ברוכים הבאים לשעשועון הכי עדכני במדינה: מפרסם - או חוסם! בשורות הקרובות נציג בפניכם כמה מהסטטוסים הדוחים והאלימים ביותר שאי פעם עלו בישראל, שחלקם באמת נחסמו ברשתות החברתיות, ואתם צריכים להחליט אם ראוי לחסום או לא.
בשלב השני נשאל מתי ראוי לחסום אושיות, אנשים שלמים, כמו שקרה ליאיר נתניהו ליממה אחת, או לדונלד טראמפ למה שנראה כמו חיים שלמים. בשלב השלישי והאחרון יגיע הרגע לשאלת הגמר - לחסום את הרשתות עצמן. האם צדק ראש הממשלה נתניהו כשקרא לחסום את פייסבוק וטיקטוק בזמן המבצע בעזה?
אבל קודם השלב הראשון. זה די דומה לטינדר של הפוסטים - כן או לא? מפרסמת או חוסמת? אין זוכים, אין פרסים, בדרך כלל כולם מפסידים.
טוב, זו היתה שאלה קלה. הטקסט הוא קריאה מפורשת לאלימות וזה אסור. החוק היבש נעצר כאן. קריאה לאלימות, דיבה, לשון הרע. אבל מפה משתרע טווח אפור שלעתים מריח כמו הביוב. הנה למשל התגובה היפהפיה של נתניהו ג׳וניור -
מפרסמים או חוסמים? אין פה קריאה לאלימות, אבל זה הכי דוחה שאפשר עד הגבול הזה. במקרה הזה, כותב התגובה כבר מחק אותה בעצמו.
בואו נדבר רגע על אופנה. לחבוש כאפיה בשלטים - האם זו הסתה? כי המשטרה חוקרת מי הכין את השלט שמצד ימין - שכולל רפרנס תרבותי ברור לשלט משמאל.
האם לחבוש כאפיה - כמו מאות מיליונים בשכונה שלנו - זו הסתה? לא ברור. ואם מחריפים את הטון ומדלגים למדי גרמניה הנאצית?
האם שלטים כאלה צריכים ליהנות מחופש הביטוי? העובדה שנאצים דינם בישראל מוות אולי נותנת לנו כיוון לגבי התשובה הנכונה. אבל אם לא היטלר, אלא דיקטטור אלים אחר, גם אם פחות מטורף ורצחני? נתניהו הושווה לארדואן בשלטי תעמולה של מרצ ושל כחול לבן, במערכות בחירות קודמות.
אתה יודע בדיוק מה עשית
בימים האחרונים סערה הארץ בעקבות החסימות של יאיר נתניהו ושל העיתונאי ידידיה מאיר. שניהם, כנראה, נחסמו כי פרסמו כתובות אישיות של פוליטיקאים במטרה לעודד הפגנה מול ביתם. למה כנראה? כי הודעת החסימה מפייסבוק היא הרי סתומה. ״עברת על כללי הקהילה״, זהו. זה כמו רכזת השכבה שמסננת לך "אתה יודע בדיוק מה עשית". אז זהו, שלא. אף אחד לא קורא את עשרות עמודי "כללי הקהילה" הכתובים באנגלית משפטית, ומדי פעם גם משתנים.
אז אם אתם חוסמים, אפילו מסיבה מוצדקת, לפחות תסבירו? תנו הזדמנות לערוך ולתקן? אבל עבור הרשתות החברתיות, כזכור, אנחנו לא הצרכנים ולא הלקוחות. אנחנו לא משלמים, אנחנו המוצר. ליתר דיוק - חומר הגלם. וככה גם מתייחסים אלינו.
דלוקים ומודלקים
כשנתניהו בחן את האפשרות לחסום את פייסבוק וטיקטוק במהלך ההסלמה האחרונה - חצי המדינה נבעתה מהרעיון. לא אני. ברור שאי אפשר פשוט להוריד את השאלטר על האתרים הכי פופולריים במדינה - זה גם בלתי אפשרי טכנית ומשפטית. אבל סרטוני התיעוד, ההסתה והעידוד לאלימות, וההתארגנויות האלימות עצמן - הראו לנו באופן ברור את חלקה של הרשת הדיגיטלית בהסלמה הלא דיגיטלית בכלל. ראינו איך טיקטוק, פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם משמשות להפצת מסרים אלימים, פחד ונקמה. מגבירות את הלהבות. "ממלים לשכנוע ולמעשים". קוראת לזה ד"ר תהילה אלטשולר שוורץ.
אין הבדל בין מה שאמר נתניהו לבין אזהרתו של ראש השב"כ לגבי ההסתה ברשתות. האינטרסים אולי לא זהים, אבל המהות אותה מהות. כי ההקצנה הזאת לא מתרחשת רק בעת מלחמה, אלא כל הזמן. אנחנו דלוקים ומודלקים. ההקצנה והטירלול לא ייחודיים לישראל. זה לא (רק) ביבי. תופעות דומות רואים במדינות רבות. היריב הופך לאויב ובוגד, המכנה המשותף מצטמק, והשנאה מתפשטת.
אז בידי מי מופקדת השמירה על שלום הציבור? פייסבוק, טוויטר, טיקטוק. אנשיהן, שרובם בחו"ל, קובעים את הכללים ואחראים על אכיפתם. בגלל פערי השפה והתרבות, החברות הללו תלויות מאוד בדיווחים של גולשים מישראל על מה ראוי לפרסם או לחסום. דיווחים שעשויים להיות בעצמם אינטרסנטיים.
יש אנשים שמאמינים שצריך לחסום את הרשתות האלה לזמן מוגבל בעת חירום או מלחמה. לדעתי זה קיצוני מדי. אבל הגיע הזמן לברר איך מבודדים ונלחמים בדיוק בדבר הבעייתי ורק בו - המירוץ של האלגוריתמים לתחתית הגירוי האנושי. כי היכולת שלהם לבודד אותנו ואת הפחדים שלנו ולהפעיל אותנו משם עוד תפרק מדינות.
>> לטור הקודם של דרור גלוברמן: את לא מעניינת אותנו
>> בזמן שעבדתם: פודקאסט המדיה והטכנולוגיה של דרור גלוברמן ודני פלד