות אבטחה שהיו שם מראש. עם כל המאמצים שהחברות עושות – עדיין ההאקרים מצליחים למצוא את הפאקים.
"אבל בשנים האחרונות יש להאקרים תפקיד פוליטי – באביב הערבי, באוקראינה, בטורקיה. כשמדינות מצנזרות את האינטרנט, ההאקרים הם אלה שמצליחים לחבר מחדש. בקראקאס שבוונצואלה יש עכשיו מרי אזרחי אדיר, ניסיון למהפכה וברוטליות אדירה נגד המפגינים. אנשים נהרגים, עשו שם שאט-דאון לטלוויזיה ואין אינטרנט. הדרך היחידה לדעת מה קורה שם זה דרך הטוויטר של אנונימוס שהעלו תמונות.
"זה יכול להיות בוונוצואלה או באיראן, בישראל או באוקראינה: יש האקרים בכל מקום, וכשמדינות מנסות לחסום את חופש המידע, או מפריעות למפגינים לתקשר ביניהם כמו שהיה במצרים - ההאקרים נכנסים לתמונה. אז הם לא רק פורצים, הם גם מחברים. כשבטורקיה ארדואן חסם את טוויטר, כי הסתובבו שם לינקים לאיזה וידיאו שחושף שחיתות של הממשלה, אז ההאקרים נכנסו לפעולה והסירו את החסימה. וזה כך מראשית עידן האינטרנט: עוד בשנות ה-90 עבדו האקרים מקבוצות הונג-בלונד ו-CDC כדי להסיר את החסימה של סין על האינטרנט, מה שכונה 'The Great Firewall of China'".
זו לא רומנטיזציה? על כל אחד שעושה טוב יש מאה פושעים, גנבים ומניאקים.
"כן, הואשמתי בזה בעבר. שאני האקרית רומנטית".
את האג'נדה הפרו-האקרית שלה היא תמשיך להפיץ גם בשבוע הקרוב, בכנס "מדברים עתיד" שמארגנת סלקום בתיאטרון הבימה בתל אביב. על סדר היום: "מה חברות גדולות יכולות ללמוד מהאקרים על חדשנות".
מה יש יותר? האקרים טובים או רעים?
"זה לא העניין. כל האקר יכול לעשות דברים חיוביים או שליליים. יכול להיות ששבוע אחד הוא עובד לטובת המאפיה הרוסית, שאולי חטפו את אחותו ומכריחים אותו, ושבוע אחרי הוא עוזר לאוקראינים להתחבר מחדש לאינטרנט. יש ציטוט שאני אוהבת מספיידרמן –“With great power comes great responsibility”.
את עשית דברים כאלה?
"את המיינפריים האחרון פרצתי לפני הרבה שנים. מספר דו-ספרתי. כבר הלכתי בנתיב מסוים, ועכשיו אני מנסה לשכנע אנשים לא להסתכל על האקרים בשחור ולבן".
מה עוד עשית? תרגישי חופשי, יש על זה התיישנות.
"אני שמחה לדעת. מעולם לא הורשעתי וזה מאוד חשוב לא להיתפס".
היה לך על מה להיתפס?
"נו קומנט".
זה בגלל אבא שלך?
"לא! זה כי בחרתי בקוד אתי מסוים, ואני חוקרת את התופעה. אני לא מוצאת פרצות ולא פורצת למאגרים של חברות. את כישורי הפריצה שלי פיתחתי בשנות ה-90. הם שייכים למאה הקודמת".
