"חיינו מצוין גם בלי נטפליקס. צריך לדאוג ליצירה המקורית", אמרה השבוע ח"כ אבתיסאם מרעאנה לגואל פינטו בכאן 11. יבגני זארובינסקי העלה את הכותרת, והוסיף מתחת - "חיינו מצוין גם בלעדייך, כפרה". מכאן התחילה התנפלות מכוערת של מאות מגיבים על חברת הכנסת הערבייה, כולל הערות בוטות על המראה החיצוני שלה, וגם כאלה נמוכות יותר. "ערבייה קומוניסטית מטורללת, מכשפה כמו כל המפלגה שלה בראשות מיכאלי הפסיכית", זו היתה כנראה העדינה שבהערות. חלק מהמגיבים הגנו על זכותם לצפות בשירות האינטרנטי, או כלשונם: "שאמא שלה תחיה בלי נטפליקס". אחרים יצאו נגד שירותי הטלוויזיה המקומיים: "היצירה המקורית עולה לי 500 שקל בחודש לא כולל אינטרנט, יא מטומטמת", הבהיר מגיב אחר.
מרוב עיסוק דוחה באבתיסאם עצמה, אף אחד מהמגיבים לא שם לב למה שהיא באמת אמרה. "אנחנו רוצות תוכן מקורי וטוב, שלא כל אחד שנכנס לשוק יוכל לשדר מה שבא לו בלי פיקוח", היא אמרה בשמה ובשם ח"כ אמילי מואטי. "לא נאפשר לכוחות השוק הבינלאומיים לדרוס את היוצרות והיוצרים המקומיים. אתה לא תתן לילדים שלך לאכול כל דבר. אתה רוצה לשבת מול הטלוויזיה ולקבל תוכן איכותי. תכני הדוקו והעלילתי שלנו מהטובים בעולם, ואת הדבר הזה צריך לשמר. כמו שאנחנו נלחמים על הלחם שלנו - התרבות היא הלחם והנשמה שלנו".
70 מיליון שקל נעלמו
נעשה סדר: הוט ויס מחוייבות להשקיע 300 מיליון שקל ביצירה ישראלית, וכך גם חברות טלוויזיה אחרות כמו קשת ורשת. סדרות כמו שטיסל, פאודה, עספור - צולמו בזכות הכסף הזה. כשנטפליקס, אפל טי.וי וספקיות טלוויזיה בינלאומיות אחרות נכנסות לארץ, הן מרוויחות כסף וצפייה של ישראלים, אבל לא משקיעות בחזרה בתוכן מקומי. לפי ההערכות, 70 מיליון שקל כבר נגרעו בגללן מיצירת התוכן הישראלית.
מרעאנה ומואטי הגישו הצעת חוק בעקבות מסקנות ועדת פולקמן, שנועדה לחייב גם חברות כמו נטפליקס שמשדרות פה להשקיע גם בתוכן ישראלי מקומי. בצרפת, למשל, חוק כזה כבר עובד. הבנתם? מרעאנה בעצם יצאה להגנה על התרבות הישראלית ולהגנת היצירה הישראלית. שהיא ברובה הגדול מאוד, יהודית. מה עשו המגיבים היהודים באינסטגרם? קיללו את הערבייה.
עיניים צרות
כמו ילד שבועט בזעם בארמון יפהפה שבנה בחול, מחרב המשטר הסיני במו ידיו את אימפריית ההיי-טק שנבנתה במאמצים רבים, והפכה את סין למעצמה של חדשנות, טכנולוגיה וכסף. זה התחיל בחורף האחרון - כשהמנהיג העליון של סין, שי ג'ינפינג, החליט ללמד לקח את היזם שהתנפח יותר מדי, ולהזכיר לו מי באמת הבוס. ג'ק מא כבר היה בשלבים מתקדמים של להפוך את עלי בבא גם לבנק מקוון, שיתחרה בבנקים המסורתיים של סין - שנמצאים כמובן בשליטת המפלגה. אחרי מילה אחת של המנהיג, והנפקת המיליונים שתכנן ג'ק מא ירדה לטימיון, והוא עצמו נעלם לכמה שבועות טובים.
