קקטוס קטן ליד המיטה במקום מנורת לילה. עץ פיקוס גדול במקום מנורת רחוב. כל העולם מדבר בשבועות האחרונים על הסטארט-אפ הישראלי למחצה ג'נום קומפיילר (Genome Compiler) שמפתח צמחים זוהרים בחושך. זה לא עניין מופרך במיוחד – עד עכשיו פותחו כבר קופים, חתולים, חזירים, דגים וגם צמחים זוהרים, אבל הייתם צריכים ממש להתאמץ כדי לראות אותם בחושך. עכשיו מדברים על להחליף מנורות. משהו שכל אחד יכול לעשות צ'יק-צ'אק: גוזרים כמה גנים מהתחת של הגחלילית, מדביקים לענף של הפיקוס, והופ – זורח.
זה לא יקרה מחר, אבל המשקיעים כבר נעמדו בתור. כמה? 8,433 איש ואישה, כמוני כמוכם. החברה ביקשה לגייס בקיקסטארטר רק 65 אלף דולר, אבל המשקיעים דחפו לידיה 484,013 דולר. בתמורה הם קיבלו שלל תשורות, לפי גובה התרומה. מסטיקר דרך זרעים לגידול צמח זורח (המשלוח במאי 2014) ועד הבטחה לחיי נצח – שמו של התורם ייצרב בתוך ה-DNA של הצמח שיפותח.
אבל מה עם מניות?
כמות המיזמים והחברות שמנסים לשכנע אותנו לגייס או לתרום להם גדלה במהירות מטורפת. אתר קיקסטארטר האמריקאי הציע ב-4 השנים האחרונות יותר מ-100 אלף מיזמים, כמעט חצי מהם הצליחו בגיוס. הגדולים שבהם הצליחו לגייס יותר ממיליון דולר ביום.
ובקרוב יציפו אותנו אינספור הצעות לגיוס כסף מחברות סטארט-אפ ישראליות, הפעם עם הדבר האמיתי. השקיעו עד 10,000 שקל וקבלו שותפות, אחזקת מניות אמיתית בחברה. מדובר בהצעת חוק שמתגלגלת בכנסת ודווקא מטופלת ברצינות. היא נסמכת על חוק אמריקאי דומה שעבר לפני שנה (JOBS Act). החוק בישראל לא מאפשר היום לחברות סטארט-אפ לגייס כסף בצורה כזו מהציבור, אבל כשזה ישתנה, זה הדבר היחיד שידברו עליו בכל סלון. מי מכיר איזה סטארט-אפ שווה להשקעה.
אז מה, שנחלץ קרנות השתלמות, נבקש מהילדה לדחות את החתונה ונחפש לנו את היוטיוב הבא? אני מקווה שהספקנות שלכם מתחילה לעלות כיתה, כי זה ממש הזמן. אלה כבר לא מיקרו-תרומות תמורת איזה מתנת-קשקוש כמו סטיקר, גרב קפיצית או כובע-וינטלטור. מדובר פה בתוכניות עסקיות, טכנולוגיות ופיננסיות. פה צריך לקרוא מחקר שוק מעמיק, ולהבין מה היתרון התחרותי, קפיצת דרך הטכנולוגית, הפטנט השיווקי או ההברקה התפעולית. לזהות שאין מכשולים בדרך.
מיטב בחורינו ורעיונותיהם המופרעים
לפופ-אפים של השקעה בנדל"ן בקנדה עם 27 אלף אחוז תשואה או בקרנות פנסיה שיקפיצו אותנו ממטוס בגיל 80 כבר התרגלנו. בקרוב יתקוף את חופי חסכונותינו המתדלדלים צונאמי חדש של הבטחה להצטרף לטרנד המתקדם והמרטיט של השקעה במיטב בחורינו ורעיונותיהם המופרעים, שיכבשו את העולם ויקנו בשבילנו דירה בראשון מערב.
"אני לא משקיע במה שאני לא מבין בו" הוא המשפט הכי מצוטט בהיסטוריה של המשקיע הכי טוב בהיסטוריה, וורן באפט. ככה מסביר המולטי-זיליונר למה הוא לא משקיע בהיי-טק ובסטארט-אפים. אז אנחנו נשקיע? ברור! בוגרי 8200 הרי יציפו אותנו בהצעות עסקיות מרופדות במיטב הבאזז-וורדס העדכניים, והם יישמעו כל כך חכמים, מצליחים ובטוחים בעצמם, שגם בלי להבין כלום לא נוכל להישאר מחוץ לחגיגה כשכולם בדרך אל העושר.
גם המחוקק הישראלי יודע את זה, ובינתיים נראה שהוא עושה דרך נכונה וזהירה לקראת הגנה עלינו. לפי ההצעה, נוכל להשקיע מקסימום של 10,000 שקל בכל סטארט-אפ, ולכל היותר 20,000 שקל בשנה. רק אנשים שמרוויחים באמת הרבה יוכלו להשקיע יותר. כל חברה תצטרך לבקש אישור מהמדען הראשי במשרד הכלכלה לפני שהיא פונה לגייס כסף מאיתנו, וגם להראות שלפחות 10% מהסכום מגיע מידיו של משקיע מתוחכם ומנוסה, שיודע מה הוא עושה. לא רע בשביל התחלה.
עוד מאתיים שקל, פלאק פלאק פלאק
וזה הרגע שבו שווה להיזכר בסיפור של עוזי וייל. גם אני, עגל מתלהב שכמוני, שלשלתי כמה מעות לכיסו של הסופר והסטיריקן שביקש לגייס כמה שקלים אחרונים כדי לסיים את העבודה על ספרו החדש.
שלחתי 55 שקלים תמורת ספר והקדשה. אחר כך התברר שהספר כבר גמור וייצא בהוצאת מודן, ושהוא בכלל עולה פחות בחנות. נו טוב. בראייה לאחור עוזי לא שיקר (הספרן הראשי במשרד התרבות, אם היה כזה, היה מאשר לו לגייס כסף), אבל אני ורבים מהמתגייסים הבנו אחרת. היינו בטוחים שהוא עושה את זה לגמרי לבד, וצריך עוד כמה שבועות או חודשים להסתגר בבית בלי לעבוד כי הוא מתקתק בלי הרף על מכונת הכתיבה שלו. במילים אחרות, החיפזון מהשפן, וייזהר הקונה. או המשקיע.
הספר הגיע, הוא פה מולי. "חמישה חלומות". עוד לא פתחתי, אבל להשקיע בסטארט-אפ – זה חתיכת חלום של כל ישראלי. רק שהמפגש בין אנשים שמבינים בטכנולוגיה, בשיווק ובכסף מצד אחד - ובין הציבור הרחב מצד שני, כמו שהוא מרטיט, יכול להיות גם מסוכן. או בשפתו של עוזי וייל: "פלאק פלאק פלאק, השטרות מתקלפים, הצליל הרך הזה של מאתיים שקל, ועוד מאתיים שקל, ועוד מאתיים שקל, ויש עוד, זה צליל שלא נגמר, יש עוד שטרות בחפיסה, פלאק פלאק פלאק".