אביה של אלעזרי, עמי, היה מפקד בכיר ביחידת 8200. ילדתו גדלה בתל אביב עם בארבי ביד אחת ומקלדת בשנייה. "מגיל 10 אני בעניין. ההורים שלי נתנו לי הרבה חופש עם טכנולוגיה וגאדג'טים. הייתי בחוג רובוטיקה, היה לי מחשב אישי לפני שזה היה מקובל, ויותר חשוב: היה לי מודם. התחברתי ל-BBS (קבוצות דיון דיגיטליות שקדמו לאינטרנט – ד.ג), למדתי לבד לתכנת והקמתי אתר שבו שמתי תמונות של הרולרבליידס שלי, או כתבתי שאני הולכת להופעה של נו דאוט. כאלה דברים. בתיכון למדתי מדעי המחשב, שם רכשתי שפות תיכנות לא רלוונטיות".
כשהגיעה לצבא, היה לה ברור מה היא רוצה לעשות. לצבא זה היה פחות ברור. "לא ידעו מה לעשות איתי. היום יש תוכניות נהדרות לבנות ולבנים, ומי שרוצה להיות לוחמת סייבר או מגינת סייבר יכולה להגיע להרבה מסלולים. אבל אז כשאמרתי שאני רוצה לעסוק באבטחת מידע ורשתות בפני כל קצין מיון, לא היה להם מושג. שלחו אותי לקורס בטחון קשר לרשתות אלחוטיות של מכשירי קשר, מ.ק. כאלה".
לא רע. נשמע שהם די הבינו מה רצית.
"יום אחד באתי עם צילום של מאמר ממגזין וויירד, על הסיכונים של רשתות אלחוטיות. נכנסי למשרד של ראש מחלקת בטחון מידע, ושכנעתי אותו שזה הסיכון שהכי דחוף להתמודד איתו. לשמחתי, במקום להעיף אותי, כטוראית שנכנסת למשרד של אל"מ, הוא נתן לי צ'אנס, וככה הצלחתי לעסוק בזה בצבא".
"זה כמו תינוק"
ההרצאות של TED הפכו לאחד מאמצעי הבידור היותר נחשבים בשנים האחרונות. "רעיונות ראויים להפצה" ("Ideas Worth Spreading") זו הסיסמא, שגם מקוימת. המרצים וההרצאות נבחרים בקפידה, והן מושמעות בלייב מול קהל של משפיענים מתחומים שונים. כרטיס לאירוע עולה אלפי דולרים. אורך ההרצאות הוא לא יותר מ-18 דקות, ואין צורך בידע מוקדם כדי ליהנות מהן. עד כה הרצו שם לא מעט ישראלים, ובהם יוסי ורדי שהזהיר מפני התחממות המפשעה מהנחת מחשבים ניידים; ליאור צורף על חכמת ההמונים והמנצח איתי טלגם. המרצה לא מקבל מ-TED תמורה על הרצאה, וגם אין צורך. מספיק לכתוב "מרצה ב-TED" בקורות החיים כדי להקפיץ את מחיר ההרצאה שלך בשוק החופשי.
ורדי, בדיעבד, היה גם הצינור של אלעזרי ל-TED. "השתתפתי באי-כנס (כנס שבו המשתתפים קובעים את האג'נדה-ד.ג) של ורדי לפני כמעט שנה, והעברתי שם הרצאה על הקשר בין קבוצת ההאקרים אנונימוס ותמונות מצחיקות של חתולים. הרצאה קלילה ומטופשת. ומסתבר שבשורה הראשונה ישבה ג'ון כהן (June Cohen), אחת המייסדות של TED, שיוסי הזמין לכנס. אני לא ידעתי וטוב שכך. אגב, שכחתי לזרוק את המסטיק, לעסתי אותו במהלך כל ההרצאה.
חתרני. היא בטח אהבה את הקטע.
"אני לא בטוחה. זה היה לא כל כך קול. אבל ההרצאה מצאה חן בעיניה. היא לא ניגשה אלי מיד. אחרי כמה שבועות היא שלחה לי מייל והזמינה אותי להרצות. כשראיתי את זה הלב התחיל לדפוק, וה-CPU עבר לאובר-קלוק. הקוראים שלך מכירים את המונחים האלה?".
הם יסתדרו.