זה המשיך לפני כמה חודשים עם הכשלת ההנפקה של ענקית המוניות הסינית, דידי, ה"גט" של סין. והגיע ימים האחרונים לשיא נוסף, כשמנהיג סין החליט שכל חברות הטכנולוגיה החינוכית - האד-טק - חייבות לפעול במתכונת של מלכ"ר. חברות שרשמו הכנסות של מאות מיליוני דולרים משיעורים וקורסים מקוונים לילדים ומבוגרים - גילו שזה נ-ג-מ-ר. המפלגה החליטה שדי (אם זה נשמע לכם מופרך, הסברנו יותר בפרק האחרון של בזמן שעבדתם).
באופן טבעי, כל המניות של החברות הסיניות צוללות בבורסות בכל העולם. המשקיעים נזהרים נורא מחברות שלא יכולות להרוויח, ובעיקר - מכאלה שחיות בתוך אקלים מנהיגותי נטול-ודאות. גם לאוזניים המערביות שלנו זה נשמע דיקטטורי והזוי. ומצד שני, מה קורה בבירת הדמוקרטיה והטכנולוגיה, בארה"ב? אמריקה לא עצרה את תאגידי הטכנולוגיה בזמן, ועכשיו הם כל כך גדולים שהם מחסלים את התחרות, את החדשנות, את שוק התעסוקה ושולטים בחופש הביטוי ובאוויר שניתן לעיתונות. ארה"ב לא פעלה בזמן, ועכשיו היא במלחמת חירום על החופש והדמוקרטיה שלה מול אותם תאגידים בדיוק. אירופה, אגב, נמצאת באותה מלחמה בדיוק - היא פשוט מקדימה את ארה"ב בשנתיים.
ואגב, יש גם את המודל השלישי - המודל הישראלי. לשבת על הידיים ולא לעשות כלום, ולתת לפייסבוק, גוגל ונטפליקס לאכול את הכלכלה ואת התרבות שלנו. הסיני, האמריקאי או הישראלי - איזה מודל עדיף?
שיעור אולימפי
האולימפיאדה נגמרת ביום ראשון - הזדמנות טובה להיזכר בשלוש המדליות הראשונות של ישראל, ולבדוק מה אפשר ללמוד מהן על חדשנות ועסקים.
אבישג סמברג שהפתיעה את המדינה עם מדליה בטקוואנדו ענף ספורט שאנחנו בקושי יודעים לבטא את שמו ולא מכירים את החוקים שלו. וזה בדיוק הלקח: טוב למצוא נ-י-ש-ה. אם אתם חזקים בתחום פחות מוכר, ושאין בו הרבה מתחרים - הסיכוי להצליח גדול יותר. אגב, אחרי הזכייה - האינסטגרם של סמברג זינק לרבע מיליון עוקבים. טקוואנדו זו כבר לא כזו נישה.
שתיים - נבחרת הג'ודו המרגשת. נכון, זה פחות עבד ביחידים, אבל שלושים שנות השקעה בג'ודו מאז המדליות של יעל ארד ושל אורן סמדג'ה יצרו פה איכות מצטברת ועוצמה של ביחד שניצחה גם נבחרות גדולות בהרבה, כמו של הרוסים. בקיצור, כמו שכל מנהל יגיד לכם - אין על צוות טוב.
המדליה השלישית, של דולגופיאט, היא בינתיים אולי הנחשבת מכולן. וכאן החשבון פשוט - בלי העולים והעולות, המהגרים, היינו עכשיו עם מדליה וחצי פחות. זה גם האלוף האולימפי הנפלא ארטיום דולגופיאט וגם פיטר פאלצ'יק מהג'ודו ולא לשכוח את חנה מיננקו וסלאמוויט טפרי עם גמרים באתלטיקה ועוד רבות ורבים.
ספרתי: מתוך 90 הספורטאים והספורטאיות ששלחנו לטוקיו - כמעט חצי לא נולדו בישראל. מדינות ברית המועצות לשעבר, ארצות הברית, אתיופיה, אפילו מקסיקו. כמו ביורו, גם כאן - גיוון אנושי מביא הישגים. ובהצלחה ללינוי אשרם.