ושוב אני בשדה התעופה מק'ארן שבלאס וגאס, מחכה לטיסה שתעיף אותי מכאן לא משנה לאן, ונשבע – לאס וגאס, אני איתך גמרתי. לא עוד. לא חוזר לכאן. לא רוצה לראות יותר את המהמרים האומללים שסרוחים על מכונות המזל הנוצצות ועל כוסות הסודה הענקיות.
לא חוזר לזונות שעושות עיניים לכל גבר שעדיין מחזיק את רוב השיניים שלו בפה, לסבתות שבמקום להקריא סיפור לנכדים עובדות בגיל מופלג במלצרות וניקיון, לאוויר היבש שמפוצץ לך את השפתיים חמש דקות אחרי הירידה מהמטוס, ל-20 שעות עבודה ביממה, לאוכל המגעיל, לקילומטרים המטורפים ברגל עם ציוד. תנו לי שבוע טירונות ולא וגאס, באמא. אה, והכי גרוע: שבארץ מקבלים אותך בחיוך רחב, הופה גלוברמן, חזרת מווגאס, חי את החיים הא? תמותו.
ואולי הכי אכזרי זה הפומו. אתה מזפזפ בתזזיתיות בין אלפי – כן אלפי – הדוכנים של CES 2019, ורק מרגיש פספוס אחד גדול. בן אדם עומד מולך ומסביר על המיזם המדהים שלו, ואתה מאבד עניין בתוך 12 שניות, כי מה זה משנה מה שמראים לי עכשיו - כשהדברים הכי מעניינים בטח קורים אצל חברה אחרת, בצד השני של הרצפה.
חמישה דברים שצריך לדעת ב-2019
לא באנו כאן עם נקסט ונקסטר רק כדי להראות ערימת גאדג'טים - אלא באמת כדי לנסות להבין מה עומד לקרות לנו, לחיים של כולנו. אם פספסתם את התוכניות ששידרנו ואת הסיקור בנקסטר – תלחצו כאן וכאן.
חלק גדול מהחברות ב-CES מנסות לפתור בעיות שלא ידענו שיש לנו. אסלות אוטומטיות לכלבים. וואלה?! אם אני יכול לשפוט, זו גם הלאס וגאס האחרונה בשבילכם. אבל מה כן יקרה? הנה חמישה דברים שצריך לקחת מפה.
א. מכוניות. המכונית החשמלית תססה עשר שנים, עכשיו זה מוכן. אנחנו באמצע התסיסה של המכונית האוטונומית, שנוסעת ללא נהג כלל. מתי זה יקרה ואיך? עוד מתווכחים. אבל אין ספק שבקרוב ניפרד ממלאכת הנהיגה, וכל הזמן שלנו במהלך הנסיעה ייראה אחרת לגמרי. זה ישפיע גם על המרחק שנסכים לגור מהעבודה (יעלה) ואפילו על מחירי הנדל"ן (שיירדו).
ב. המסכים שכבר השתלטו עלינו על החיים - מחפשים עוד הזדמנויות להידחק לנו לתוך החיים. הם יתקפלו, יתחלקו ויתגלגלו, וכמובן ייראו מדהים יותר מאי פעם. כוח הפיתוי שלהם הולך ועולה, ואיתו - היכולת שלהם לשכנע אותנו לוותר עוד עוד דקה עם הילדים או בתחביב אהוב, ולתת את הדקה הזאת להם.
ג. הדבר הכי חשוב כאן זו הבינה המלאכותית - ואם הביטוי הזה עדיין מפחיד אתכם - קחו אוויר ותתחילו להתיידד, כי הבינה המלאכותית כבר מזדחלת לתוך החיים שלנו ולא רק מהמסך. ראינו כאן מיטות, חגורות, מוצרי קוסמטיקה – שנשענים על בינה מלאכותית, כלומר: לומדים אתכם כל הזמן ומתאימים את עצמם אליכם.
ד. בשנה שעברה עפנו על מציאות מדומה (AR ו-VR) כאילו זה עוד שנייה הופך לנו את החיים. אם אתם מאלה שאמרו כבר בהתחלה "ידעתי", ניצחתם. יש המון חברות שמתות שתרכיבו את המשקפיים על הראש. אבל לחשוב שיש מקום בחיים שלנו לכל הקסדות, החוויו ותכנים האלה, זו בעצמה מציאות מדומה.
ה. אוכל. מלא אוכל. אולי הדבר הכי מרענן בתערוכה היו המון חברות שמתעסקות במזון ובהכנה שלו. זו יכולה להיות מכונה שמכניסים אליה קפסולה ויוצאת טורטיה טרייה (או בירה), מנגל נייד שצריך לא יותר מאור השמש וכמובן – מה שהוכתר ולא על ידי כדבר הכי מעניין בתערוכה – ההפתעה שחיכתה למבקרים בתוך הפה, אחרי שהם נתנו ביס להמבורגר או לסטייק טרטר של אימפוסיבל פודס. החברה הזו מצליחה ליצור מוצרי בשר ללא שום רכיבים מן החי, רק מן הצומח, וזה טעים לאללה.
איפה אתן, נשים?
רק דבר אחד מאוד לא חדש פה: אין נשים. מתוך 180 אלף איש, אני מהמר שהיו כאן פחות מעשרה אחוז נשים. הייתי כאן גם בעשור הקודם. ואז התערוכה היתה מפוצצת בנשים צעירות נאות מאוד מאוד, שלבושות במעט מאוד טקסטיל, שמוצמדות כמו קישוט לביתנים של חברות הטכנולוגיה ותפקידן לפתות את גברברי ההיי-טק פנימה.
הייתה מחאה, והיא גרמה לחברות לוותר על הטריק הכי ישן בספר. ועדיין חלק גדול מהנשים בתערוכה ענו להגדרה של "צעירה אטרקטיבית". אין בזה רע, אבל איפה היתר? סתם נשים רגילות ומוכשרות שעובדות בהיי-טק?
התשובות לשאלה שאיתה יצאנו לכאן – מה יקרה לחיים שלנו – לא נחתכות רק אצל דונאלד טראמפ, בנימין נתניהו או אנגלה מרקל. גם למארק צוקרברג ולאילון מאסק יש סיי רציני על העתיד שלנו. ודווקא המגזר שמתהדר בחדשנות, ברעננות מחשבה, בשבירת מוסכמות - עדיין מתנהל כמעט לגמרי בין גברים לבנים. אני חושב על הבנות הפרטיות שלי, ומבין שיש כאן עוד המון עבודה לעשות.
אבל אולי זה בכלל הפוך. אולי הנשים שהיו אמורות לבוא פשוט הבינו מה באמת מסתתר מתחת לעטיפה הנוצצת של "תערוכת ההיי-טק הכי גדולה בעולם", וכשהן הבטיחו לעצמן בשדה התעופה מק'ארן לא לחזור לכאן יותר, הן היו מספיק חזקות כדי גם לקיים.