"קראתי לארוס שלי לקרוא איתי, כי האותיות קפצו לי מול העיניים".
חתולים זו כנראה לא אופציה ל-TED. אז איך מחליטים על מה תדברי שם?
"יש לי את המסר שלי - שהאקרים הם לא רק רעים. הרבה חדשנות מגיעה מהם. במשפט אחד – האקרים הם כמו מערכת החיסון. הם חלק ממערכת החיסון של העולם הטכנולוגי המשתנה שלנו. באופן כאוטי, אינטואיטיבי, מבוזר, אבל בכל מקום בעולם הם מצליחים למצוא בעולם את הבאגים והפאקים והסיכונים בטכנולוגיה, בדרך כלל לפני שהחברות יודעות את זה. וגם כאשר הם פורצים, ובמיוחד כשהם מדווחים על הפריצה – זו הדרך של האבולוציה להתקדם, ככה טכנולוגיות יותר טובות פורצות לעולם.
"מתכוננים להרצאה כזו חודשים מראש. קיבלתי את ההזמנה שבוע לפני שסנואודן בכלל הופיע. זה תשעה חודשים לפני מועד ההרצאה, וכמו תינוק, שאת יושבת וחושבת מה יהיה עם התינוק הזה. לוקח זמן להתרגל לרעיון. אנשי TED מאוד מעורבים בתהליך, הם נותנים הנחיות, המלצות, מסתכלים על הטקסט. הם נתנו לי מאמנים, ספיקינג קוצ'רס, שעבדו איתי על התהליך הזה, ממש כמו במאי תיאטרון: אביגיל טננבאום ומייקל וייץ מחברת וירטואוזו, שמאמנים מרצים רשמיים של TED. הם ישראלים ויושבים בתל אביב, וזה יתרון נהדר".
"הילדים בקבוצת המבוכים והדרקונים לא רצו שאצטרף"
יש לה שני נתונים ייחודיים שאין להרבה גיקים והאקרים – היא אישה, והיא קומוניקטיבית. זה מקרב אליה אנשים מסוימים – ועושה בדיוק את היפך לאחרים. "רבים בעולם שלי מעדיפים לדבר עם שרת יוניקס מאשר עם בני אדם. גם אני התחלתי ככה. אבל אני מבלה הרבה בכנסים של האקרים, ואחרי שהם קצת משתחררים קצת ומבינים שכולם כמותם, הם מתגלים כאנשים חברותיים להפליא, וקומוניקטיביים במידה כזו או אחרת".
לרבים מהם יש בעיות בפרוטוקול תקשורת אנושי. זו לא רק סטיגמה.
"להרבה האקרים יש שנים של אכזבה ותסכול מניסיון לדבר עם העולם בשפה שלהם, ולגלות שהפרוטוקול לא עובד. יש להם הרבה מה להגיד על טכנולוגיה, וגם על אידיאולוגיה ופוליטיקה, והם מתקשים לעשות את זה מכל מיני טעמים. יש מישהו שאמר ב-TED שיש מתאם בין אספרגר להאקרים".
טוב שאת מצטטת אותו ולא אני.
"אבל אני לא חושבת שזה נכון. אני חושבת שזה מחזק את הסטריאוטיפ. אולי יש יותר אספרגר מאשר לאנשי טלוויזיה, אבל זה לא מבוסס".
את היית פעם כזאת?
"לא. תמיד הייתי מאוד אאוט-גוינג, אבל כילדה הייתי מאוד חנונית. שעות על שעות בספריה, על המחשב. עם עצמי. בספרי מדע בדיוני. בקומיקס. היו לי קשיים חברתיים. נראיתי כמו ילד, היה לי שיער קצר, והייתי לא מקובלת, ואפילו הבנים בקבוצת המבוכים והדרקונים לא רצו שאצטרף".
למה?
