החבל על הצוואר כבר מעיק. בני הזוג, החברים, הילדים - מצפים שנהיה זמינים כל היום, גם בשעות העבודה. כועסים כשאנחנו לא עונים. הבוסים מהעבודה מצפים שנהיה זמינים בכל רגע, גם בלילה. מה קרה? מפקדים בצה"ל זמינים 24 שעות ביממה. זה קריטי. כיבוי אש, מד"א, זק"א - 24 שעות ביממה. זה קריטי. מה התירוץ שלכם?
חלק גדול מהאשמה מונח על הכתפיים של וואטסאפ. הוא מתחזה לכלי העבודה הכי יעיל שיש לנו, וההתחזות כל כך יעילה, שכולנו קנינו את הבלוף. את כל השיחות העברנו לשם - העבודה, המשפחה, החברים, העסקים, הכל. קבוצה למשפחה, לכדורגל, לפלוגה במילואים, לבנק. את כל שיחות הטלפון הפכנו לשיחות וואטסאפ. וכולן מתערבבתו ומטשטשות - לא רק ברשימת השיחות, אלא גם בשעות ובמיקום. אנחנו תופסים את זה כחוק טבע, נתון, ככה זה. שנייה רגע, אני כבר חוזר
התפקיד של "נראה לאחרונה"
סליחה. היה לי פינג בוואטסאפ במחשב. סתם, שטות מאיזו קבוצה. אפילו את הטור הצנוע הזה אני לא מצליח לכתוב ברצף. הנה, עכשיו השתקתי. אבל זה לא מספיק. וואטסאפ הערמומית עושה עלינו מניפולציות נפשיות כדי שנדבר בלי סוף, ולא נותנת לנו כלי סינון, כדי לשמור על הזמן ותשומת הלב שלנו. זה לא האינטרס העסקי שלה. במקום זה, היא ממנפת את תחושות האי-נעימות שלנו. זה התפקיד של הווי הכפול וה"נראה לאחרונה" - ליצור אצלנו תחושת מחויבות ואי נעימות מפני מי שאולי מצפים שנענה להם כבר. כן, אפשר לבטל, אבל מעטים עושים את זה - כי הם רוצים את המידע על האחרים. כמעט כולנו מעריכים יותר את המידע על כל היתר, מאשר את הפרטיות של עצמנו.
אפליקציית וואטסאפ לא מאפשרת לי להגדיר שאני לא רוצה לקבל הודעות מהעבודה אחרי 7 בערב. או ברגע שיצאתי מהמפעל. אי אפשר להגדיר, כמו במייל, מענה אוטומטי כשאני בחו"ל בחופש, כמו במייל. ואז נולדות הציפיות. אנחנו מצפים שכולם יענו לנו מיד - ומתעצבנים כשזה לא קורה. אבל באותה מידה כולם מצפים מאיתנו. ואנחנו נענים בלית ברירה לציפייה של האחרים שנענה תמיד.
אבל העולם משתנה. גוגל ואפל עומדות לדווח לנו במערכת ההפעלה הקרובה שלהן על כמות הזמן שביזבזנו מול המסך, ובפרט מול כל אפליקציה. הן שומעות את הביקורת של האנשים שמרגישים מכורים בלית ברירה, ולא רוצות להיות במוקד האש. גם פייסבוק - הולכים לכיוון הזה.
הפתרון החלקי
אז לוואטסאפ יש אפליקציית-בת - "וואטסאפ ביזנס". זו מאפשרת למשל, להעביר לכל מי שפונה אליכם מענה אוטומטי בסגנון "אני בתאילנד, חוזר בעוד שבועיים, אל תציקו". אפשר גם להגדיר קיצורים להודעות קבועות - אני בשיחה, אחזור אליך מאוחר יותר וכו'. אפשר לסמן משימות בתוך השיחות בתגיות ובצבעים שונים. כל זה כרגע - רק באנדרואיד. האייפוניסטים בינינו יאלצו להשתמש בפתרונות אנלוגיים יותר - לחנך את הסביבה שאנחנו לא תמיד פנויים - ושזה בסדר. לסגור את ההתראות של וואטסאפ. והכי חשוב - להתאפק לא להציץ בטלפון.
מה הבעיה? שכל אחד בטוח שההתראות שלו נורא חשובות. שהכל דחוף וקריטי. שבטח מחפשים אותו וזקוקים לו. הילד בגן. המילואים. הבנק. שיכעסו לנו אם לא נענה. זה סרט שאנחנו מריצים לעצמנו בראש, בלי תכלית. ואין משטרה חזקה יותר ממשטרה עצמית.