המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג היה האיש שפיצח את הצופן של מכונת הקשר הנאצית - האניגמה. הוא זירז את תבוסת הגרמנים, ובעצם קיצר במו ידיו ומוחו את מלחמת העולם השנייה. בזכות ההומו הזה רבים ורבות מאיתנו בכלל חיים. הוא עצמו התאבד, בגלל טיפולי המרה.
אם היו תופסים את טיורינג 10 שנים קודם - המלחמה היתה יכולה להימשך. מיליונים נוספים היו מתים. כולל שתי הסבתות שלי באושוויץ. כולל שני הסבים שלי שלחמו בנאצים, ואולי לא היו זוכים לראות את סיום המלחמה. גם אני חייב לו. כולנו.
אבל טיורינג היה הומו. ובאנגליה של המאה הקודמת, זו היתה עבירה חמורה על החוק. גזר הדין של גיבור המלחמה הזה היה כלא - או זריקות של הורמונים וסירוס כימי. בקיצור - סוג של טיפולי המרה. ב-1954, אחרי שנתיים של טיפולים הורמונליים שהשחיתו את נפשו ואת גופו - צמחו לו שדיים - הוא התאבד.
המסר שאנגליה שידרה לטיורינג ולאלפים כמותו היה אחד - ההומוסקסואליות שלך היא בעיה קשה וטעונת תיקון. תסתיר אותה ותתבייש בה, או שננסה לסדר אותך. הוא לא היחיד שהתאבד מרוב תסכול וחוסר האונים.
ובינתיים בישראל
רק ב-2009 פרסם ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, התנצלות רשמית "בשם ממשלת בריטניה, וכל מי שבזכות עבודתו של אלן חי בחופש". אלה גם אנחנו.
טיורינג הוכר כ"קורבן המפורסם ביותר של ההומופוביה בבריטניה. הוא אחד הבודדים ששינו אישית את תוצאות המלחמה. התודה העצומה שאנו חייבים לו", אמר ראש ממשלת אנגליה, "הופכת את היחס הבלתי אנושי שהוא קיבל - לנורא עוד יותר".
עשרות שנים עברו. במדינות רבות כבר לא אוסרים על הומוסקסואליות, אבל כן אוסרים על טיפולי ההמרה, שהוכחו כלא יעילים, כמזיקים ומסוכנים. השבוע אנגליה לקחה עוד צעד קדימה בהנצחת הגיבור שבמקום לזכות לתהילה - זכה לביזוי ומוות. פניו של טיורינג יופיעו על השטר החדש של 50 פאונד. ובינתיים בישראל עוד מתווכחים על טיפולי המרה, ושר החינוך לא מבין מה הבעיה.
האחת שלי
איך ואיפה הכרתם את בן בת הזוג שלכם? אם היינו שואלים את זה ב-1960, התשובה היתה כזו: 30% דרך חברים, 25% דרך המשפחה, 20% בבית הספר, 16% בר או מסעדה, 12% בעבודה.
ב-1995 התשובה השתנתה: 33% דרך חברים, 20% בעבודה, 18% במסעדה או בר, 15% דרך המשפחה, 10% בבית הספר ו-2% ברשת.
היום זה אחרת לגמרי. שימו לב למספרים - לפי מחקר של סטנפורד מ-2017: הרשת שהיתה פעם אחראית ל-2% בתחתית הרשימה, מובילה עכשיו עם 38% מההיכרויות בקרב זוגות סטרייטים, והמספר גדל במהירות משנה לשנה (אצל גייז, אגב, השיעור הוא 65%). 27% מההיכרויות של בני זוג סטרייטים קורות במסעדה או בר, 20% דרך חברים, 10% במקום העבודה, 7% בעזרת המשפחה. המשפחה, השכנים, בית הספר, או האוניברסיטה - שפעם היו נתיבי היכרות מרכזיים לבן או בת הזוג שלך - הפכו למקומות שבקשי משחקים תפקיד בהיכרויות. הרשת דחקה את כולם החוצה.
מה זה אומר? האם עכשיו אני מוצא את האחת שלי? האם הקשר מחזיק לאורך זמן? האם אנשים מאושרים יותר?
כשעברנו מהיכרות דרך חברים, משפחה או מקום עבודה - להיכרות דיגיטלית, שינינו כמה דברים חשובים בתהליך. די ברור שאנשים כבר לא מוגבלים לשכונה או לבלוק שלהם. הם לא מוגבלים למעגל ההיכרויות המקרי של אבא ואמא, של העבודה, החברים או המשפחה. סך האופציות שלי לבת זוג. הן כל העולם.
אז העפתי מסננת מהתהליך. אבל אולי זו היתה מסננת חשובה? מסננת שמורכבת מאנשים שמכירים אותי ויודעים להתאים לי את בת הזוג הנכונה. מצד שני אולי הם מכניסים פנימה את האינטרסים ואת הדעות הקדומות שלהם, ומזה אני דווקא שמח להיפטר.
משחקים באבולוציה
אז עכשיו סך האפשרויות שלי אינסופי. התמריץ שלי להתפשר על משהו - אפילו על על מגרעות קטנות - הוא קטנטן. בכל רגע אני יכול להעיף אותך וכן למצוא את המושלמת שלי. ולכן הנכונות של אנשים לעבוד על הקשר יורדת. גם זו אחת הסיבות להתמסדות ההולכת ומתאחרת.
ויש עוד דבר. היכולת הפרנזטטיבית שלך ברשת כבן זוג פוטנציאלי - היא עכשיו העיקר. איך אתה נראה בחיים האמיתיים ואיך אתה מדבר, מרגש, חושב או מתחשב - זה לא יעזור לך להכיר אף אחת. אבל תמונה מוצלחת ויכולת ורבאלית בכתב - זה יביא לך דייטים. עבור נשים - במידה רבה - תמונה טובה יכולה להספיק. דבר אחד כבר לא כדאי לנסות - לגשת למישהי בבאר ולפתוח בשיחה. היום, זה יסמן אותך כאדם מוזר. כל מילה מעבר ל - סליחה, איך מוצאים אותך באינסטגרם - היא מיותרת.
להשתלטות של הדיגיטל על חיי האהבה, המין והרבייה של המין האנושי כבר יש השלכות עצומות. אנחנו משחקים פה באבולוציה, וזה משחק רגיש, מעניין ואולי גם מסוכן. ורק התחלנו.
שם יש כבר אדם
אחת הדרמות הגדולות בנחיתה על הירח, השבוע לפני 50 שנה, היתה מחשב החללית שכמעט קרס מעומס יתר בדקות הנחיתה הדרמטיות. כי פרויקט אפולו 11 לא היה רק המשימה התעופתית המאתגרת ביותר עד אותו רגע - זו היתה אחת ממשימות המחשוב והתקשורת הכי קשות ומאתגרות שהאנושות לקחה על עצמה אי פעם. וזה מדהים אם זוכרים שלכל אחד מאיתנו בכיס יש כוח מחשוב ותקשורת גדול יותר ממה שהיה לרשות נאסא אז, וכל זה בשביל כמה פוסטים באינסטגרם.
רוצים מספרים? המחשבים של יבמ, שהפעילו אז את הפרויקט, מהירים היום פי 12 מיליארד. הזיכרון גדל פי 5 מיליארד. המהירות גדלה פי 7,000. גבולות הדימיון שלנו למה הטכנולוגיה יכולה לעשות - גדלו פי אינסוף.