"אולי כי הייתי ילדה. אולי כי הייתי יותר דחויה חברתית מהם. אבל הסתדרתי בלעדיהם. זה מה שחשוב".
היו לך חברות?
"היתה אחת שאהבה משחקי מחשב, והיינו מבלות שעות. גם ממשחקי מחשב אפשר להגיע להאקינג, כי יש הגבלות וצריך לפרוץ אותן. אז למדנו יחד להשיג משחקים, להעתיק ולפרוץ אותם.
"עד גיל 18 גיליתי את עולם ההאקינג די לבד, בחנויות מחשבים או דרך הצ'אטים. ובשנת 2000 היה כנס האקרים בישראל וגיליתי קהילה שלמה של האקרים, שאמנם אין בה בחורות, אבל הבנתי שאני חלק ממשהו הרבה יותר גדול. הכרתי אנשים ושאלתי המון שאלות, והם לא הבינו מה זו הבחורה שבאה עם אינסוף שאלות ולא משחררת".
"כותבים לי טוקבקים נוראיים"
לא כולם אוהבים את אלעזרי בקהילת ההיי-טק ואבטחת המידע. למה? תלוי את מי שואלים. "חושבים שאני שוויצרית. שאני לא יודעת על מה אני מדברת, שאני בורה, שקיבלתי צ'אנסים בחיים בכלל אבא שלי. שום דבר מזה לא נכון. לאנשים קשה לקבל את זה. גם בעבודה אני נתקלת לא מעט בזה שאני מגיעה לארגון מסודר ושמרני שמנוהל על ידי גברים בגיל הביניים, והם לא מבינים מה זה הילדונת שאומרת להם 'אתם לא עושים את העבודה שלכם כמו שצריך'. וזו בדיוק העבודה שלי ב-14 שנים האחרונות. דווקא בצבא, שזה ארגון שוביניסטי לכאורה, קיבלתי יחס שוויוני מאוד. זה קורה לי כל הזמן. הכי חשוב לא להתרגש. זה כנראה משהו שקורה להרבה נשים בעולם הטכנולוגיה.
"לא חסר לי בטחון עצמי. אבל הרבה נשים, אפילו נורא בכירות, מתחילות להאמין שהן קיבלו צ'אנס בזכות מישהו ולא בזכות עצמן. אפילו שריל סנדברג כותבת על זה בספר שלה 'Lean In'. זה נראטיב שצריך לשחרר".
אילנה דיין אמרה פעם בראיון: "כאישה, הייתי תוהה מתי יעלו עלי ויגלו את הבלוף". וחשבתי – זה לא קשור לזה שאת אישה. לכל אחד זה עובר בראש. גם לי.
"איך היו אומרים לפני שנה, 'יש אפליקציה בדיוק לזה?' אז עכשיו אומרים – 'יש על זה שיחה ב-TED'. הפסיכולוגית איימי קדי הרצתה שם בדיוק על זה. ועדיין, נשים שרוצות להיכנס לעולם הזה צריכות לדעת שיגידו לכן, אתן מתחזות, אתן לא שייכות, זה לא העולם שלכן. אנשים כותבים לי בטוקבקים 'תלכי למטבח, תעשי עוגיות'. אם רק היה להם מושג כמה גרוע אני אופה. הקוקיז היחידים שאני מכירה זה מהבראוזר".
אז מי מסדר את המחשבים בבית? את או הארוס שלך?
"קוראים לו נדב הקסלמן, והוא הפרס שלי בלוטו שבו זכיתי בו לפני שבע שנים. הוא צלם קולנוע וטלוויזיה, שבין היתר צילם את 'להיות איתה', הסדרה של עדי אשכנזי ועוד. בתור הצלם הוא אחראי על המקרן והטלוויזיה, דברים כאלה, ואני אחראית על הרשת. עכשיו החלפנו ראוטר, אז אני עשיתי קונפיגורציה של הרשת, והוא חיבר אותה לטלוויזיה".